ביקורת: תפוחים מן המדבר - המחזה של סביון ליברכט על פמיניזם ומרות של בעל בחברה החרדית – בית ליסין

מאת חיים נוי

"תפוחים מן המדבר", המחזה הנודע של סביון ליברכט, העולה בתיאטרון בית ליסין – הוא נוקב ומרגש ועוסק בפמיניזם ומרות הבעל בחברה חרדית . ההפקה הקולחת והדרמטית, המהולה בטקסטים קומיים ושנונים, עוסקת במציאות הישראלית של חרדים מול חילונים ומאבק הדורות וזכויות האישה. ההצגה היא חוייה תיאטרלית וראויה למחמאות.

העלילה עוסקת בבני משפחת אברבנאל, משפחה חרדית-ספרדית מירושלים: האב, ראובן, ויקטוריה אשתו ובתם היחידה רבקה בת ה-18. האב רואה עצמו כראש המשפחה וכמחליט הבלעדי על כל אורחות החיים. הוא רודה באשתו ובבתו, מתעמר בהם וגם מחליט לשדך לבתו אלמן מבוגר עם ילדים חולים ולחילופין רווק זקן ונמוך קומה. הנערה מורדת בחיים שהאב כופה עליהם, מכירה בחור חילוני ונמלטת עימו לקיבוץ בדרום, שם הם פותחים בחיים חדשים. בני המשפחה מגיעים אליהם בניסיון להחזיר את הבת הסוררת הביתה ואולם העקשנות שלה, הנאמנות לעקרונותיה ולחופש הבחירה , גוברים והסוף הוא שגם האב העריץ מתרצה וסועד עימם תפוחים בדבש, מאכל שהיה מקבל רק פעם בשנה , בבית היתומים שבו גדל.

תיקי דיין מגלמת בכישרון רב את ויקטוריהאברבנאל, אישה כנועה לשיגיונות בעלה. תיקי משחקת נהדר והיא מבצעת באורח מעולה את דמות האישה המשלימה בהתחלה עם גורלה ועד להצטרפותה לנס המרד הפמיניסטי ונגד הכניעה למרות בעלה. תיקי משחקת נהדר והיא מהווה בית ספר למשחק.

יונתן צ'רצ'י נפלא בתפקיד ראובן אברבנאל, ראש המשפחה העריץ . יונתן מגלם את התפקיד באורח מעולה וראוי למחיאות כפיים מיוחדות.

תמר עמית-יוסף מגלמת את הבת רבקה והיא משכנעת וחיננית ומשחקה ללא דופי. תמר היא שחקנית מבטיחה ומוצלחת. קטעי המחול שלה ושל גל הם מקסימים.

גל אמיתי מגלם יפה מאוד את דובי, בן הזוג של רבקה . משחקו הוא מוקפד ומעולה וממש הולם את התפקיד.

מי שגונבת לא אחת את ההצגה היא לירית בלבן , בדמות שרה, אחותה של ויקטוריה. לירית מגלמת את התפקיד בצורה מופלאה ואין ספק כי היא שחקנית רבגונית ומוכשרת במיוחד. שרה היא רווקה וגיבנת קמעא, החולמת על בחור ראוי וגם על טיול לוונציה. היא מתירנית ומגלה שבקיץ אינה לובשת בגדים תחתונים.

הבמאי אמיר וולף להטט עם להקת השחקנים והתוצאה היא הצגה יפה ומרגשת, מצחיקה ונוקבת. במיוחד יש לציין את קטעי התנועה והמחול, היפים והחינניים אותם עצבה שרון גל.

התפאורה בעיצוב ניב מנור היא מינימליסטית ונאה ובנויה משולחן וכסאות וכתלים נעים .

אביה בש עיצבה תלבושות נאות וזיו וולושין עיצב את התאורה המוצלחת.

אלעד אדר עיצב את המוזיקה המקורית והנעימה.

ההצגה היא קולחת, מעניינת וממקדת באורח ייחודי ומשובח את הקוטביות בחברה הישראלית ואת הקונפליקט בין הזרמים בחברה ומקומה של האישה.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צלם – כפיר בולוטין