פס׳ כב - משה רבינו לא אמר לבנ״י שביום שישי ירד להם כמות כפולה של מן וקשה הכיצד משה כובש את נבואתו? אלא שמשה לא צווה לאמור ציווי זה לבנ״י והרי הוא מצווה דווקא לא לאומרו מדין בל תאמר ואחרי שבנ״י באו אל משה לשאול על הדבר
הוא אמר להם את דבר ה; והאוה״ח מרחיב להסביר הכל לפרטי פרטים כיצד עשה משה הכל בדיוק ובכוונה נכונה ע״פ רצון הי.
פס׳ כה - הפס׳ רומז לדברי רשב״י בזוהר שכל המזונות (השפע) של השישה ימים הבאים יורד בשבת ואוז”כ דבר יום ביומו - שבת היא מקור הברכה.
פס׳ כת - חז״ל דרשו שה׳ אמר לבנ״י עד מתי מאנתם שמשה גם כן בכלל החטא, והאור החיים הקדוש מסביר את עומק דברי חז״ל ומה היה הדקדוק שה׳ דיקדק עם משה אך לא שחלילה נענש על כך.
מאמר בנושא orlanoar
פס׳ לב - כלל - "מדרכי התורה כל שהתבה תסבול שני דברים שקולים במשמעותה תכוון אל השנים כי איזה מהם תוציא".
פרק יז פס׳ ג - מדוע ה׳ הצמיא את העם כ״כ למים, אלא שה׳ רצה לנסותם להדריכם להתפלל לפני ה׳ וכן מוכח מהמן שה׳ נתן להם אותו כל יום בכדי שלא ירגישו שפיתם בסלם ויצטרכו כל פעם מחדש לקוות אל ה’.
קשה כיצד העם שראה את כל המופתים במצרים מתלונן ולא צועק ומתפלל אל ה׳ והרי הם יודעים את תועלתה של התפילה שה׳ ענה אותם בעת צרתם במצרים, אלא שהם חשבו שמכיון שה׳ בקרבם אין הם צריכים לתפילה שהרי ה׳ הוציאם למדבר על דעת לספק צורכם.
פס׳ ה - תעבור דרך העם שיראו שאתה הולך להביא להם מים כדי שפסיכולוגית ”ישקוט אש הצמאון מהם”.
באותו מטה נעשה שתי פעולות הפוכות במים וזה נס עצום.
פס׳ ו - ”כי מלא כל הארץ כבודו בתמידות באין השתנות מקום שלא יהיה בו שוכן השוכן אלא יש מקום שתגדל בו השראת שכינתו יתברך, או כפי מעלת הכנת המקום כמקום המקודש, או כפי השרויים בתוכו".
פס׳ ח - ה׳ העניש את ישראל מידה כנגד מידה לא היה להם מים וכן הגיע עמלק למלחמה שהיא כאש ושניהם כנגד שלא עסקו בתורה שנמשלה למים ואש.
פס׳ ט - הסבר יפה מדוע נבחר דווקא יהושע למלחמה בעמלק, משום שהוא מייצג את כוח התורה והתמדתה לכן הוא הראוי לתקן את עוון הרפיון מהתורה שבגללו הגיע עמלק.
פרשת יתרו
פירוד:
פרק יק פס׳ א.
|
פס׳ יח.
|
פס, ו.
|
פס׳ יט.
|
פס, ז.
|
פס׳ כ.
|
פס, ח.
|
פס׳ כא.
|
פס׳ ט.
|
פס, כג
|
פס׳ יא.
|
פס׳ כד.
|
פס, כא.
|
פרק כ פס׳ א.
|
פס, כג
|
פס׳ ב.
|
פרק יט פס׳ א.
|
פס׳ ג.
|
פס׳ ב.
|
פס׳ ד.
|
פס׳ ג.
|
פס׳ ז.
|
פס׳ ד.
|
פס׳ ח.
|
פס׳ ה.
|
פס׳ י.
|
פס׳ ו.
|
פס׳ יא.
|
פס׳ ז.
|
פס׳ יב.
|
פס׳ ט.
|
פס׳ כ.
|
מיקוד מורחב:
|
|
פרק יח פס׳ א - מדוע התורה
|
ייחסה את יתרו ככהן מדין ואין זה שבח אלא גנאי לו, ועוד
|
שאין להזכיר לגר או לבעל תשובה את עוונותיו הראשונות, אלא הכתוב רצה להודיע
|
גודל שבחו של יתרו שאע״פ
|
שהיה שר וחשוב לא נמנע לקחת לחתן את משה שהיה
|
פשוט בעייניו באותה העת, וכן הודיענו שיתרו שהיה אדוק לע״ז משבח את ה׳ ומהללו "דבר גדול הוא שכהן אומה אחת מהם ובהם יעיד על כי הבל יפצה פיהם".
מידע שיש על נפטר בחלום לפי הקבלה
ועוד להודיע שאע״פ שעמדו בפני יתרו שני אפשרויות של ייחוס וכבוד בחר בתואר של ’חותן משה׳ ולא בתואר של ’כהן מדין’.
[במאורי החיים הביאו את דברי הזוהר ועוד כחיזוק לדברי האוה״ח שהמלחמה עם עמלק הייתה עצומה וקשה].
נראה לומר שמשה גירש את ציפורה, [וראה במאורי החיים שמביא את המקורות לכך ודן בזה].