|
נכתב על ידי: |
יואל כץ |
|
תאריך: |
27/01/20 |
|
האמת האבסולוטית / מאת דניאל בלס
- אמת אבסולוטית: הגדרה!
פרק ראשון: אמת אבסולוטית: הגדרות.
שאלת המפתח: "מהי האמת האבסולוטית עליה אנו דנים, ומהי אמת בכלל?"
1) מהי האמת האבסולוטית?
האמת האבסולוטית היא הכרה אנושית ברורה במציאות כלשהי.
האמת האבסולוטית עליה אנשים מדברים היא למעשה אמת אמוציונאלית, רגשית, אותה הם חשים כברורה ומובנת מאליה. אמת אבסולוטית במובן הרציונאלי והשכלתני של המילה, אינה מוחלטת כלל ועיקר ומטבעה מסוגלת להשתנות, כי היא מוגבלת לטבעו, זכרונו, הכרתו וידיעותיו של האדם.
2) אם כך, מהי "אמת"?
אמת היא ידיעה עליה סומך האדם בלב שלם ובטוח שהיא נכונה.
קושיה: הרי האדם יכול לגלות שהאמת אותה הוא "ידע" ובה היה בטוח - לא היתה נכונה.
תגובה: אכן. האמת יכולה להשתנות, אך רק כאשר יתגלו עובדות חדשות והאדם יהיה בטוח באמת החדשה שנתגלתה לו. האמת האבסולוטית יכולה להשתנות עם גילויים חדשים, לוגיים או מדעיים. כגון הבטחון שהיה לבני העולם דאז שהעולם שטוח, לעומת הבטחון העכשוי שהעולם עגול. האמת האבסולוטית תשתנה כאשר אנשים יתייחסו לאמת החדשה שתתגלה להם, כאל אמת אבסולוטית ברורה, וינטשו את ''האמת האבסולוטית'' הקודמת ולא יתייחסו אליה עוד כאל אמת.
3) שוב פעם, אז מהי אמת "מוחלטת"?
אמת "מוחלטת"/"אבסולוטית" היא למעשה בטחון מלא בידיעה כלשהי, בטחון מוחלט שאין עליו עוררין.
קושיה: הרי בכל אמת ניתן להטיל ספק. הרי ניתן לומר שכל המציאות הסובבת אותי אינה אלא אשליה וכל הידיעות והזכרונות אשר בנכונותן אני בטוח אינן אלא חזיון בעלמא - ומכאן שלא קיימת אמת אבסולוטית.
תגובה: לא בכל דבר. אמנם ניתן להטיל ספק בכל דבר מבעד לעיניך ובידיעותיך, אך אינך יכול להטיל ספק בקיומך העכשוי (דקארט). קיום התודעה המסוגלת לחשוב מחשבות אלו.
קושיה: אינך יכול להוכיח לי את קיומך ומכאן שגם קיומך אינו אמת אבסולוטית.
תגובה: אכן, דבר זה הופך את האמת על קיומך לאמת אבסולוטית פרטית שלך, בה אתה בטוח, אך אותה אינך יכול להוכיח לאחרים.
קושיה: אם כך זוהי אמת סובייקטיבית ולא אמת אבסולוטית.
תגובה: מושג קיומו של האדם הוא מטבעו - הכרה פנימית ותודעה אנושית, המשמשת את האדם הפרטי כאמת אבסולוטית-סובייקטיבית. עם זאת, אנו רואים כי הכרה זאת משותפת לכל בני האדם. ובמחשבה נוספת נציין כי ניתן להטיל ספק גם בידיעה זו. כך שהאמת על קיומך היא אמת "לעיניך בלבד", מה שהופך אמת זו לחסרת משמעות בדיון רציונאלי.
4) האם האמת האבסולוטית אינה קיימת?
לא. האמת האבסולוטית קיימת, אך במובן הטכני-אנושי של המילה. ישנה שיטה שכלית ברורה בה האדם מסיק מסקנות וזוכר זכרונות מהתבוננות על העולם והאירועים הסובבים אותו. האדם אינו חולק על הדרך בה הוא מסיק מסקנות, ואם הוא יחלוק על דרך זו - הוא לא יקרא בפי רוב החברה האנושית - שפוי. אצל הפרט - זהו מדע הפסיכולוגיה. אצל הכלל - זהו מדע הסוציולוגיה. בהמשך נעסוק בשניהם.
האמת האבסולוטית היא למעשה אמת אנושית. אמת אבסולוטית היא ביטחון מוחלט במשהו, אותו השגנו בדרך שכלית. ידיעה היא הכרה במציאות כלשהי באופן האנושי הברור ביותר שניתן להעלות על הדעת. אמונה היא נתינת אמון ברעיון מסויים, כי הוא שריר, נכון וקיים.
5) שאלת סיכום: האם ננטוש מכאן ואלך את הדיונים בחיפוש האמת, כי אין בהן כל שיטה להגיע לאמת מוחלטת, ואם לא - מהו המהלך המתבקש?
להיפך. לפי הגדרות אלה אנו מתחילים את הדיון הרציונאלי שלנו במקום הרציונאלי ביותר בניתן להתחיל בו - מאפס. רק כאשר הבנו שבהגדרות אנושיות מדובר, נדע לחפש את האמת לפי ההגדרות האנושית. זאת לאחר בחינת וסיווג תכונות השכל והרציונאליות האנושיים.
חלק זה חשוב להמשך, מכיוון שבאמצעותו הגדרנו רציונאליזם - מהו. לפי הגדרה זו והגדרות נוספות שנכיר בהמשך נוכל להגיע באופן רציונאלי להכרה במציאותו של מתכנן תבוני והחובה השכלית להכיר בקיומו, על פני חלופות אחרות בהסברת מוצא החיים.
* * *
- תיאוריית המושכלים.
פרק שני: תיאוריית/שיטת המושכלים - הגדרות וכללים.
משפט מפתח: "מהו מושכל ראשון ושני וכיצד המוח האנושי מסיק מסקנות?"
1) מהי שיטת/תיאוריית המושכלים?
מושכל הוא הכרה שכלית אנושית במציאות כלשהי. שיטת המושכלים מספקת הגדרות ברורות לדרך שבה המוח האנושי פועל ומסיק מסקנות. אין כאן כל חידוש, פרט להגדרות ברורות למושגים שאנו כבר מכירים מחיי היום יום (פסיכולוגיה) ובתרבות האנושית (סוציולוגיה). באמצעות תיאוריית המושכלים, נוכל להגדיר בבירור מהו רציונאל אנושי ונוכל להגדיר בקלות את מי שהוא אינו רציונאלי. כלומר, מי שאינו פועל לפי הגדרות אלה של השכל האנושי הטהור, לא יהיה רציונאלי ובמקרים חריגים אף לא יהיה שפוי.
2) מהו מושכל ראשון?
מושכל ראשון הוא הנחת עבודה ראשונית בכל נושא ועניין בחיי האדם, בין לטווח הקצר ובין לטווח הארוך. למדנו בפרק הקודם שבכל ידיעה ובכל מראה עיניים ניתן להטיל ספק, וספק זה יכול להיות נכון בדיוק כמו שהוא יכול להיות שקרי או מוטעה. אנו מסוגלים לראות דמות אדם בקצה החדר ולהיות בטוחים בכל מאת האחוזים שמדובר באדם בשר ודם, אך כשנתקרב, אנו מסוגלים לגלות שאין זה אדם אלא בובה בדמות אדם שנועדה להטעות אותנו לחשוב שמדובר באדם אמיתי. דמות האדם שנראה בקצה הרחוב, נשענת על הקיר יכולה להיות אמיתית או מזוייפת באותה מידה. ובכל אופן, למדנו שניתן להטיל ספק בכל עניין וגם האדם המדבר אלינו פנים מול פנים יכול להיות הזיה, זיוף או אשליה.
אנו מוכרחים לפעול לפי שיטת המושכלים בחיי היום יום, ולכן לא נתייחס לכל מראה עיניים כאל אשליה. כאשר נראה אדם בקרבת החדר, קודם כל נהיה בטוחים שבאדם אמיתי מדובר, ונשנה את דעתנו רק כאשר נגלה שבבובה מדובר. במקרה זה, המושכל הראשון הוא ההכרה הראשונית שאדם הוא העומד בקצה החדר ולא בובה. המושכל הראשון הוא הידיעה ומראית העיניים הראשונית אותה נסיק בחיינו מכל עניין ובכל מעשה.
3) מהו מושכל שני ומה לו ולמושכל הראשון?
