אלוהים - חלק 1 - מושלם / אינו חסר דבר ?!

במאמר זה נעלה שאלות לגבי היבטים שונים של אלוהים.

יש לשים לב לכך, כי ניתן להגדיר את אלוהים בצורות שונות, ולכן לפני כל שאלת התבוננות, נציג את הגדרת האלוהים שאליה מתייחסת השאלה.

כמו כן נבהיר, כי אלוהים שמוזכר כאן במאמר, הוא האלוהים שאליו מיוחסת בריאת העולם. ז"א המאמר אינו מתייחס לישותו של אלוהים, אם היא אינה קשורה לבריאת העולם בשום צורה (רק שאז יש לדון, מהו אותו אלוהים).

טיעון:

אלוהים הוא מושלם והוא אינו חסר דבר.

סוף טיעון.

הפרכה:

אלוהים אינו מושלם. אילו אלוהים היה מושלם הוא לא היה בורא את העולם.

לומר שאלוהים ברא את העולם, פירושו לומר שאלוהים רצה לברוא את העולם.

ואם אלוהים רצה לברוא את העולם, הרי שאלוהים חווה רצון, דהיינו חסרון.

רצון מעיד על חסרון. אף אחד אינו רוצה את מה שיש לו, אלא רק את מה שחסר לו. אם אין שום חסרון, אין רצון.

ולכן, לומר שאלוהים ברא את העולם, משמעותו שלאלוהים היה חסר את בריאת העולם, ולכן הוא רצה לברוא את העולם, ולכן הוא ברא את העולם.

ומכאן ניתן להבין שאלוהים אינו מושלם.

אלוהים - חלק 2 - מעל הזמן / לא שייך אצלו זמן ?!

טיעון:

אלוהים הוא מעל הזמן ולא שייך זמן אצל אלוהים.

סוף טיעון.

הפרכה:

ברגע שמייחסים לאלוהים את בריאת העולם, הרי שמייחסים זמן לאלוהים.

לומר שאלוהים ברא את העולם, פירושו לומר שאלוהים עשה פעולה כלשהי.

ולומר שאלוהים עשה פעולה כלשהי, פירושו לומר שהיה לפני הפעולה ואחרי הפעולה.

ואם כן, הרי שגם אצל אלוהים יש זמן וגם הוא נמצא בתוך ציר הזמן.

אלוהים - חלק 3 - כל יכול / יכולת אין סופית ?!

טיעון:

מכך שאלוהים ברא את העולם, ניתן להסיק כי אלוהים הוא כל יכול.

סוף טיעון.

הפרכה:

אין דרך להוכיח כי אלוהים הוא כל יכול. גם אם נאמר שהוא ברא את העולם, זה עדיין לא מעיד על יכולת אין סופית.

אדרבה, הגיוני יותר לומר כי אלוהים הוא *אינו* כל יכול, כי אילו הוא כל יכול אז מדוע הוא ברא את העולם דווקא כפי מה שהוא ולא בצורה אחרת.

פירוש:

נשאל: מדוע אלוהים ברא את העולם דווקא כפי מה שהוא ולא בכל צורה אחרת ?

נשיב: לאלוהים יש סיבות מסוימות מדוע הוא ברא את העולם דווקא כך.

נשאל: האם אלוהים היה יכול לפעול בניגוד לסיבות האלו ?

נשיב: כן, אלוהים היה יכול לפעול בניגוד לסיבות האלו.

נשאל: אז מדוע הוא בחר לפעול דווקא לפי הסיבות האלו ?

נשיב: לא, אלוהים לא היה יכול לפעול בניגוד לסיבות שגרמו לו לברוא את העולם כפי מה שהוא.

נאמר: אם כן כוחו של אלוהים מוגבל, כי הוא כפוף לסיבות כלשהן.

אלוהים - חלק 4 - כל יכול / אינו כפוף לכוח כלשהו ?!

טיעון:

אלוהים הוא כל יכול. אלוהים אינו כפוף לדבר כלשהו.

סוף טיעון.

הפרכה:

מכך שאלוהים ברא את העולם, מכך ניתן להוכיח כי הוא אינו כל יכול, וכי הוא כפוף לכוחות אחרים שפועלים עליו ומגבילים אותו.

הסבר:

נשאל: מדוע אלוהים ברא את העולם ?

