מערכת העיכול - קובי עזרא
מחלות בוושט:
דלקת בוושט (אזופגיטוס) : מצב זה יכול להיגרם כתוצאה ממחלות אחרות.
גורמים: חומצות של הקיבה (יכול להיות הקאות רבות או עלייה של החומציות לוושט נקרא: ריפלקס, בליעה של חומצות (אלכוהול, אוקונמיקה וכו'), קרינה, טיפולים כימותרפיים, זיהומים (פטריות- בעיקר קנדידה אלביקנס או וירוס ההרפס וכאשר זה מתרחש דבר זה מצביע על מערכת חיסון חלשה).
סימנים: הרגשה של צריבה בוושט,כאב בבליעה,כאב בחזה (מחקה מצב של התקף לב) הרגשת חום לאורך הוושט.
הבחנה: קלינית, בדיקות נוספות: בליעת בריום (חומר רדיואקטיבי),צילום רנטגן והסתכלות ישירה בעזרת גסטרוסקופ. ניתן לבדוק את החומציות של הוושט.
טיפול: על פי הגורם+תרופות סימפטומטיות להקטנת הצרבת (מלוקס מג'ל וכו') אם המצב זיהומי נטפל בהתאם.
הרניה סרעפתית (בקע סרעפתית): כל מצב שיגרום להחלשת הסוגר הוושט בקיבה (ע"י החלשת השריר או ע"י ניתוק המגע עם הסרעפת) יגרום לבריחה של מיצי הקיבה אל הוושט.
גורמים: בכל מצב שבלחץ התוך ביטני גודל ובמסה תוך ביטנית,לאנשים שמנים שאוכלים יותר מידי יש נטייה.
סיבות נוספות: התרופפות הרצועות בין הוושט והסרעפת.
סימנים: ריפלקס המתבטא בצרבת, במקרים קשים ייתכן גם בעיה נשימתית, הקיבה נכנסת לבית החזה על חשבון הריאות.
הבחנה: צילום רנטגן- ניתן לראות בועות אויר מעל הסרעפת, בליעת בריום ,ניתן לראות בצורה ברורה מאוד את הבריום בתוך בית החזה. ניתן לראות את הריפלקס ע"י הבריום , (איזור שחור יותר מצביע על בועת אויר).
הבחנות נוספות: נדירות: הבחנת לחצים בוושט,בדיקת PH,צילום ב- CT.
טיפול: תרופתי , בטיפול תרופתי לטיפול בסימפטומים של הצרבות ע"י נוגדי חומצה. ננסה גם ללמד את החולה לאכול ולהמעיט במאכלים חומציים כגון: אלכוהול.
טיפול כירורגי: ניתן לעשות ניתוח שבו נקבע ע"י תפירה של הוושט לסרעפת. רוב החולים מטופלים בטיפול תרופתי של נוגדי חומצה ואכילה: ארוחות לא גדושות.
אכלזיה של הוושט: זהו מצב של הפרעה בהתכווצות של שריר הוושט, בעיקר בחלקו התחתון. הפגיעה גורמת לבעיה בבליעה ולכן המצב דומה להיצרות הוושט - יש בעיה מסוימת בסיגמנט התחתון של הוושט. ההפרעה אנטומית שיש בה שכיחות גנטית.
סימפטומים: קלינית זה מתבטא בקושי בבליעה של נוזלים ומוצקים = (דיספגיה).
הבחנה: בליעת בריום, בדיקת לחצים לאורך הוושט, בייחוד לאיזור הסיגמנט התחתון שם הלחצים גבוהים.
טיפול: תרופות שמרפות שריר חלק - את הסוגר. תרופות ממשפחת חוסמי הסידן.
טיפול כירורגי הרפיה כירורגית לסיגמנט התחתון, משחררים אותו מעט בעזרת חתך לא עמוק.
דליות בוושט: נגרמות כתוצאה משחמת הכבד (צירוזיס)- מצב בלתי הפיך. ורידים מאוד נפוחים יכולים להתפוצץ ולגרום לדימום מסיבי וכתוצאה מכך למוות.
הבחנה: גסטרוקופיה (הסתכלות ישירה).
טיפול: בדליות מדממות ע"י עצירת הדימום בעזרת ניפוח בלון , טיפול נוסף: הוא חומר סקלרוזנטי (מייבש דליות).
קיבה: דלקת בקיבה (גסטריטיס): תהליך דלקתי ברירית הקיבה.
סיבות: חומציות יתר בקיבה. מזון חומצי (אלכוהול) ותרופות, סטרס קשה.
קליניקה: צרבת וכאב ברוב הבטן כאב המום.
אבחנה: רירית מודלקת כמעט בכל הקיבה בדרך כלל וזאת לעומת אולקוס שהינו יותר ספציפי.
