מאמר קודם הדגשתי כי מכתב מקדים המצורף אל קורות החיים, צריך לכלול פניה אישית ופרסונאלית אל המראיין בה צריך להפגין המועמד היכרות עם החברה ולהראות כי הכין שיעורי בית. במאמר זה אגע במכתב עצמו.
ככלל, כל אדם אוהב לפגוש אנשים עם חוש הומור. זה יכול להיות חוש הומור עצמי, זה יכול להיות חוש הומור אסרטיבי וזה יכול להיות משהו כללי לחלוטין: "כבר שלושה ימים שאני מתכוון ללחוץ על סנד כדי לשלוח אליכם קורות חיים, אבל חיכיתי לסימן מהכוכבים והנה רק היום קיבלתי אותם. זכיתי בעשרה שקלים בלוטו..."; "היום כולם חייכו אלי, אפילו הפקידה מהבנק התקשרה לשאול מה שלומי. אז ברור שזה היום המתאים לשלוח אליכם קורות חיים"; אמא שלי אמרה לי לפנות אליכם היום עד שעה שתיים. אני תמיד עושה מה שאמא אומרת..."
במקרה שהתפקיד הוא בתחום השיווק והמכירות או בעולם הזה, הרי שביטחון עצמי ואפילו אסרטיביות שלא לומר, חוצפה, יכולים לשחק תפקיד חשוב במיוחד. "אני שחיפשתם אותי, אבל רק עכשיו התפניתי. מתי נפגשים לראיון?" ; "אין צורך לחפש יותר, זהו, אני המועמד הטוב ביותר שתמצאו" והשילוב האידיאלי של חוצפה יחד עם אסרטיביות: "זכיתם, בחרתי לשלוח את קורות החיים שלי רק אליכם".
גם במקרים בהם המועמד לא מעוניין להיות חצוף או להפגין חוש הומור חשוב לזכור כי מונחים, מושגים ועובדות ברגע שהן מונחות על השולחן, הרי הן נשארות שם. שימוש במילים וביטויים כמו "למרות שאין לי מספיק ניסיון" או "אמנם אין לי את כל הידע הנדרש עבורכם, אבל..." עלולים להזיק.
חשוב לזכור כי המעסיקים הפוטנציאלים מחפשים מישהו שמתאים לארגון שלהם ואינם רואים עצמם בתור מגשימי משאלות ולכן כדאי למעט במשפטים שנדמה שמועמדים מרגישים צורך לכתוב: "מאז ומתמיד חלמתי לעבוד בתחום ה..." לא תועיל גם אם לא בטוח שתזיק.
כדאי גם במכתב המקדים להזכיר את הניסיון המקצועי והידע. גם אם הוא לא תואם במאת האחוזים, עדיין כדאי לקשר בין התחומים. כך למשל אם מישהו מחפש עבודה בתחום יחסי ציבור הוא יכול להדגיש את ניסיונו בתחום הפקת אירועים, או אם מישהו עבד בתחום הפרסום ומחפש עבודה בשיווק. בהחלט ראוי להדגיש את הנושא גם במכתב המקדים ולא לקוות שהמעסיק הפוטנציאלי יראה את השורה הזו בקורות החיים הרשמיים.