נשיב: משום שהיו לו סיבות כלשהן.

נשאל: האם הוא היה יכול לפעול בניגוד לסיבות האלו ?

נשיב: כן, הוא היה יכול לפעול בניגוד לסיבות האלו.

נשאל: אז מדוע הוא פעל כפי הסיבות האלו ?

נשיב: כי כך הוא רצה.

נשאל: האם הוא היה יכול לפעול נגד רצונו ?

נשיב: כן, הוא יכול לפעול נגד רצונו.

נשאל: אז מדוע הוא בחר דווקא לברוא את העולם ?

מסקנה: אלוהים היה חייב לברוא את העולם, משום שהוא רצה לברוא את העולם, מסיבות כלשהן. וא"כ זה אומר שהוא *אינו* כל יכול, משום שברגע שהוא רצה לברוא את העולם, הוא ברא אותו.

כי אם הוא היה יכול שלא לברוא את העולם, אז מדוע הוא ברא אותו ?!

אלוהים - חלק 5 - כל יכול ?!

טיעון:

אלוהים הוא כל יכול

סוף טיעון.

הפרכה:

נשאל: אם אלוהים הוא כל יכול, האם הוא היה יכול שלא לברוא את העולם ?

אם נאמר שהוא היה יכול שלא לברוא את העולם, אז מדוע הוא ברא אותו.

ברגע שאלוהים ברא את העולם, הרי שזה מעיד על סיבה כלשהי ועל רצון כלשהו שגרם לו לברוא את העולם.

ואילו הייתה לו את היכולת שלא לברוא את העולם, אז מדוע הוא ברא אותו.

מסקנה: מכך שאלוהים ברא את העולם, מכך ניתן להסיק שהוא כפוף למנגנון של סיבות כלשהן, וא"כ הוא אינו כל יכול.

אלוהים - חלק 6 - כל יכול + סיבת הסיבות (בורא הסיבה והרצון הראשונים) ?!

טיעון:

אלוהים הוא כל יכול + אלוהים ברא את הסיבות עצמן לבריאת העולם.

הסבר: אלוהים הוא כל יכול. והוא היה יכול שלא לברוא את העולם בכלל.

אלוהים עצמו ברא את הרצון של עצמו לברוא את העולם, ואלוהים עצמו ברא את הסיבות של עצמו לברוא את העולם. ומשום כך הוא ברא את העולם.

אך באותה המידה אלוהים היה יכול שלא לברוא את הסיבות שלו עצמן ואת הרצון שלו עצמו.

סוף טיעון.

הפרכה:

נשאל: מהי הסיבה שבגללה אלוהים ברא את הסיבות של עצמו ?

נשאל גם: האם אלוהים רצה לברוא את הרצון של עצמו ?

אם נאמר שלא, הרי שכוחו מוגבל / לא הוא זה שברא את העולם.

אם נאמר שכן, הרי שעדיין אלוהים כפוף לרצון של עצמו.

אלוהים - חלק 7 - טוב דרכו להיטיב למקבלי הטבה ולכן נברא העולם ?!

טיעון:

שאלה: מדוע אלוהים ברא את העולם ?

תשובה: אלוהים הוא טוב ומשום כך הוא ברא את העולם כדי לעשות טוב.

הסבר: אלוהים הוא טוב. טוב דרכו להיטיב. כדי להיטיב צריך מקבלי הטבה. ולשם כך אלוהים ברא את העולם, כדי שיהיו מקבלי הטבה, כדי שהוא יוכל לעשות גם להם טוב.

סוף טיעון.

נקבל את ההנחה שאלוהים הוא טוב.

אך נשאל: מי החליט שטוב דרכו להיטיב ? קיימות גם 2 אפשרויות נוספות:

1 - טוב דרכו להרע.

2 - טוב לא עושה טוב ולא עושה רע.

וא"כ מי החליט שטוב דרכו להיטיב ? האם אלוהים כפוף לכללים כלשהם ?

נשאל גם: מי החליט שכדי להיטיב צריך מקבלי הטבה ? קיימת גם אפשרות נוספת:

כדי להיטיב *לא* צריך מקבלי הטבה, אלא מספיק בישות של המטיב עצמו.

האם מישהו החליט לאלוהים שכדי לעשות טוב הוא חייב שיהיו קיימות ישות נוספות שהן אינן הוא ?