מושכל שני הוא הנחת עבודה משנית. כאשר נראה אדם העומד בקצה החדר, נהיה בטוחים שמדובר באדם ולא בבובה. זוהי המסקנה הראשונית שנסיק מסיטואציה שכזאת. כעת, אם יבחין ילד באדם העומד בקצה החדר ויאמר לנו שמדובר בבובה, כנראה הילד יודע משהו שאיננו יודעים. אך אם הילד יאמר זאת ללא כל סיבה שבעולם, והוא יודה שאין לו סיבה לסבור שמדובר בבובה - הרי שמסקנתו של הילד איננה רציונאלית וקרוב לודאי שלא נתייחס לאמירתו ברצינות. אם אדם כלשהו יטען שכל אדם שהוא פוגש הוא למעשה רובוט מתחוכם בתחפושת אנושית למראה, נוכל לומר בבירור שהאדם הזה איננו רציונאלי או שפוי.
קושיה: מדוע לזה נקרא מושכל ראשון ולזה נקרא מושכל שני? הרי לכאורה גם המסקנה של האדם המבוגר וגם המסקנה של הילד שוות מבחינת הוכחה וחקירה. אף אחד מהם עדיין לא בדק במו-עיניו אם באדם או בבובה מדובר.
תגובה: יפה. מבחינה טכנית גרידא, למושכל הראשון אין כל יתרון על המושכל השני. שניהם לא הוכחו ולא נבדקו עדיין. ובכל אופן אחד יקרא מושכל ראשון והאחר יקרא מושכל שני מכיוון שיש ביניהם הבדל אנושי ברור. הבדל זה נמצא בהגיון האנושי ובדרך הסקת המסקנות האנושית. כאן הגענו להגדרה החשובה של הרציונאליזם האנושי: כאשר לאדם אין סיבה להעדיף אמת מסויימת על פני אמת אחרת מבחינה טכנית, הוא יבחר בזאת ההגיונית יותר לשכלו. האמת ההגיונית יותר היא האמת הרציונאלית. האדם ראה אנשים רבים בחייו ומעט מאוד מהם התגלו לו כבובות. לכן אין לאדם זה כל סיבה רציונאלית לסבור שדווקא אדם זה בקצה החדר הוא בובה ולא אדם.
4) האם המושכל השני יכול להתגלות כאמת?
בהחלט. וכאשר המושכל השני יתגלה כאמת - הוא יהפוך אוטומאטית בשכלנו למושכל ראשון. כאשר האדם יגיע לסוף החדר ויגלה לתדהמתו שלא אדם קרא אליו מסוף החדר אלא בובה בדמוי אדם עם רשמקול זרוק לידה, הוא מיד יתייחס לדמות זאת כאל בובה ולא יתייחס יותר לדמות זאת בקצה החדר כאל אדם גם כאשר יתרחק ממנה ויחזור להתקרב אליה שוב. אך לשם כך, על האדם לראות במו-עיניו ובאופן מוכח וברור לשכלו שבבובה מדובר. עד אז האדם הרציונאלי יתייחס לדמות בקצה החדר כאל אדם בשר ודם הקורא אליו.
שאלה: אך מה קרה למושכל הראשון ברגע שנתגלה שהמושכל השני הוא אמת?
המושכל הראשון והמושכל השני נתחלפו להם ברגע שהמושכל השני נתגלה כאמת. כאשר האדם גילה שהדמות בקצה החדר היא בובה, מייד הפך אצלו המושכל השני שמדובר בבובה - למושכל ראשון ברור ומוכח. המושכל הראשון - שמדובר באדם ולא בבובה נהפך עתה למושכל שני, כי כעת אדם זה מאמין בבטחון כי בבובה מדובר ולא באדם. אם יבוא כעת ילד נוסף ויאמר לאיש שבובה זאת היא אדם ולא בובה, האדם הרציונאלי לא יתייחס לכך ברצינות, כי המושכל הראשון נהפך אצלו עתה למושכל שני שהוא פחות רציונאלי. הוא בטוח עתה שמדובר בבובה ולא באדם והאפשרות שמדובר באדם - הגיונית הרבה פחות עתה - וטבעית הופכת מושכל שני.
שאלה: האם לאחר שהמושכל השני נתגלה כאמת והמושכל הראשון הפך מושכל שני, האם אחרי כל זאת המושכלים יכולים להתהפך שוב?
תגובה: בודאי. יתכן שלפתע הבובה תקום על רגליה ותלך, ויסתבר שה"בובה" היתה בעצם אדם שהתחפש לבובה. או אז יהיה ברור שוב לאדם הרציונאלי המביט מן הצד כי לא בבובה מדובר אלא באדם בשר ודם שרק התחפש לבובה. המושכל הראשון שמדובר באדם הפך באירועים אלה למושכל שני וחזר להיות למושכל ראשון. כמובן שרגע לאחר מכן אותו אדם רציונאלי יכול לגלות ששוב הטעו אותו ולא היה זה אדם מחופש לבובה אלא בובה באמת. בובה ענקית על חוטים, אותה הזיזו אנשים מן הגג, ולכן נראתה לו הבובה כאדם מחופש הקם והולך לקראתו. כך הפך המושכל השני שמדובר בבובה, פעם נוספת למושכל ראשון. כל המסקנות הללו היו רציונאלית ומחובת האדם הרציונאלי להסיק כן. מי שיתקל בסיטואציות אלה ולא יסיק את אותן מסקנות לא יהיה אדם רציונאלי. מי שיראה דמות אדם בקצה החדר ויחשוב אותה קודם כל לבובה - לא יהיה רציונאלי. מי שיראה בובה על הרצפה וקודם כל יאמין שמדובר באדם - לא יהיה רציונאלי. מי יראה אדם הנע לעברו וקודם כל יחשוב אותו לבובה - לא יהיה רציונאלי. זאת מכיוון שבכל מקרה ומקרה לא היתה לאותו אדם סיבה רציונאלית לסבור כן.
5) מהו מושכל ראשון ושני בטווח הקצר והארוך?
שיטת המושכלים בטווח הקצר, היא הדרך בה האדם מסיק מסקנות בטווח קצר של זמן. הדוגמה שהופיעה בסעיף הקודם, לגבי דמות הבובה והאדם, היתה דוגמה לשיטת המושכלים בטווח הקצר: האדם הרציונאלי ראה דמות אדם וחשב שהמדובר באדם, זה היה מושכל ראשון. אך מיד גילה האדם שהיתה זו דמות בובה ולא אדם בקצה החדר, אך רגע לאחר מכן, גילה האדם הרציונאלי שהבובה היא למעשה אדם מחופש, ולאחר עוד רגע נוסף הוא גילה שהאדם המחופש היא בעצם בובה הנעה באמצעות חוטים. כל האירועים הללו קרו בטווך זמן קצר ומראים לנו כיצד האדם מסיק מסקנות ללא צורך במחשבה רבה. אנו מגלים שהמוח האנושי מסיק מסקנות באותו האופן גם לטווח הארוך.
6) מהי שיטת המושכלים בטווח הארוך?
ובכן, כאשר אדם מקבל רעיון כלשהו לגבי המציאות כידיעה, ומתייחס אליה כאל אמת לאורך זמן - זה יהיה מושכל לטווח הארוך. מושכל ראשון לטווח הארוך למשל, הוא שהעולם עגול. מדוע הוא מושכל ראשון? ובכן, אנו סומכים על צילומים שראינו, אנשים שלימדונו כך וחומר קריאה שראינו בנושא. מושכל שני אותו לא יהיה רציונאלי לסבור - הוא שלמעשה כל זאת אינו אלא שקר מכוון אותו עשו לנו המוני בני אדם כדי שנטעה לחשוב שהעולם עגול כשלמעשה הוא שטוח. ההגיון שלנו מלמד אותנו ששקר בקנה מידה שכזה איננו הגיוני כלל. לכן זהו מושכל ראשון והרעיון לשקר גלובאלי הוא מושכל שני. כמובן שטכנית, אפשרי שהחליטו להתאחד המוני בני אדם כדי לרמות אותנו בעניין זה, החל מגיל קטן למטרת ניסוי כלשהו או דבר אחר. אך עד שה"סוד" לא יתגלה, לא נתייחס אליו כאל מושכל רציונאלי ראשוני ולא נסבור כן. רעיון משונה זה ישאר כמושכל שני ולא ענייני לידיעותינו והבנתינו. אם יגיע אדם ויטען כיום שהעולם שטוח, הוא יהיה אדם לא רציונאלי - כי אין לו סיבה לסבור כן ואף להיפך.
