אמרו בשם רבי דוד מלעלוב: מה בין עשיר לילד? הילד אוהב לחם טבול במיני מתיקה, והעשיר לחם טבול בזיעה של הזולת...
הוא היה אומר ״כל ישראל הם צדיקים. אין דבר כזה יהודי מחלל שבת ר״ל. פשוט אלו יהודים מסכנים שטועים וחושבים ששבת הוא יום שישי...״. (הרה״ק רבי אהרון מבעלזא זי״ע)
חז״ל מגלים לנו (מסכת נדרים מ"א) דעת קנית מה חסרת ואם דעת חסרת אז מה קנית. כלומר, אדם שיש לו דעת אמיתית בבחינת איזהו עשיר השמח בחלקו שהוא מאמין שכל מה שיש לו זה הכי טוב עבורו ומה שחסר לו זה מפני שעדין לא הגיע זמנו לקבל את זה, והוא מודה להקב״ה שנתן לו בחסד חינם את מה שיש לו, זה נקרא דעת. וההיפך מדעת זה שאדם תמיד מתלונן על מה שחסר לו וגם במה שיש לו הוא לא שמח באמת ועינו רעה בשל אחרים ואין לו שום שמחה ושלוה אמיתית. זה נקרא אדם שאין לו דעת
כשיש יראה מה טוב, וכשאין חס ושלום ודאי שצריך אדם להיות שרוי בפחד ובמורא. יראה בלי אהבה אינה שלמות; אהבה בלי יראה אינה כלום. (רבי אהרון השני מקרלין)
המכתב לנשיא ארצות הברית... (להתעדן באהבתך, עלון 210)
לפני שנים אחדות נפטרה הגב' ברל ע"ה, יהודיה שהתגוררה בארצות הברית, וכה סיפר עליה בנה בימי ה"שבעה" : היה זה בתקופת כהונתו של נשיא ארצות הברית הארי טרומן. בעצת יועציו החליט נשיא זה, כי בכל שבוע הוא יישא נאום במועד קבוע לאומה האמריקנית שישודר בכל אמצעי התקשורת. לאחר התייעצות ארוכה עם מומחים לענייני תקשורת הוחלט כי הנאום השבועי היוקרתי של נשיא ארצות הברית של אמריקה ישודר בליל שבת, מאחר שבלילה זה האזרחים שלווים ופנויים, ונח מאוד לטפטף לאוזניהם תעמולה מוסווית ולרכוש את אמונם. שמעה זאת הגב' ברל ע"ה וליבה נחמץ, הן יהודים רבים עלולים להיכשל בחילול שבת ברצותם לשמוע את נאומו של נשיאם.
קוראים יקרים, לאחר בקשת מחילתכם הרשו לי להניח, כי לו היינו במקומה, מן הסתם שגם ליבנו היה נחמץ על כך, אך היינו ממשיכים את שגרת חיינו, מתוך אנחה רבתי על ישראל עם סגולה הנמצא בגלות בין הגויים. אולם, הגב' ברל ע"ה, אשת חיל הייתה. היא ידעה כי על האדם מוטל לעשות את אשר ביכולתו לעשות, ומכאן ואילך... נטלה, אפוא, הגב' את עטה, ושיגרה מכתב לנשיא ארצות הברית של אמריקה בדבריה היא תיארה את נאמנותה לארצה, ומשום כך גם את רצונה הכן להאזין לדברי הנשיא, אך ציינה, כי לצערה ימנע ממנה לשמוע את נאומו, משום שכיהודיה שומרת שבת היא מנועה מהפעלת מכשיר חשמלי מכל סוג שהוא, "אי לכך, אני מבקשת ממך, אדוני הנשיא לשדר את נאומך ביום אחר". מכתב לפה, מכתב לשם. הם, שם למעלה, בצמרת השלטון, כלל אינם קוראים בקפידה מכתבים של אזרחים מן השורה. חבל על המאמצים, הלא כן ? ובכלל, האם ניתן להעלות על הדעת, כי שעת הנאום אשר נבחרה לאחר התייעצויות ממושכות תבוטל מפני בקשתה של אישה המייצגת מיעוט קטן ובלתי משפיע?
לאחר כשבוע ימים פתחה גב' ברל מכתב שהונח בתיבת הדואר של ביתה ובו נכתב, כי נשיא ארצות הברית של אמריקה קרא את מכתבה, והוא מתייחס לכך בכובד ראש... לאחר שבועיים, נשא הנשיא את נאומו בליל שבת, אך בתום הנאום הוא הודיע, כי מטעמים שונים, מכאן ואילך ישודר נאומו ביום שלישי בשבוע !
אשה אחת, במכתב אחד, זכתה בזכות עצומה שלא ניתן כלל לשערה. במשך שנים רבות נמנעו רבבות יהודים מחילול שבת, בשל הכרתה ואמונתה התמימה, כי עליה מוטל לעשות את שביכולתה, ומי שאמר והיה העולם, ישלים את המשימה.
החוויה היהודית
http://h-y1.coi.co.il/
http://dosanova.co.il/