הרי גם אם נאמר שטוב דרכו להיטיב, עדיין אלוהים היה יכול לעשות טוב לעצמו בלבד, בלי לברוא ישויות נוספות כלשהן שהן אינן הוא.

אז מי החליט שטוב דרכו להיטיב ? האם אלוהים כפוף לסיבות כלשהן ?

אלוהים - חלק 8 - כל יכול + טוב דרכו להיטיב ?!

טיעון:

שאלה: מדוע אלוהים ברא את העולם ?

תשובה: אלוהים הוא טוב ומשום כך הוא ברא את העולם כדי לעשות טוב + אלוהים הוא כל יכול.

סוף טיעון.

הפרכה:

אם אלוהים ברא את העולם כדי לעשות טוב, אז מדוע יש גם רע ?

נשיב: גם הרע הוא לטובה, וכל דבר רע שקורה, תכליתו היא טובה.

נשאל: אז מדוע אלוהים לא ברא באופן מיידי את התכלית הסופית הטובה והמושלמת ?!

אם אלוהים הוא כל יכול + טוב, הרי שהוא היה צריך לברוא באופן מיידי רק טוב מוחלט ללא שום רע.

ומכך שהוא לא עשה זאת, אז הוא שהוא רע, הוא שהוא אינו כל יכול.

נשיב: מצד האמת הכל טוב, וגם מה שנדמה לאדם כרע, גם זה טוב תמיד.

נחדד: אין רע בעולם למען תכלית טובה אחרת, כי אם כן נוכל לשאול מדוע אלוהים לא ברא ישר את התכלית הסופית. ולכן נאמר, שכל דבר בפני עצמו הוא טוב מוחלט ללא שום רע, ורק לאדם זה נדמה לרע.

נשאל: אז מדוע אלוהים ברא מציאות כזו שבה האדם חושב שיש רע ולא רואה ישר את הטוב ?

הגיוני יותר היה, שאלוהים יברא עולם כזה שבו כולם יבינו את הטוב התמידי שיש בכל דבר.

ולכן אפשר לומר ש:

1 - אלוהים אינו טוב.

2 - אלוהים אינו כל יכול.

3 - אלוהים לא ברא את העולם.

נשיב: איננו מבינים את דרכי האלוהים.

נאמר: אם איננו מבינים את דרכי האלוהים, אז לא ננסה להסביר את מניעיו לבריאת העולם וכולי.

*

הסבר אפשרי אחר לקיומו של הרע:

אלוהים הוא רע. רע דרכו לעשות רע. כדי לעשות רע, צריך שתהיה ישות שתקבל את הרע שהיא אינה אלוהים עצמו כי אלוהים עצמו אינו רוצה לעשות לעצמו רע.

ולכן אלוהים ברא את האדם כדי לעשות לו רע.

נשאל: אז מדוע יש גם טוב ?

נשיב: אילו היה קיים רק רע, הרי שהאדם היה מתרגל לרע הזה, וכבר לא היה לו רע.

הרע הוא רע, רק משום שיש גם טוב שאליו האדם שואף להגיע.

הטוב קיים כדי לעשות רע. הטוב קיים כדי לגרום לאדם לרצות את הטוב, וכך הוא יוכל להרגיש רע.

ולכן אלוהים ברא את הטוב ואת הרע, כדי לעשות רע. כי הוא רע והוא רוצה לעשות רע וכולי.

אלוהים - חלק 9 - כל יכול + משגיח + עושה את מעשיו למען תכלית וסיבה ?!

טיעון:

אלוהים אחראי לכל דבר שקורה + אלוהים הוא כל יכול + אלוהים לא עושה שום דבר בלי סיבה.

סוף טיעון.

הפרכה:

אלוהים אחראי לכל דבר שקורה, פירושו שבכל רגע ורגע אלוהים אחראי לכך שהמציאות היא כפי מה שהיא.

נגדיר: שום רגע בציר הזמן אינו דומה לרגע אחר בציר הזמן.

נשאל: האם קיימת סיבה מדוע כל רגע בציר הזמן הוא כפי מה שהוא ולא אחרת ?

נשיב: כן, קיימת סיבה מדוע בכל רגע העולם הוא כפי מה שהוא ולא אחרת.

נשאל: האם אלוהים הוא כל יכול.