קושיה: אך בעבר, דווקא האדם שטען שהעולם עגול היה האדם הלא רציונאלי.
תגובה: אכן, והסיבה לכך ברורה. לאן שלא נפנה את עינינו נראה עולם שטוח ומדינות הניצבות במישורים. כיום אנו סומכים על אנשים שבקרו בחלל ואינספור אנשים ומידע הטוען כך, אך בעבר כל זה לא היה, ומכאן שלא היתה סיבה לסבור שהעולם עגול. מי שהיה סובר בזמנו שהעולם עגול, על אף מה שרואות עיניו ומה שידוע לו מכבר - היה ככל הנראה אדם לא שפוי ולא רציונאלי. וגם אם לבסוף יתגלה שאותו אדם צדק, והעולם באמת עגול, הוא עדיין ישאר בהגדרה של אדם לא רציונאלי, מכיוון שבחר להאמין אמונה לא רציונאלית במושכל שני, על אף מה שהכיר בשכלו ומה שראו עיניו.
6) מה הופך את המושכל השני ללא רציונאלי?
ובכן, המושכל הראשון הוא תמיד אחד, ברור ומוסכם לפי השכל האנושי. גם מי שאינו רוצה לקבל את המושכל הראשון, יהיה לפחות מוכרח להסכים שהוא מושכל ראשון. לעומת זאת המושכל השני נכנס להגדרה של "אולי". הגדרה שאין לה סוף. אנו מדברים על מושכל שני, אך למעשה מושכל שני מורכב ממיליוני ואולי אינסוף מושכלים "אפשריים". אנו יכולים לחשוב שהדמות בקצה החדר היא בובה וזה יהיה מושכל שני, אך באותה מידה אנו יכולים לחשוב שהדמות בקצה החדר היא ערימת בגדים בדמות אדם וגם זה יהיה מושכל שני. למושכל השני אין גבולות, ומי שבוחר להאמין דווקא במושכל השני ממין אחד, מתעלם במזיד מאינספור האפשרויות האחרות אשר שוות לזה שהוא בחר. אדם שבוחר להאמין, סתם כך, שדמות האדם היא למעשה ערימת בגדים מתעלם במזיד מהאפשרות שהדמות היא בובה או דבר אחר. לכן הוא אינו רציונאלי. כאשר ניצבות לפניך שתי אפשרויות ואתה בוחר אחת מן האפשרויות ללא סיבה של העדפה שכלית כלשהי על פני האפשרות השניה - הרי האפשרות שבחרת איננה רציונאלית.
מושכל ראשון יש רק אחד, ולכן תמיד יהיה רציונאלי לדבוק בו. הוא האפשרות ההגיונית היחידה והראשונה שתעלה בכל מקרה ומקרה. המושכל השני לעומת זאת אינו טוב ממושכל שני שונה המציע אפשרות אחרת, ולכן לא משנה באיזה מושכל שני תדבוק - לא יהיה זה רציונאלי.
אתן דוגמה להמחשת העניין. בימים עברו האמינו שכדור עופרת במשקל עשרה קילו יפול מהר יותר מכדור עופרת במשקל חמישה קילו. זה היה מושכל ראשון. מי שירים כדור עופרת של עשרה קילו וכדור עופרת של חמישה קילו, לא יתקשה להבחין איזה מן הכדורים כבד יותר מן השני ונוטה לרצות להגיע לקרקע. לכן הגיוני יותר היה לסבור שהכדור הכבד יותר, גם יהיה זה שיגיע לקרקע מהר יותר. אף אחד לא העלה על דעתו קודם לכן מציאות אחרת, או אפשרות של מושכל שני בו שני הכדורים יפלו באותה מהירות לקרקע מגובה מסויים.
כך בכל אופן האמינו אנשים, עד אשר בדקו זאת באמצעות ניסוי. מהרגע בו גילוי דרך ניסוי, כי כדור עופרת במשקל עשרה קילו נופל לקרקע באותה מהירות של כדור עופרת השוקל חמישה קילו. מסבירים תופעה זאת כיום, באמצעות העובדה שכח המשיכה מושך אליו את כל העצמים באופן שווה למרכז כדור הארץ. ידיעה זו שהיתה עד כה למושכל שני, הפכה עתה למושכל ראשון והמושכל הראשון ננטש מאז והפך למושכל שני. זאת בזכות הידיעה. אך עלינו להבין שלפני שנעשה ניסוי זה, לא היה יתרון למי שטען ששני עצמים בעלי משקלים שונים יפלו באותה מהירות, לבין מי שהיה טוען שדווקא העצם הקל יותר יפול מהר יותר. שני הטוענים הללו לא היו רציונאלי. לפני הניסוי - היה זה מושכל שני לטעון ששני עצמים בעלי משקלים שונים יפלו באותה מהירות אך היה זה גם מושכל שני להאמין שעצמים קלים יותר נופלים במהירות גבוהה יותר, בדיוק כפי שהיה זה גם מושכל שני להאמין ששני עצמים ישנו את מהירות נפילתם באופן אקראי מהרגע שיזרקו מבניין. אנו רואים כי המושכל השני איננו רציונאלי כי הוא לא רק אינו הגיוני מהמושכל הראשון אלא גם איננו מוגדר או רצוי יותר על פני מושכלים אחרים.
7) אם קיימים אינספור אפשרויות למושכל שני, האם קיים בכלל מושכל שלישי?
קיים מושכל שלישי, שהוא אפילו פחות הגיוני ממושכל שני, מה שכבר נתון להכרעה אישית. כלומר, אני יכול לראות דמות אדם בקצה החדר ורציונאלי יהיה להסיק שמדובר באדם, זה כבר החלטנו - המושכל הראשון. מושכל שני א' יבוא ויטען שמדובר בערימת בגדים ומושכל שני ב' יבוא ויטען שמדובר בבובה. שני המושכלים השניים, א' ו-ב', אינם הגיוניים ואין דרך להכריע ביניהם - לכן הם אינם רציונאליים. עם זאת, קיימות אפשרויות נוספות הרבה פחות הגיוניות ממושכל שני א' ו-ב'. אם יבוא מישהו ויטען שלא מדובר בדמות בובה או בערימת בגדים אלא בחייזר או בהולוגרמת ענק המוקרנת ממסוק. אפשרויות אלו הרבה פחות סבירות מזה הטוען שמדובר בערימת בגדים או בבובה. לכן אפשרויות כמו דמות חייזר או הולוגרמה ממסוק, יכנסו למושכל שלישי, שהוא הרבה פחות הגיוני ממושכל שני. מי שיבוא ויטען שדמות האדם בקצה החדר הוא לא הולוגרמה או חייזר אלא פרי דמיוני כי אני עכשיו בעצם בחלום - הוא אשר כבר יציע מושכל רביעי, אשר הרבה פחות סביר ממושכל השלישי שכבר הוצע.
כמובן שמי שיחשוב על כך לעומק, יבין שאין גבולות ברורים בין מושכל שני למושכל שלישי והלאה, וההבדל ביניהם נתון להכרעה אישית בלבד. אחרי הכל, לא בטוח שהכל יסכימו שאפשרות הולגרמה ממסוק פחות הגיונית מהאפשרות שמדובר בבובה אנושית או שהאפשרות שמדובר בדמות חייזר יותר הגיונית מהאפשרות שכל זה הוא חלק מחלום. אין כל אמצעים להכריע באופן רציונאלי את ההבדלים והגדרים בין מושכל שני והלאה - זה מה שקורה כשעוסקים במה שאינו רציונאלי: קשה לסווג אותו רציונאלית. בכל אופן, מושכל שני והלאה נכנסים לגדר "האולי", גדר שאין לו סוף של אפשרויות ובסופו של דבר, שום אפשרות לא רציונאלית מחברתה מבחינת הסקת המסקנות. אף על פי כן, ישנה דרך ודאית להבחין במושכל שלישי, והיא הצעת דמיון שלא רק שאיננו עומד במבחן ההוכחה וההפרכה, אלא שהוא סותר את המציאות. למשל הטוען שדמות האדם היא למעשה שק אשפה, כאשר נראה בבירור את גפיו וראשו של דמות האדם מרחוק.
המושכל הראשון: הוא המושכל ההגיוני הראשוני הנכנס לתודעתנו, או כזה שהוא מוכח מבחינה אמפירית.
המושכל השני: הוא המושכל הפחות הגיוני, שאיננו מוכח מבחינה אמפירית, אך המצליח להציע מערכת הסברים דמיונית למצב הנתון.
