הקדמה לאבות

אלו הפרקים מבוא הם לתורה כולה, כתבו אותם החכמים לאדם הרוצה להשכיל איך יעבוד את בוראו כפי הראוי לו, עבודה תמה לשמה, ומוכרח שכל אחד ואחד ימצא בהן נתיב לעצמו לפעול לרצון בוראו על פי כוחותיו ותכונות נפשו והשכלתו, כי לא כולם שווים בכוחות הגוף או הנפש או השכלי, וההשגה אינה אלא לפי כח המשיג (רבי צדוק הכהן מלובלין, קמץ המנחה חלק ב׳ אות עט׳), אם כן מוכרח הוא שיאמרו החכמים את אשר אפשר לכל אחד מישראל לפעול בו למען ישיג קירבת קונו. מידע על נפילת שן בחלום

וכך אמר רבי איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, ובנביא אמר עיניף פקחות על כל דךכי בני אךם לתת לאיש כדרכיו (ירמיהו פרק לב׳ פסוק יט׳), ובמשמע דרכים רבות, כי לכל אדם יש את הדרך המיוחדת לו, כי לבני האדם ככלל אין דרך אחת, אלא כל אחד ילך בדרך הנכונה לו, והעיקר שיהיה תפארת לעושיה.

ולטעם זה גם אפשר שקראו לזו המסכת אבות, שאשר השיגו האבות, הם אבן השתיה של אומה קדושה, אברהם בחסד, בנו יחידו יצחק תכלית עבודתו בגבורה הייתה, ובן בנו יעקב במידת האמת, ומוכרח שכאשר פילס אברהם דרכו בחסד, סופו שהשיג גם בגבורה ובאמת, וכן הוא ביצחק ויעקב שקנו כל קנייני העבודה, להורות לדורות שהרבה נתיבות לעבודת הבורא הן.

ואמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף על פי שלא לשמה,
שמתוך שלא לשמה בא לשמה (פסחים דף נ׳ עמוד ב׳), כי רוב האדם לא
יבואו לעבוד בוראם אש שלהבת יה, כבר בתחילת עבודתם, והדריך התנא
כי צריכים הכול לשאוף לזה, ובהשיגו המידות הטובות, בד בבד ישיג
התורה, ובהשגת התורה, ידע את אלוהי אביו, ועם הידיעה מוכרח שתגדל

אהבת הבורא, וברוב האהבה אי אפשר שלא יהא חפצו לשמש שלא על מנת

חפצה (דברי הימים א׳ פרק כה׳ פסוק ט׳).

ופתח התנא לומר יסוד לדברי המוסר האלו, כי ניתנו בסיני מאת האלהים כולם, וכמותם יהיו הדינים והמשפטים הצודקים, וגם כי נראים כך, היינו צודקים לכל שכל אנושי, אין הפרש וחילוק בין חוקי האלהים למשפטיו ומוסרי תוכחה, ויען מקורם גבוה מעל גבוה, גם הנראה שכלי גבי המקבל חוק הוא, והיפוכו, אשר נראה חוק, אם יהיה אפשר לאנוש לרדת לשורשו השכלי, ימצא כי נכון הוא גם בעיני השכל.

וראה לרמב״ם (הלכות מעילה פרק ח׳ הלכה ח׳) שכתב, ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כחו עכ״ל.