נשיב: כן.

נשאל: אם אלוהים הוא כל יכול, אז מדוע הוא לא ישר יוצר את התוצאה האחרונה, דהיינו את הרגע האחרון בציר הזמן שבו כל הבעיות נפתרו / הכל טוב / הכל מושלם וכולי ?

ברגע שאנחנו אומרים שלכל דבר יש סיבה, הרי שזה אומר ששום דבר אינו מושלם מלבד הרגע האחרון.

ואז נוצרת השאלה, מדוע אנחנו לא נמצאים ברגע האחרון כבר עכשיו ?

מסקנה אפשרית:

1 - אלוהים רוצה לעשות רע.

2 - אלוהים אינו כל יכול.

3 - אלוהים עושה דברים ללא סיבה.

אלוהים - חלק 10 - אין סופי + נמצא בכל מקום ?!

טיעון:

אלוהים הוא אין סופי. אלוהים נמצא בכל מקום.

סוף טיעון.

הפרכה:

מכך שהעולם קיים, מכך ניתן להוכיח כי אלוהים הוא *אינו* אין סופי וכי הוא *אינו* נמצא בכל מקום.

אילו אלוהים היה נמצא בכל מקום, אז כיצד נמצא העולם ?

אם אלוהים הוא אין סופי, אז כיצד יש מקום לעולם עצמו ?

נשיב:

אלוהים הוא אין סופי והוא נמצא בכל מקום, גם *בתוך* העולם עצמו.

נשאל:

האם קיים מקום שבו אלוהים אינו נמצא ?

אם כן, הרי שהוא אינו בכל מקום והוא אינו אין סופי.

ואם לא, דהיינו שהוא נמצא בכל מקום, הרי שהעולם עצמו אינו קיים, כי יש רק אלוהים בלבד.

נשאל: האם יש עולם ?

נשיב: כן.

נשאל: האם אלוהים שונה מהעולם או שהוא העולם עצמו ?

נשיב: אלוהים שונה מהעולם והוא אינו העולם עצמו.

נשאל: כיצד זה יתכן שישנו עולם אם אלוהים נמצא בכל מקום ?

נאמר: כדי שתהיה קיימת ישות שהיא העולם ושהוא אינו אלוהים, לשם כך יש צורך לומר שקיימת ישות נוספת מלבד אלוהים ושהיא אינה אלוהים ושאלוהים אינו נמצא בתוכה.

מסקנה: אלוהים אינו אין סופי. אלוהים אינו נמצא בכל מקום.

אלוהים - חלק 11 - אין מלך בלא עם + קיומו אינו תלוי בדבר ?!

טיעון:

"אין מלך בלא עם". אלוהים ברא את העולם כדי שתתגלה מלכותו.

+ קיומו של אלוהים תלוי רק בעצמו.

סוף טיעון.

הפרכה:

אילו לא היה העולם, לא היה ניתן לדעת שיש אלוהים. וממילא קיומו של אלוהים תלוי לפחות בצורה כלשהי בקיומו של העולם.

"הבריאה מעידה על הבורא" פירושו שקיומו של הבורא בבחינה כלשהי תלוי בבריאה.

או במילים אחרות, קיים הבדל מצד הבורא בין לפני שיש בריאה, לבין אחרי שיש בריאה. וא"כ הבורא עצמו תלוי בבריאה.

נשאל: אם אלוהים עצמו אינו תלוי בבריאה, אז מדוע הוא ברא אותה ?

מסקנה: גם אם אלוהים ברא את העולם, קיומו תלוי בקיומו של העולם.

אלוהים היה חסר את בריאת העולם ולכן הוא ברא את העולם. אחרת, הוא לא היה בורא אותו.

אלוהים - חלק 12 - ברא את העולם מסיבה כלשהי ?!

טיעון:

שאלה: מי ברא את העולם ?

תשובה: אלוהים.

שאלה: מדוע אלוהים ברא את העולם ?

תשובה: סיבה כלשהי.

סוף טיעון.

הפרכה:

נשאל: האם אלוהים היה קיים לפני שהעולם היה קיים ?

נשיב: כן. אלוהים היה קיים בטרם בריאת העולם. דהיינו הייתה מציאות כלשהי שבה היה רק אלוהים ללא העולם.