המושכל השלישי: הוא זהה למושכל השני, אלא שיש סתירות בינו לבין המציאות הקיימת, והוא אינו מצליח להציע מערכת הסברים דמיונית למצב הנתון, בלי להתכחש למצב הנתון.
* * *
- שימוש מעשי בתיאוריית המושכלים.
פרק שלישי: שימוש לוגי ומעשי בתיאוריית המושכלים.
משפט מפתח: "כיצד המוח האנושי הופך רעיון בספק - לאמת אבסולוטית?"
1) כיצד נוכל להפוך מושכל ראשון לאמת אבסולוטית?
ישנה משוואה לוגית שערכתי לשם כך, הנובעת מכורח שיטת המושכלים. מדובר במשוואה פשוטה הפועלת על פי שלושה כללים, או עקרונות, שכל המקבל אותם הופך דעה בספק לאמת אבסולוטית. המשוואה נראית כך:
א. זה הגיוני יותר.
ב. זה סביר יותר.
ג. אין לנו סיבה לסבור אחרת.
שלושת הסעיפים הללו מסוגלים להפוך אמת בספק לאמת ודאית ואבסולוטית לאדם, גם כאשר הוא מתקשה לקבל את האמת - אמוציונאלית. באמצעות שלושת עקרונות אלה נוכל להכריח אדם רציונאלי לקבל סברה מסויימת כאמת, כאשר כל הטלת ספק באמת זו, לא תהיה עוד רציונאלית. מהי כוונתי? ניקח למשל את האמונה הפשוטה של נער צעיר, כי הוריו הם הוריו הביולוגיים. כמובן שישנה אפשרות טכנית ברורה, כי הוריו של הנער הצעיר אינם באמת הוריו. יתכן כי הוא מאומץ. יתכן כי נעשתה טעות בבית החולים ויתכן כי מישהו גרם לחילוף התינוקות בכוונת תחילה, כך שהוא אינו הבן הביולוגי של הוריו. כל האפשרויות שמניתי עתה נכנסות כמובן להגדרה של מושכל שני. השאלה היא מדוע כל האפשרויות הללו נכנסות להגדרה של מושכל שני, בעוד הבטחון העצמי של הילד שהוריו הם הוריו הביולוגים, נכנס להגדרה של מושכל ראשון? על כך עונה לנו המשוואה שלעיל.
2) כיצד משוואה זו באה לידי מעשה בחיי הפרט?
בדוגמאות הקודמות השתמשנו למעשה במשוואה זו, אך באופן לא מודע. העדפנו את המושכל הראשון על פני השני לפי ההגיון וחוסר הסיבה לסבור מציאות השונה מזו שאנו מכירים, שלא על סמך עובדות. כעת נגדיר היטב את הדרך בה הסקנו זאת ונראה כיצד מגיעה סברה שכלית לכדי בטחון ואמת אבסולוטית בדוגמת הילד והוריו הביולוגיים.
א. זה הגיוני יותר.
כאן, לדידו של הילד, הגיוני יהיה לסבור שהוריו הם באמת הוריו הביולוגים מכמה סיבות. סיבה ראשונה היא שמיום היוולדו הכיר הילד את הוריו כהוריו הביולוגים. סיבה שניה היא אופציונלית: הילד יכול לזהות בהוריו תכונות אופי או תכונות מראה הדומות לשלו, מה שיצביע לו כי הוריו הם גם הוריו הביולוגים. הגיוני פחות יהיה לסבור שתכונות אופי ודימוי אלה הם מקריים. אם לילד אף נשרי וגם לאב אף נשרי, הגיוני יהיה יותר לסבור שזהו באמת בנו. זאת כמובן עד שלא ראינו עובדות האומרות לנו אחרת.
ב. זה סביר יותר.
איני בטוח אם אמצעי זה לבחירת המושכל הראשון קביל בכל אפשרות ומקרה שבו יתקל האדם. עם זאת, מדובר באמצעי טכני חשוב שיכול לשרת אותנו במקרים רבים בבחירת המושכל הראשון. נראה כי אמצעי זה דורש מחשבה, אך למעשה האדם מבין ומסיק אותו באופן טבעי לגמרי גם ללא מחשבה רבה. נוכל להבין זאת לעומק בדוגמת הילד והוריו הביולוגים:
אם נבדוק סטטיסטית כמה ילדים מאומצים קיימים בחברה לעומת מספר הילדים שנולדו וגדלו בידי הוריהם הביולוגים - נגלה כי ההפרש גבוה בין שני המספרים. מספר הילדים הגדלים במשפחות הורים לא ביולוגים, נמוך באופן הניכר היטב לעומת מספר הילדים הגדלים וחיים במשפחות הורים ביולוגים. לכן הסבירות שדווקא הילד אליו תופנה השאלה "האם אתה מאומץ", יהיה במקרה גם שייך לאותו מיעוט המאומץ בחברה, הוא סיכוי קלוש ולא סביר. מה שהופך את את הטענה שהוריו של הילד הם באמת הוריו הביולוגים - למושכל ראשון, הסביר יותר, בהתאם לידיעה שהרוב המוחלט של האנשים אינם מאומצים.
אילו רוב הילדים היו מאומצים, אזי היה זה להיפך וסביר יותר היה לסבור שהילד אליו מופנה המושכל השני - אינו באמת הבן של הוריו. זאת מכיוון שאז הסיכוי ההסתברותי היה נוטה לאפשרות שהוא מאומץ, מה שגם היה הופך אפשרות זאת להגיונית יותר.
האדם מטבעו יודע ומכיר שתופעת האימוץ אינה תופעה שכיחה, ולכן כאשר הוא ישאל אם לדעתו הוא מאומץ, לא תהיה לו סיבה הסתברותית לסבור כן. אחרי הכל, מדוע דווקא הוא, האדם התמים אליו מופנית שאלה זו, יהיה שייך לאותו מיעוט של אנשים מאומצים? להיפך, יהיה סביר יותר לטעון שהוא הבן של הוריו מכיוון שרוב הילדים הם הילדים הביולוגים של הוריהם ואין סיבה הניכרת לעין שהוא יהיה אחר מהרוב המוחלט של החברה.
אמצעי זה לו קראנו "זה סביר יותר" הוא למעשה פועל יוצא של האמצעי הקודם "זה הגיוני יותר", אלא שכאן נתנו לאמצעי הראשון תוקף טכני ופחות שרירותי, המסוגל לעמוד לדיון רציונאלי.
ג. אין לנו סיבה לסבור אחרת.
כאן למעשה הגענו לאמצעי החשוב ביותר לקביעת המושכל הראשון והעדפתו על פני המושכל השני. כאשר לא תהיה לנו סיבה רציונאלית לסבור שהילד אינו הבן של הוריו, לא נסבור כן. זאת, כי אין לנו סיבה לסבור אחרת. לו היתה לנו סיבה לסבור אחרת, המושכלים היו משתנים. אילו בדיקת רקמות היתה מגלה אחרת, או אילו ההורים היו לפתע טוענים אחרת - היתה לנו סיבה לסבור שהילד אינו באמת הבן של הוריו ואינו אלא מאומץ על ידם.
"אין לנו סיבה לסבור אחרת" הוא בעצם האמצעי על ידו אנו מפרידים בין מושכל ראשון למושכל שני. אנו לדוגמה סמוכים ובטוחים שאנשים בקרו בירח בחליפות אסטרונאוט ויצאו מגבולות כדור הארץ באמצעות חלליות. כמובן שניתן להעמיד ידיעה זו בספק. הרי נוכל לטעון שאנשים מעולם לא יצאו מגבולות כדור הארץ, וכל צילום, סרט או תמונה היה זיוף שנעשה במחשב. נוכל לטעון שאנשים שקרו לנו מאז ומעולם על כך שבני אדם יצאו לחלל או שמא הממשלות התאחדו לשקר בדבר הזה, עם התקשורת. כמובן שהטלת ספק מעין זה לא יהיה רציונאלי, ויכנס לגדר המושכל השני. הסיבה לכך היא שאין לנו סיבה לסבור אחרת. לא נתגלו לנו אי אלו הוכחות ברורות שהיציאה לחלל היתה שקר תעמולתי. ההיפך הוא הנכון: שקר בקנה מידה שכזה אינו הגיוני ואינו סביר. הטלת ספק מעין זה - לא יהיה רציונאלי.
3) אך כיצד הפך המושכל הראשון בכך, לאמת אבסולוטית?