דלקת נרחבת שיטחית ברירית הקיבה. ניתן לראות מצב זה ע"י גסטרוסקופ.
טיפול: נוגדי חומצה ותזונה מתאימה, במידה ויש תרופות , הפסקת נטילתם והחלפתם.
פתולוגיה ברירית : התחדשות תאי הרירית בקיבה תלויה בזרימת הדם לשכבת הרירית. כאשר ישנה פגיעה בזרימת הדם התחלופה תהיה נמוכה, תהליכים אלה תלויים בקיומם של חומרים כימיים כגון: פרוסטגלנדינים. הסטרס גורם להסתה של הדם לשלד ולשרירים וגם היצרות של כלי דם.
התרופות ממשפחת האספירין או סטרואידים (בטיפול ממושך)מקטינים את יצירת הפרוסטגלנדינים. עקב החמרת הדלקת הפתולוגיה ברירית גורמת להרס של הרקמות עד כדי פצע = אולקוס.
אולקוס (כיב) ULCER - נזק עמוק ברירית הקיבה או בתריסריון. מיקום אופייני 80% מהכיבים נמצאים מסוף הקיבה איזור שנקרא אנטרום, עד 2/3 הקרובים של התריסריון.
סיבות אלו שפורטו להלן + והפרשה מוגברת מידיי של חומצה ו/או הפרעה בויסות התרוקנות הקיבה לתריסריון.
סימפטומים: אותם סימפטומים. הכאבים יהיו ברעב - כשרעבים מפרישים חומצה. כאב האוכל - יותר אמיתי.- אליקובקטרפילורי - חיידק הנמצא בתול חומצות הקיבה הוא יותר תהליך דלקתי.יכול להאיץ תהליך של אולקוס.
אבחנה: גסטרוסקופיה ובליעת בריום.
סיבוכים:
•א) דימום-הקאה דמית או בצואה, שחורה (מלנה) דם קרוש.
•ב) פרפורציה (חירור) גורם לדלקת בטן חריפה (פריטוניטיס).
•ג) חסימת מיצי הקיבה -היצרות הפולירוס.
•ד)
טיפולים:
א)נוגדי חומצה
ב) חוסמי רצפטור H2 (H-היסטמין, 2-הסוג). הפרשת החומצה בקיבה תלויה ברמת ההיסטמין ברקמת הקיבה.
ישנם 2 פקטורים באופן כללי שמשפיעים על החומציות והאנזימים בקיבה:
1) גירוי עצבי,המגיע מהווגוס (יכול להיות כתוצאה מגירוי עצבי או הימצאות אוכל בקיבה).
2) גורם הורמונאלי, הורמון הגסטרון המופרש מהלבלב ומדופן הקיבה לדם, עקב הימצאות מזון בקיבה.
שני גורמים יוצרים שחרור של היסטמין בדופן רקמת הקיבה וההיסטמין נקשר לתאי הרירית ומגרה אותם להפריש את מיצי העיכול את חלל הקיבה. (הקשר של היסטמין לתאי הרירית הוא דרך רצפטור H2) רצפטור זה שונה מ H1 שמטווח את תהליכי האלרגיה. תרופות H2 הם "זנטק", "גסטרו".
טיפול כירורגי מניעתי: ווגוטמיה (קטיעת עצב הווגוס אשר מוביל לקיבה), ישנה בעיה שאנו פוגעים בכיווץ הקיבה והפילורוס. לכן ברוב המקרים של הווגוטומיה מבצעים גם ניתוח באיזור הפילוריס שמטרתו להרחיב את פתחו של הפילורוס. פילורופלסטיה (הרחבה של הפילורוס), ככל שהחולה צעיר יותר כל אנו מרבים בטיפול כירורגי, כמובן שהמצב צריך להיות בינוני עד קשה. טיפול כירורגי בנוסף יכול להתבצע במצב סיבוך כגון: דימום או נקב של הקיבה או חסימה במוצא של הקיבה. לפרא-סקופיה.-לא פותחים בטן.
סיבה נוספת לכיב: בעיקר כאשר הכיב חמור מאוד או כאשר קיימים הרבה כיבים בקיבה ובתריסריון יכולה להיות קשורה להפרשה מוגברת מידיי של גסטרון. ישנו מצב של גידול בלבלב של תאים המפרישים את הגסטרון הגידול נקרא גסטרונומיה. טיפול במצב זה מעבר לטיפול תרופתי מחייב פעולה כירורגית של כריתת חלק מהקיבה ולעיתים גם חלק מהלבלב.
קשר בין הכיבי לגידול: כיב הוא לא פתולוגיה מקדימה לגידול בקיבה, אך לעיתים המראה של גידול בקיבה הוא בצורת כיב,כלומר שלעיתים הכיב הוא גידול במקורו,לכן כשמאבחנים כיב בקיבה צריך לבדוק ע"י בדיקה רקמתית האם הוא גידול.