|
1718לה באיידרה-מריוס פטיפה |
1718לה באיידר-מריוס פטיפה-בלט צליאבינסקי.
צילומים-יחצ'ן.אמש ראיתי בהיכל התרבות בתל אביב את הבכורה של הבלט "לה באיידר' בביצוע להקתהבלט של האופרה צליאבינסקי.הכוריאוגרף היה מריוס פטיפה כאשר המוסיקה כתב היהודילודויג מינקוס.
הבכורה נערכה בסנט פטרסבורג בשנת 1877ופרט מענין הוא שהבלט לא הוצג במערב עדשנת 1980 כאשר הוא קיבל פרסום עולמי בגלל הרקדנית הרוסיה המפורסמת נטליה מקרובהשהציגה אותו באמריקה.מאז הוא מוצג בהצלחה גדולה בכל העולם.
זאת ההופעה הראשונה של להקת הבלט בארץ והיא תופיע בנוסף לתל אביב גםבירושליים, חיפה ובאר שבע.
הבלט הגיע לארץ עם הכוכבים של הבולשוי בלט יוליה סטפנובה ומיכאללובוחין.פטיפה בשיתוף פעולה עם סרגי חורקוב פיתחו את העלילה של דרמה שכתב משוררהודי.
שם הבלט "לה באיידר".מה פרוש המילה ביידר-בזמנים עברו בהודו לאישה קלה היהאופי הקשור למסגד הודי.אז לא היתה קיימת בהודו זנות וכל אישה שרצתה לעסוק במקצועהיתה ניגשת למסגד ללא כל הפרעה.
לנשים הללו קראו באיידרות.
המילה באיידר מוצאה מפורטוגל ופירושה רקדן הודי המשתתף בטכסים דתיים ותענוגותחגיגיות.התוכן הוא סיפור אהבה של רקדנית מקדש-ביידרה בשם ניקייה עם סולור הזוכיםלהתנגדות מצד ראש המסגד הברהמן הגדול כי גם הוא מאוהב בה ומעמיד אותם בפני קשייםרבים המתורגמים לסוף לא טוב.
יש בבלט הרבה רומנטיקה,תשוקה,מאבק כאשר הכל מתרחש באוירה אקזוטית שלהודו.על פי התכניה במערכה השניה יש רעם מרעים,ברק מבריק,האדמה בוערת סולור רץ אלתוך המקדש כדי להסתתר ואז המקדש מתמוטט וקובר את סולור בהריסות.הוא מגיע לממלכתהצללים ששם הוא פוגש את ניקיה והיא לוקחת אותו לעולם האהבה הנצחית.
בפועל במערכה השניה ראינו מערכה לבנה הנהוגה בבלטים הקלאסיים בה להקת המחולרוקדת , כולל שני הרקדנים הראשיים ,ריקודים ודואטים יפים עד סוף המערכה מבלי
שהמתואר בתכניה כתוכן המערכה השניה אפשר לראותו או לנחשו במה שאינו.מה שלאיהיה תוכן המערכה השניה לא מובן אם כי המערכה מעולה ומבוצעת היטב .המופע מושקע ביותר הן בתפאורה ,תלבושות ,תאורה-דמיטרי צ'רבדזי כאשר הרוב היהבסגנון ההודי הידוע והמפואר.
רוב הריקודים היו עם התנועות ההודיות של הידיים, האופיניות לריקוד ההודי.הןהיו מאוד אקספרסיביות והיו גם תנועות בתנוחות אריסטוקרטיות מאוד.
כל הריקודים היו בכוריאוגרפיה יפה ביותר ,ממוקדים,מדויקים ,נקיים עם ביצועמאוד יפה ונהדר.התרשמתי ביותר מיכולת הרקדנית הראשית יוליה סטפנובה סולנית להקתהבולשוי.
גם הסולן הראשי מיכאל לובוחין היה טוב מאוד.הרשים אותי ביותר כאשר הרים אתסטפנובה מעלה מעלה בקלות כאילו והיתה ללא משקל.
היא קפצה אליו והוא תפס אותה באויר בפוזות פוטוגניות מאוד.למרות זאת היא היתההרבה יותר טובה ממנו.הכל היה צבעוני ביותר,מרשים,תאווה לעיניים וכן לאוזניים ששמעו את המוסיקההנהדרת.הלהקה הגיעה עם 45 רקדנים כאשר בלט זה הוצג בישראל בפעם הראשונה בהפקה בימתיתמלאה עם כל האביזרים המרשימים .
אמנם בבלט העלילה לא כל כך חשובה וכאן היא היתה הודית עפי מה שכתב משורר הודיבשם קליאסה עם הרבה סממנים הודיים אך בכל הורגשה היד הרוסית השלטת.היה זה בלט בהפקה וביצוע שלא רואים בארץ לעתים קרובות הן במימדים שלו והןבביצוע ,בתפאורה אם כי לא מזמן ראינו שני בלטים גם מרשימים ביותר במשכן האמנויות גםכן בביצוע להקה רוסית מעולה המבקרת לעתים קרובות בארץ.הפליא אותי לראות את התאמת הבמה של היכל התרבות שנבנתה כבמה לתזמורת איךהבליטה את התפאורה הענקית של הבלט והתאימה את עצמה לגודל היצירה.לראות או לא לראות;הכל היה צבעוני,הכל היה פאר,הכל היה נוצץ,עליז באור מלא,לבן וצבעוני כאחד.מומלץ מאוד.
|