הילד מתייחס להוריו כאל הורים ביולוגים ובטוח בכך בכל מאודו. ילדים לרוב כלל אינם חושבים על אפשרות אחרת, בה הם אינם באמת הילדים של הוריהם. המשוואה שניתחנו לעיל בדוגמת הילד, היא למעשה הכרה שכלית ברורה בשכל האדם. האדם אינו צריך לחשוב על כך שהגיוני יותר לסבור שהוריו הם באמת הוריו בגלל סיבות א' ו-ב'. האדם אינו צריך לחשוב על כך שסביר יותר שהוא הבן של הוריו. האדם לא צריך לחשוב על כך שאין לו סיבות רציונאליות לסבור אחרת. האדם למעשה מבין מטבע שכלו כל אלה ונוהג לפיהם גם ללא מחשבה רבה. האדם מבין מטבעו שהתכונות הדומות בינו לבין הוריו אינם מקריים, הוא לא צריך לחשוב על כך, הוא מבין זאת. מה שעשינו כאן הוא למעשה לנתח את דרכי ההתמודדות של השכל האנושי במצבים ואפשרויות ולבדוק מה הוא יסיק. בפועל, הסקת מסקנות זאת נעשית באופן רציונאלי אך טבעי, שאינו דורש חקירה.
כך למעשה אנו חותמים את שיטת המושכלים, השיטה היחידה בה המוח האנושי השפוי מסיק מסקנות ובוחר להתייחס אליהן כאל אמת אבסולוטית.
כיצד באמצעות המושכלים ניתן להוכיח את מציאות הבורא - זאת נגלה במאמר "האמת האבסולוטית, מה זה בדיוק?".
* * *
- תיאוריית המושכלים מפריכה את האבולוציה, ומוכיחה את קיומו של מתכנן תבוני.
פרק רביעי: שימוש מעשי בתיאורית המושכלים בבחינת המציאות.
משפט מפתח: "מהו מושכל ראשון ושני בהתבוננות אובייקטיבית על הרמוניה בטבע"
הנתונים:
היקום שלנו נראה מסודר ומתוכנן. בזאת יודה כל אדם שהוא ישר עם עצמו. מי שהוא לא ישר עם עצמו, יאלץ גם הוא להודות בכך, חרף העובדה שלפני התיאוריות הדמיוניות השונות בדבר מוצא היקום והאדם, כל התרבויות האנושיות בעולם האמינו בקיום זה או אחר של תכנון מכוון מאחורי הבריאה, מה שמוכיח כי זוהי המסקנה הראשונה לאור הסדר הנגלה לעינינו.
המושכל הראשון, הוא שיש מתכנן תבוני. בזאת מחובתנו השכלית להסיק ולבטוח. המושכל השני היא אותה אמונה עיוורת בדבר התפתחות ארוכת טווח של בני אדם מיצורים פרימיטיביים, כמו גם יקום הנוצר מעצמו עם פרמטרים מדוייקים של חוקי טבע המתאימים לקיום חיים.
המושכל השני (אבולוציה, מפץ אקראי) לא הפך במקרה הנ"ל למושכל ראשון, כי הוא מעולם לא הוכח באופן אמפירי, ובעצם אינו מוסיף כל מידע אמפירי חדש, אלא רק מאריך בפרטים ומפרש את המציאות באופן בלתי מוכרח (כפי שיכולנו לפרש את המציאות באופן כזה שחייזרים שולטים בו). במקרה כזה מחובתנו הרציונאלית לבחור לקבל ולהסיק את המושכל הראשון, שיש מתכנן מאחורי הבריאה.
הטענה למתכנן מאחורי הבריאה היא מדעית לא פחות מתיאורית האבולוציה או המפץ הגדול, וזאת חרף העובדה שאיננו מזהים את המתכנן או מגדירים אותו, אלא רק מסיקים את הנתונים ההגיוניים ביותר מבחינת המציאות - והיא שיש לה מתכנן.
למעלה מכך, פרשנות האבולוציה והמפץ האקראי למציאות אף גובלת בחסר, ואפילו בתור מושכל שני היא עלובה באופן מחפיר, כי היא איננה מצליחה לדמיין אפילו באופן תיאורטי את התפתחות החיים בצורה שבה היא רוצה לדמיין אותם, לאור המציאות הנגלית לעינינו.
דוגמאות לכך:
1) התפרצות אנרגיה מהאין. לפי התיאוריה של המפץ הגדול, היקום הינו חומרי, והזמן תלוי בחומר. אף על פי כן, הממצאים המדעיים מעידים על כך שלחומר היתה התחלה. מכיוון שהיקום חומרי ואיננו רוחני, חלים בו חוקים ברורים, כמו חוק שימור האנרגיה, האנטרופיה והתרמודינמיקה. על פי כל הנתונים הללו, שום תיאוריה מדעית לא תוכל להסביר כיצד התפרצו החומר והאנרגיה מן המפץ הגדול. רק מתחיל, שאינו חומרי ואינו תלוי בזמן, יכול להיות הסיבה לכך.
2) התפרצות של אנרגיה לכדי יקום יציב. לפי סטיבן הוקינג ורוב המדענים בעצם, אם הפרמטרים השונים של חוקי הטבע היו שונים אפילו בפסיק אחד מתוך מיליוני מיליונים, היקום היה קורס לפני שהוא אפילו נוצר (למשל, אם כח הגרביטציה היה חזק יותר מהכח האלקטרו-מגנטי). תיאום כל כך עדין של פרטמרים מדוייקים להדהים לקיום יקום יציב, לא יכול להיות מוסבר באמצעות התפרצות סתמית מכאוס חסר מחשבה. מה שמצביע רק על אפשרות אחת, של מתכנן אשר קבע כבר בתחילת הבריאה את התצורה המדוייקת לקיום יקום יציב, במקום לקריסתו.
3) התגבשות חומרים וחוקי טבע. גם לאחר שנוצר היקום באופן יציב, ישנם חוקי טבע רבים, המסועפים בדייקנות, החלים על כל החומרים. כך למשל, על המים חלה האנטרופיה של המים הקובעת שתחת מינוס ארבע מעלות המים מתרחבים במקום להתווכץ, מה שמאפשר את קיום החיים המימיים, ויותר מכך. חוקים רבים חלים על החומרים השונים, כמו גם על קיום חמצן, גזים, וחוקי טמפרטורה ומצבי צבירה של חומרים. אילולא המבנה העדין של חוקי הטבע, היו האנרגיה והחומר משמשים בערבוביא ועולמות כלל לא היו נוצרים, או שלפחות לא היו יכולים להכיל בתוכם לעולם יצורים חיים. החומר המופלא מים, לא היה מוכרח להתקיים ביקום. אך בלעדיו קיום חיים הוא מצב בלתי אפשרי. זוהי דוגמה מיני רבים. מה שמצביע בהכרח על תכנון של החוקים שיכולו על החומר והאנרגיה, כדי שיוכלו להכיל ביקום חיים.
4) חוקי טבע קוסמיים במערכות שמש. גם לאחר שנוצרו העולמות, חלים חוקים מדוייקים על העולמות, כמו למשל כח הגרביטציה וצירים של כוכבים. כך למשל, העולם מוכרח להסתובב בציר נטוי של 23 מעלות כדי שיוכלו לפעול בו עונות השנה, ולאפשר קיום חיים. כך גם כח הירח הנע סביב כדור הארץ ומאפשר גאות ושפל. כמו גם סיבוב כדור הארץ סביב השמש במהירות, ציר ומרחק המאפשר את קיום החיים, ושאיננו משתנה. התיאוריה המוצעת מציעה זאת כחוקים אשר נוצרו כך במקרה מן הכאוס, ואיננה מצליחה להסביר את קיומם באורח רציונאלי, מתוך אינסוף האפשרויות הקיימות. מה שמצביע רק על תכנון תבוני.
5) היווצרות תא חי ראשוני. גם לאחר שנוצרו כוכבים המאפשרים קיום חיים, כיצד יוכל התא החי הפשוט ביותר להיווצר, כאשר נדרשים לקיומו יכולת (א) נשימה (ב) פליטה (ג) אכילה (ד) עיכול (ה) הפרשה (ו) רבייה/שכפול. כל מנגנון כזה מעצמו דורש תכנון רב, של רכיבים רבים הפועלים בתיאום, ורק כל המנגנונים הפועלים יחד מסוגלים ליצור אורגניזם חי המסוגל להעמיד צאצאים. התיאוריה, לא רק שלא מצליחה להצביע על יצור כל כך פרימיטיבי בטבע (שהיה יכול להיווצר בשלב אחד ממרק קדמון), ולא רק שאינה יכולה להצביע על מאובן של יצור פרימיטיבי כל כך בטבע (כנ"ל), ולא רק שהיא אינה מסוגלת ליצור חי שכזה גם באופן מכוון תחת תנאי מעבדה, ולא רק שאינה מסוגלת להצביע על מרק קדמון או עדויות למרק קדמון בו קיימים רכיבים שונים המאפשרים התחברות לתא חי, אלא שהיא גם אינה מסוגלת אפילו לתאר באופן דמיוני ותיאורטי לחלוטין מצב בו יווצר תא חי המסוגל להשתכפל, תוך צעד אחד ממרק כימיקלים דמיוני.
