פרק ד
(א) בן זומא אומר. 323 איזהו חכם, 324הלומד מפל אדם, #נאמו
-
מה חידש לנו בן זומא, כבר אמר לנו שלמה לך אל נמלה עצל ראה
•• J •• T T T J %• I•• J I
דרכיה .וחכם (משלי פרק ו׳ פסוק ו׳), ללמדך דיש ללמוד מכל בריה, אם כן לכאורה כל שכן מכל אדם.
ונראה שדקדק התנא לומר איזהו חכם הלומד מכל אדם, כי ללמוד מהחכם לא צריכא למימר, אבל ללמוד מהכסיל או מבעל מידות מגונות לא ישים זאת האדם על לבו, ואפילו מאיבי תחכמני (תהלים פרק קיט׳ פסוק צח׳), ולזה הטעם אמר בדווקא הפסוק ובו תיבת השכלתי, היינו שלומד בעצמו, ולאו דווקא שממש לימדו אותו.
כנסו למידע כאן פטירת צדיקים
ויען דאין אדם רואה נגעי עצמו (נגעים פרק ב׳ משנה ה׳), בהתבוננו במידה רעה אצל זולתו יקל לו לראות נגעי עצמו, כי אז אפשר לו לראות עצמו נכון דיש לו גם ממידה זו, אבל בבעלי החיים אין שייך מידות כי אינם בחיריים.
-
הנה גם מגסי הרוח אפשר להיות למד, שהתבוננות בכיעורן תרחיק ביותר את המתבונן בעל הנפש מכל שהוא מאלו המידות, וההשכלה היא הבנת הנלמד, ואמר התנא כיצד הוא משכיל, ׳כי עדותיך׳ היא התורה, לנגד עיניו למען ישכיל נכון, והטעם שעיניים מטעות ההבנה כראוי, והנראה עקוב מישור הוא ולהפך, כדאמרו שמשון הלך אחר עיניו, שנאמר (שופטים פרק יד׳ פסוק ג׳) ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי פי היא ןשרה בעיני, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו (סוטה דף ט׳ עמוד ב׳), אבל מי שמתבונן תדיר בחפץ התורה אינו נכשל.
325מפל מלמדי האכלתי כי עדותיך שיחה לי (תהלים פרק קיט׳ פסוק
• 8 - 8 T - ״ : ־ 8 ״ • T • I ״ I II Z
צט׳). 326 איזהו גבור, הכובש את יצרו,
כנסו לקרוא על משפטים יפים על נדיבות
-
יען עדותיך שיחה לי, לא בושתי ומכל מלמדי השכלתי, כי התאב לממון יסכן נפשו בעבור הדבר החולף, ומי שתאב לדעת שהוא קניין ניצחי, אין לו אלא לכבוש גאוותו, שאין לך אדם שאי אפשר לקנות ממנו דעת.
-
כתבתי בספרי (אדרת שנער על התורה, בראשית פרק י׳ פסוק ח׳) שאל אלכסנדר מוקדון את חכמי ישראל איזהו גבור, ותימה מה הוא ששאל את חז״ל, והלא הוא אלכסנדר פילוסוף גדול היה כידוע (ראה בספר יוחסין מאמר שישי ד״ה דמושטינו, שהיה תלמיד לאריסטו), אלא יש לומר שהסתפק מה היא הגבורה האמיתית, דאין מי שיכחיש שההתגברות על הפחד היא מגבורות הנפש, וכל היוצא למלחמה צריך לגבורה זו, או שהגבורה היא מה שיש בכוח הזרוע כפירוש המלבי״ם (ביאור המילות ישעיהו פרק ג׳ פסוק ב׳) גבור היינו בטבעו, וכדאמר דוד המלך גבור לא עצל ברב כח (תהלים פרק לג׳ טז׳).
ותשובה זו ענו חכמי ישראל לאלכסנדר מוקדון, שלא היה גיבור חיל כמוהו בארץ, ענו לו חכמים בשתיהן טעות בידך, שכן תכלית הגבורה היא גבורת היצר שנאמר טוב ארך אפןם מגבור ומשל ברוחו מלכד עיר (משלי פרק טז׳ פסוק לב׳), וגבורת הזרוע לא מבעי לן שאין בה ממש, שאף הארי יש בו גבורה, אך זו אינה גבורה נרכשת מכוח השכל שכן כך בראו יוצרו, ואמנם התגברות הנפש על טבע הפחד, היא גם גבורה שיש בה ממש, אלא שגבורת הנפש האמיתית, והיא הנכונה להיות הגדולה במעלה, היא גבורת היצר, שמה הטעם שתהיה לוכד עיר ומושל בה אם ברוחך אינך מושל, ועיקר מלכותך תתחיל מעצמך שהיא מלכות אמת, והוא זה שאמרו (גיטין דף סב׳ עמוד א׳) מאן מלכי רבנן ע״כ, כיון שמושלים ברוחם אין לך שלטון גדול מזה.
הא למדת דיש שלש מיני גבורה גבורת הזרוע היא האחת והשניה לה גבורת הפחד, ושלישית שהיא המעולה שבכולן גבורת היצר עכ״ל.
שנאמר 327 טוב אךך אפים מגבור ומעל כרוחו מלכד עיר (משלי פרק טז׳ פסוק לב׳). 328 איזהו עשיר השמח בחלקו, שנאמריגיע כפיך כי תאכל y I : " T - • T ••• •• v I •% •%:״.• - : I • ••