6) ברירת מיליוני מקרים מוצלחים. לאחר מכן, טוענת האבולוציה להתפתחות של יצורים בלתי מפותחים ליצורים מפותחים מאוד, וזאת על פי טענה של מוטציות עיוורות, ומכאניזם עיוור של מלחמת קיום עיקשת, בהם נשמרים רק האורגניזמים בעלי כושר השרידות הגבוה ביותר להעמדת צאצאים. אלא, שקיום כל מוטציה מוצלחת שכזו, תלויה לשיטתם בטעות גנטית. לטענתם, החד-תא הראשון התפתח תוך מיליוני שנים לאדם, וזאת רק עקב טעויות שכפול, שיצרו מידי פעם תופעות גנטיות שהתאימו לסביבה. טענה זו, של טעויות גנטיות בשכפול המטען הגנטי המשפרות יצור, וזאת ללא כל אינפורמציה על המצב הסביבתי והצורך הקיומי של היצור החי, הוא אבסורד מדרגה ראשונה. לשיטת הניאו-דרוויניזם, כל האיברים, המבנה השלדי, מערכת החיסון, הדם, המח, העיניים וכל מיליוני הקשרים המוחיים המסוגלים לתפעל זאת נוצרו באמצעות מיליוני מיליונים של טעויות גנטיות שהתאימו באופן מקרי לחלוטין לסביבה החיצונית והצורך ההישרדותי. טענה כזו, לא רק שלא יכולה להיות מוכחת, אלא שהיא סותרת את חוקי ההסתברות הבסיסיים ביותר. זהו כשל לוגי מדרגה ראשונה, אותו לא מאפשרים גם מיליוני שנים.
7) אין עדויות לאינפורמציה חדשה. התיאוריה טוענת להתפתחות בטבע, אך בפני השטח איננו מבחינים בשום אינפורמציה חדשה, על אף שהיינו אמורים להבחין בכך, לפחות במספר מינים. אינפורמציה כזאת, שלא היתה קיימת בדי.אנ.אי, ונוספה לו עקב טעות, שהצליחה לשפר מין קיים. ההיפך הוא הנכון, כל הניסויים המדעיים עלו בתוהו כאשר ניסו לשפר מין קיים באופן גנטי, ואפילו באופן מכוון! מה שמצביע שמצב כזה איננו אפשרי, לא במצב מכוון, וקל וחומר במצב בלתי מכוון. טעות מעולם לא שיפרה מין קיים, מעצם היותה טעות. הנסיון היחיד של התיאוריה היה להציע פרשנות דמיונית ליצורים חיים, כגון פרפר העש השחור והלבן או הסתגלות גנטית בחיידקים, אך זו איננה רלוונטית, כי היא מעולם לא הצביעה על אינפורמציה חדשה ביצורים חיים, אלא רק על הישרדות המתאימים יותר לסביבתם (בדומה לברירה מלאכותית בכלבים, אשר הביאה לסיווג כלב רטווילר גזעי לעומת כלב פודל ננסי, כאשר בשניהם לא נוספה כל אינפורמציה גנטית חדשה, אלא רק נבררה אינפורמציה קיימת).
8) שלבי המעבר אינם בנמצא. תיאורית האבולוציה נסתרת על פי המציאות של בעלי החיים. לפי תחזית התיאוריה, המינים התפתחו אלו מאלו, תוך מעבר רציף ובלתי מדולג של שלבי ביניים. על פי כן היינו אמורים למצוא בימינו מינים רבים שהם בשלבי מעבר כלשהם, כמו דגים בעלי רגליים, זוחלים בעלי כנפיים, זוחלים רבים שיונקים, קופי-אדם, יצורים אנושיים למראה שאינם מסוגלים לדבר ועוד. המציאות סותרת את התיאוריה כאשר היא לא מציגה אפילו יצור אחד כזה בטבע, שמצליח לגשר בין שני יצורים קיימים ממחלקות שונות. על כך גם מקשה העובדה שאם יצורים פחות מתואמים לסביבה שרדו, מדוע לא ישרדו היצורים היותר מתואמים, שהם בשלבי מעבר כלשהם? (למשל, אם שרדו הדגים והזוחלים, מדוע לא ישרדו הדגים בעלי הרגליים? באופן דומה, אם שרדו הזוחלים והציפורים, מדוע לא שרדו הזוחלים בעלי הכנפיים? או אם שרדו קופי-האדם והאדם המודרני, מדוע לא שרדו כל אלפי מיני שלבי הביניים של האדם?). מה שלא מותיר לתיאוריה כל אחיזה במציאות.
9) רקורד המאובנים מעיד על יצורים מוגמרים. במקרה דנן, טוענים האבולוציונים שכל המינים הפרימיטיביים או המינים שהיו בשלבי מעבר כלשהם - נכחדו, מה שמותיר תימה גדולה על התיאוריה שדווקא הם נכחדו ולא הותירו אפילו אחד. אך גם טענה זו נסתרת על ידי המציאות, מכיוון שרקורד המאובנים לא מאפשר לבנות אפילו מודל תיאורטי אחד של יצורים העובדים משלב ביניים אחד לאחר. לא נמצאו מאובני דגים בעלי רגליים, מאובני זוחלים בעלי כנפיים, שלדי קופי-אדם וכדו', וזאת חרף העובדה שנמצאו לשיטתם אינספור שלדי דינוזאורים שלמים בני 65 מיליון שנה ויותר. מה שסותר את התיאוריה מבחינה מציאותית. למעלה מכך, גם היצורים הפרימיטיביים ביותר מתגלים כמתוחכמים לא פחות מיצורים בני ימינו. כך למשל מאובן הטרילוביט הקדום ביותר, שהוא מין סרטני כלשהי, הוא בעל עיניים מוגמרות מכל בחינה שהיא. מבחינה מדעית גרידא, רקורד המאובנים מציע פרצים שונים של בעלי חיים מושלמים על כל פרטיהם, שהופיעו ונעלמו מעל ציר ההיסטוריה, ללא כל מקום לספק בדבר אילושהם שלבי מעבר בדיוניים.
10) -א- הטעיות ושקרים בשם האבולוציה. (1) אבולוציונים רבים להצביע על מאובנים שונים תוך שימוש ברמייה והטעייה ציבורית, כמו דג הקולקינט (מאובן עליו ניסו להצביע כעל דג יבשתי בעל רגליים), ציפור הארכיאופטריקס (מאובן אותו ניסו לזהות כזוחל בעל כנפיים), על גולגולת קוף-האדם מפילטאון (אותו הציגו כגולגולת הקוף-האנושי הקדמון), ועל שלדי האדם-הניאדרטל (אותו זיהו אבולוציונים כשלב קדום של האדם). כולם נבחנו תוך הטעייה ומרמה, ברצונם לרקום עור וגידים לתיאוריה. האבולוציונים השתמשו בשיטות שונות של דמיון והטעייה באמצעות ציורים ושיחזורים המתאימים באופן ישיר לתיאוריה ולא למציאות המדעית. דג הקולקינט נתגלה חי בעולמנו כ- 400 מטר תחת פני הים בחופי מדסקר, שוחה באמצעות סנפירים גדולים ולא ידיים פרימיטיביות, ואף ללא כל יכולת הישרדות במים גבוהים (על אף שזיהו את המאובן שלו, כשל דג-יבשתי ההולך על פני היבשה באמצעות רגליים). ציפור הארכיאופטריקס אותו זיהו כזוחל בעל כנפיים התגלה כציפור קדומה בעלת נוצות, מקור, ויותר מכך - גילו ציפורים מושלמות לחלוטין הרבה לפניה, מה שמוכיח שהיא היתה ציפור ולא שלב ביניים בין הזוחל לציפור (אף על פי כן זיהו אותו במשך עשרות שנים כדוגמה לזוחל-ציפור). גולגולת קוף-האדם מפילטאון הוצגה במשך עשרות שנים במוזיאונים ובספרי לימוד כדוגמה לשלב ביניים בין הקוף הקדמון לאדם המודרני, עד שהתגלתה כתרמית מכוונת של הדבקת לסת אדם בגולגולת שימפנזה (המדהים הוא שבמשך עשרות שנים המדענים לא בחנו את הגולגולת כלל, ותכף התייחסו אליה כראיה בלעדית לתיאוריה). את האדם הניאדרטל זיהו במשך עשרות שנים כאדם-קוף, כפוף, שעיר וחסר אינטלגנציה, וכך הוא הופיע גם בספרי הלימוד, בציורים ושיחזורים מוזיאונים, עד שנתגלו עצמות רבות יותר של היצורים, ונתברר שהוא היה מין נוסף של אדם אפריקראי מודרני, שאינו שונה מכל אסקימוסי, סיני או אפריקאי בימינו. המדע המפוקפק שמציעים האבולוציונים בחוסר אונים כדי לתמוך בשיטתם, והנסיון הרב של הטעיות ושיחזורים דמיוניים בהם חזינו במשך מאה שנים, מלמדים שלא ניתן לסמוך על ראיותיהם של אבולוציונים, עד שיובררו מבחינה מדעית בכל הכלים המדעיים העומדים לרשותנו, ומתוך נקודת מבט אובייקטיבית שאינה באה במטרה לשרת איזו עמדה פוליטית.
10) -ב- פרשנות שרידי איברים. שיטה שונה בה ניסו אבולוציונים להשתמש כדי לייבא ראיות לתיאוריה, היתה להציע דוגמאות מעולם החי לאיברים שונים בבעלי חיים שהם כבר לא בשימוש (התוספתן, השקדים, עצם העוקץ באדם), המעידים לשיטתם על התפתחות מיצורים קדומים. הטענה עצמה היא לא רלוונטית מארבע סיבות: (א) מכיוון שהתיאוריה לא חוזה כל מידע חדש אלא רק מפרשת מידע קיים באופן בלתי רלוונטי, בלתי אובייקטיבי ובלתי מדעי (ב) עצם העובדה שאיננו יודעים את תפקידו של איבר מסויים, איננו מצביע עליו כעל שריד התפתחותי, היות ואין לנו גם את רבע המידע הנדרש על הגוף האנושי, מערכת הדם, החיסון, המח ותפקודו. (ג) גם אם קיימים קצות איברים שאינם בשימוש אין הדבר מעיד על שרידי איברים. זהו כשל לוגי הנקרא "חוסר דמיון", שהרי ניתן להצביע באותה מידה על אותם שרידי איברים ולהסביר אותם גם בדרכים שיתמכו בתיאוריות דמיוניות אחרות (חייזרים יצרו את בעלי החיים, אך מכיוון שפרצה מלחמה בכוכב שלהם, הם נאלצו לחזור לפני שהספיקו להשלים את המלאכה וליצור פונקציונאליות לכל סוגי האיברים בבעלי החיים). (ד) המושכל הראשון עומד גם הוא נאמנה במקרה בו ימצאו איברים חסרי שימוש, כי אז יכולים תיאולוגים לטעון שהמתכנן התבוני ברא בכוונת תחילה בריאה שאינה מושלמת (עבור הדת, תכלית האדם או סיבות שונות כמבחן עבור האדם), ועל האדם מוטל להשלים את הבריאה במעשיו.
טענות שונות אלו לשרידי איברים החזיקו במשך עשרות שנים, עד שהמדע התקדם מספיק ומצא לכל אחד מהם שימוש תפקודי חשוב בגוף האדם: (א) התוספתן התגלה כמונע מחלות (ב) השקדים נמצאו משמשים כמאגר חיסוני (ג) עצם העוקץ אותה כינו עצם הזנב התגלתה מבחינה אורטופדית כבעלת שימוש חשוב בישיבה (בזכותה קיים ריפוד מאורגן של שומן בעל אחיזה המאפשר את הישיבה).
10) -ג- טיעון המורפולוגיה. שיטה מוכרת יותר המציאו אבולוציונים כדי להציע ראיה לתיאוריה, והיא מתחום חדש אותו קראו בשם "מורפולוגיה". הם טענו שהדמיון בין יצורים שונים מעיד על התפתחותם אלה מאבותם של אלה. הטענה אינה עומדת במבחן ההוכחה, ולמעשה יש בה כשל לוגי מדרגה ראשונה, היות ומבחינה לוגית עצם קיומם של שני אובייקטים הדומים זה לזה אינו מעיד על התפתחותם אלא דווקא על יצירתם בידי אותו אמן. כלומר, הדמיון החיצוני והביוכימי בין יצורים שונים למעשה מעיד בדיוק את ההיפך, שיש להם יוצר אחד שברא את היצורים במתכונת דומה.
10) -ד- הטעייה במונחים. גרוע מכך, אבולוציונים אף עיוותו מונחים והחדירו אותם לספרי הלימוד כדוגמאות לאבולוציה. כך למשל, וריאציות שונות בבעלי חיים כינו בשם "מיקרו-אבולוציה" (אבולוציה קטנה) והשתמשו בהם כדוגמאות חיות לאבולוציה (פרפר העש השחור והלבן). זאת כשלמעשה לא נוספה באותם יצורים כל אינפורמציה חדשה, הם לא גידלו או שיפרו איבר כלשהו באופן תפקודי חדש, והם גם מעולם לא השיגו כל שיפור באמצעות מוטציה אקראית חדשה שנמצאה מוצלחת. באותה מידה ניתן להצביע על הוריאציות המלאכותיות שהשגנו בכלבים (כלב פודל לעומת כלב רטווילר). אלו לא מצביעים על אבולוציה אלא על רק ברירה מלאכותית מתוך מאגר גנטי קיים, כמו ברירת המאגר הגנטי בין בני אדם מיבשות שונות (אסקימוסים לעומת אפריקאים להשוואה). כך גם התחסנות חיידקים לאנטיביוטיקה אינם מעידים על אבולוציה, היות ובאמצעות האנטיביוטיקה נעשתה רק ברירה מלאכותית בין חיידקים שלא היו כשירים לאנטיביוטיקה לבין חיידקים שכבר היו כשירים לאנטיביוטיקה. מדענים שונים גם מעידים על כך שהחיידקים השרידים לא באמת פתחו אמצעי התגוננות גנטי חדש בפני האנטיביוטיקה, אלא רק נהרסה אצלהם מערכת קיימת המאפשרת להם לשרוד את מתקפתה (השוו זאת ליצור-חי אשר חסמו את פיו והוא לא יכול לאכול, עד אשר נפתח קרע בגרונו והוא משיג את מזונו משם. הקרע בגרון איננו שיפור, אלא הריסת מערכת קיימת, על אף שהוא מאפשר ליצור החי להשיג את מזונו ולשרוד). למעלה מכל אלה, וריאציות (-שינויים חיצוניים) אינן מעידות על אבולוציה אלא דווקא על תכנון, מכיוון שאילולא היו וריאציות בבעלי חיים, לכל בני האדם היה אותו פרצוף וכל בעלי החיים והפרחים היו באותו הצבע והתבנית. הוריאציות הן אלו שיוצרות עולם מגוון ויפה כל כך (אילולא האפשרות לוריאציות בבעלי חיים, גם לא היו כל כך הרבה מינים של בעלי חיים. לא היה ניתן להפריד בין רטווילר, זאב וכלב פודל, אלא היה רק מין זאב שיגרתי אחד. כך גם היה המצב בכל בעלי החיים כולם). זוהי הטעייה מדרגה ראשונה כאשר מצביעים על המקרים כנ"ל כעל דוגמאות למיקרו-אבולוציה (כאילו עם הדורות, מיקרו-אבולוציה תגרור מאקרו-אבולוציה).
10) -ה- הטעייה שיווקית. אחת החולשות הגדולות ביותר של התיאוריה, המצביעות עליה כעל כזו שאינה אמינה, היא הרושם המדעי הרב שהיא יוצרת כאשר אין לה כל ביסוס מדעי שכזה, והחבאת החסרונות המדעיים הרבים מספור בחומר הלימודי. כך למשל בספרי הלימוד של האבולוציה הופיעו במשך למעלה ממאה שנה איורים שונים של בעלי חיים בדרגות התפתחות שונות, כמו גם קופי-אדם, אשר נראים לקורא התמים כמצביעים על כך שיש דברים בגו, והצליחו כבר למלא את כל שלבי השרשרת הדמיונית. חלקי שלדים מעוכים הפכו למוצגים מוזיאונים של קופים שעירים אנושיים למראה. לעיתים נעשו שיחזורים שונים לחלוטין לאותה הגולגולת בידי מדענים (הג'ינגטרופ לדוגמה). את עובר האדם איירו בספרי לימוד במשך עשרות בשנים כעובר בשלבי התפתחות שונים של בעלי חיים, כאשר לא היו דברים מעולם, ובחינה תלת-מימדית של העובר מגלה תבנית זהה בהתפתחות העובר. כמו כן גם נתנו שמות לטיניים מסובכים למוצגים מוזיאוניים פשוטים, כך שיראה לקורא התמים כאילו כבר נמצאו, סווגו ומויינו מינים חדשים בהתפתחות האדם. ל"קוף הדרומי" למשל קראו בשם "אוסטראלופיטיקוס אפארנסיס" (Australopithecus Afarensis). עד היום מופיעים בספרי הלימוד השונים איורים דמיוניים של התפתחות האדם מהקוף הקדמון, כמו גם התפתחות של יצורים שונים אלה מאלה. ספרי הלימוד גם משמיטים את העובדות, שבעלי החיים מתגלים בפרצים פתאומיים במהלך ההיסטוריה ולא בשלבי התפתחות. גם מסתירים את העובדה שלא נמצא כל שלבי ביניים בין יצורים שונים, ושהטבע לא הצליח לשפר בדרך מקרה כל יצור שהוא. למעשה, הספרים ממשיכים להציג דוגמאות פסבדו-מדעיות לאבולוציה, כמו וריאציות חדשות שנתגלו בבעלי חיים, ומאובנים עתיקים אותם מזהים כשלבי ביניים קדומים של האדם או של הזוחל.
10) -ו- סיבה פוליטית. כל הרמייה, הדמגוגיה וההטעייה השיווקית הזאת מובנים היטב לאור העובדה שתיאורית האבולוציה הינה תיאוריה פוליטית הבאה לשרת מטרה פוליטית - את האתאיזם. זוהי עובדה ידועה, שהכנסייה הנוצרית שרפה מדענים ואיימה עליהם במשך יותר מאלף שנה, ומיד ביקשו אנשי ההשכלה למרוד בה כאשר הצליחו לצאת מטלפיה המאיימות. האפשרות היחידה למרוד בנצרות היתה לקרוא תיגר על אמונתה הבסיסית ביותר בבורא, ובכך להוציא את הדת מחוץ לדיוני המדע. דרווין היה הראשון להציע אפשרות שכזו, וכאשר ביקשו לצנזרו, מיד עמדו כל כלי התקשורת והמדענים לצידו, בהרגשה שהנה שוב מנסה הכנסייה הנוצרית לטייח את האמת המדעית. זאת עשו לפני יותר ממאה שנה, כאשר לא היו בזמנים ההם כל ראיות, ואפילו שקריות, לתמוך בתיאוריה (למעשה בזמני דרווין לא רק שלא נמצאו כל שברי עצם אותם יכלו לזהות כקופי-אדם, אלא שהמדע היה כל כך בלתי-מפותח, שהאמינו שתא חי יכול להיווצר מעצמו מתוך ריקבון. אף על פי כן הציע דרווין את התיאוריה שלו, שהתקבלה באהדה רבה בקרב המדענים, כאופציה הדמיונית היחידה לכפור בבורא).
11) הצעת מערכת הסברים להתפתחות איבר מאל"ף ועד ת"ו. למעלה מכל אלה, השיטה האבולוציונית לא הצליחה לתאר אפילו מנגנון אחד מתחילתו ועד סופו, תוך מתן פירוט מדעי לכל התפתחות הקשרים המוחיים והאיברים החיצוניים. לא העיניים, לא מערכת הדם או הלב, ואפילו לא שוטון של חיידק. התיאוריה איננה מסוגלת להאמין, אפילו באופן דמיוני ותיאורטי לחלוטין - מערכת שלבים, בהם כל שלב מציב יתרון הישרדותי מספיק להישמרותו על פני קודמיו, תוך מתן פירוט המוטציות שהביאו לכך בקידוד הגנטי, גודל האיברים ועיוותם הגנטי, עד ליצירת איבר מושלם לכל פרטיו, כפי שאנו חוזים בו היום. התיאוריה אינה מסוגלת להציע אפילו באופן דמיוני-תיאורטי אפשרות שכזו, וגם לו תצליח, מספר המקרים בה תעלה מעבר לכל דמיון, ותופרך מבחינה היסתברותית-מציאותית.
12) באדם תכונות המעידות על מציאות שאינה חומרית. באדם תכונות רבות שאינן מוסברות אפילו מבחינה תיאורטית-דמיונית, כאשר נטענת הטענה שהאדם הוא רק חומר. ההיפך הוא הנכון, בחינת התכונות באדם מגלות את נטיות ההפוכות לנטיית החומר לשרוד. האדם קודם כל הוא בעל מודעות לעצמו ולמעשיו, מה שאיננו נותן כל יתרון הישרדותי, אך מאפשר את קיומו של "האני" באדם. באדם גם קיים צורך למשמעות, שאינו מצוי בשום בעל חיים אחר. לאדם יש נטייה רוחנית-דתית, ששום סיפוק הישרדותי-חומרי אינו מספק אותה. מעל לאלה מצביעה העובדה לעליונות הרוח בכך שהאדם מסוגל לוותר על חייו ולבקש לאבד אותם בגלל חיסרון רוחני, או חוסר סיפוק, גם כאשר מכל בחינה חומרית קיימים ברשותו כל האמצעים להישרדות והעמדת צאצאים (מה שנוגד באופן מוחלט את חוקי החי הרוצה לשרוד). באדם אהבה למוסיקה והשראה רוחנית, יצר הרפתקנות, יצירה, חיפוש אחר אמת, ויותר מאלה - אהבה. האדם מסוגל לאהוב ולהקריב את חייו עבור אהבה, גם כאשר היא אינה תלויה בהישרדות או העמדת צאצאים, ואף סותרת אותה. באדם גם קיימת בחירה ואחריות למעשים, שאינו קיים בשום יצור חי אחר. האפשרות לבחירה בין נטיות חומריות למושכלות, הוא היפך החומר בהתגלמותו, היות והחומר מסוגל לפעול רק על פי חוקים או באופן אקראי, ואם האדם בוחר, זאת רק חרף העובדה שהוא אינו מונע על פי חוקים או באופן אקראי, ומכאן שיש בו משהו שאיננו חומרי. בטבע איננו מוצאים אפילו יצור אחד בעל תבונה, ואפילו מעטה, שאיננו אדם. כל היצורים החיים פועלים על פי אינסטינקטים מרגע היוולדם ועד מותם. כל התכונות הנפשיות שבאדם אינן מוסברות באופן אמפירי-מדעי ואפילו לא באופן תיאורטי בידי המאמינים באבולוציה. זוהי סתירה לתיאוריה, המבקשת לטעון שהאדם הוא רק חומר, כאשר קיימת בו מציאות נפשית-רוחנית המתנגדת לחומר ושואפת לרוח. מאידך, אם באדם קיימת מציאות רוחנית, משמע שיש מתכנן תבוני אשר ברא וטבע את אותה מציאות רוחנית, ואף שילב בין הרוח לגוף החומרי, באופן מכוון ומודע. מה שגם כן מוכיח את קיומו של מתכנן תבוני.
המסקנה הרציונאלית:
לאור כל הנתונים הללו, לא ראוי לקטלג את התיאוריה כמושכל שני (מכיוון, שכפי שביארנו, המושכל השני אמנם איננו מוכח, אך לפחות מסוגל להציע מערכת הסברים דמיונית ואלטרנטיבית, המצליחה לענות על כל השאלות והפרטים שהציב המושכל הראשון. מה שתיאורית האבולוציה אינה מסוגלת לעשות). מכאן שנגדיר את האבולוציה המוצעת כמושכל שלישי, הפחות מהמושכל השני, היות ואיננו עומד גם במבחן התיאוריה מפאת כשלים לוגיים רבים וחורים-אינפורמטיביים בלתי מוסברים.
על סמך כל הנתונים העומדים לרשותנו, בפני הרציונאל עומדת אופציה אחת בלבד, והיא להסיק על קיומו של מתכנן תבוני, בהתאם למושכל הראשון. הרוצה להאמין במושכל השלישי לעניין זה, איננו אדם רציונאל, אלא אחד כזה הבוחר להאמין בדמיונות שוא תוך אמונה עיוורת בצדקת דרכו ונטיית לבו ההיפך-שכלית.
בברכה,
דניאל בלס.
המאמר הוגש בחסות כתיבת ספר תורה
|