נשאל: האם לאלוהים הייתה סיבה מדוע הוא ברא את העולם ?

נשיב: כן. ומשום כך הוא ברא את העולם.

נשאל: כיצד הסיבה לבריאת העולם עצמה נוצרה ? האם הסיבה עצמה הייתה קיימת מאז ומעולם ?

אם נאמר שהסיבה לבריאת העולם, הייתה קיימת גם לפני שהעולם היה קיים, הרי שזה אומר ש:

1 - היה מצב שבו אלוהים היה חסר דבר כלשהו, דהיינו הזמן שבין הרצון שלו לפני הבריאה לבין אחרי הבריאה.

2 - אלוהים כפוף לסיבות כלשהן, כי אחרת הוא לא היה בורא את העולם.

אם נאמר שהסיבה עצמה לבריאת העולם לא הייתה קיימת מאז ומעולם, אז ממילא נשאל כיצד היא עצמה נוצרה ? האם אלוהים ברא אותה ?

אם נאמר שהיא נוצרה מעצמה ללא אלוהים, הרי שאלוהים הוא אינו הבורא היחיד וכולי...

אם נאמר שאלוהים ברא את הסיבה עצמה, אז נשאל מהי הסיבה לבריאת הסיבה עצמה וכולי...

מסקנה:

אפשרות 1 - אלוהים לא ברא את העולם, אלא העולם כל הזמן היה קיים.

אפשרות 2 - אלוהים לא ברא את העולם, אלא העולם נוצר מעצמו.

אפשרות 3 - אלוהים ברא את העולם, אך הוא אינו מושלם, הוא אינו כל יכול וכולי.

אלוהים - חלק 13 - יודע את מה שיקרה / העתיד + כל יכול ?!

טיעון:

אלוהים יודע את כל מה שיקרה + אלוהים הוא כל יכול.

סוף טיעון.

הפרכה:

נשאל: האם אלוהים יכול לשנות את מה שהוא יודע שיקרה ? האם אלוהים יכול לבחור לעשות אחרת ממה שהוא יודע שיקרה ?

אפשרות 1 -

נשיב: כן.

מסקנה: אלוהים אינו יודע את כל מה שיקרה.

אפשרות 2 -

נשיב: לא, אלוהים לא יכול לפעול אחרת ממה שהוא יודע שיקרה.

מסקנה: אלוהים אינו כל יכול.

אפשרות נוספת: אלוהים אינו יודע מה יקרה.

אלוהים - חלק 14 - כל יכול / אין סופי / אינו מוגבל ?!

טיעון:

אלוהים הוא כל יכול אין סופי ואינו מוגבל

סוף טיעון.

הפרכה:

מעצם הגדרתו של אלוהים כאין סופי וכולי, הרי שהוא מוגבל להיות מה שהוא, דהיינו הוא מוגבל להיות אין סופי, והוא אינו יכול להיות סופי (ראה בהרחבה כאן).

מסקנה: גם אלוהים בלתי מוגבל, הוא עדיין מוגבל בצורה כלשהי.

או במילים אחרות, לא קיימת במציאות ישות שאינה מוגבלת לחלוטין / לא קיים אין סוף מוחלט, כי כל דבר מוגבל על ידי ההגדרה של עצמו, דהיינו על ידי זה שהוא רק מה שהוא ואינו דבר אחר.

אלוהים - חלק 15 - רצון לקבל / רצון להשפיע, אצל הבורא / נבראים ?!

טיעון:

לבורא (אלוהים) יש אך ורק "רצון להשפיע"

לנברא יש גם "רצון להשפיע" + "רצון לקבל"

האושר הוא כאשר האדם הנברא הופך את ה"רצון שלו לקבל" ל"רצון להשפיע".

אז נוצרת השתוות עם הבורא = גאולה אישית.

סוף טיעון.

הפרכה:

גם לבורא יש רצון לקבל.

הוכחה: בריאת העולם.

מאחר שהבורא רצה לברוא את העולם, הרי שבריאת העולם נתנה לבורא נחת רוח ומילוי רצון. וא"כ גם לבורא יש רצון לקבל.

אלמלא היה לבורא רצון לקבל, הרי שהוא לא היה בעל רצון כלשהו וממילא הוא לא היה בורא את הבריאה.

נחדד: אין רצון להשפיע ללא רצון לקבל !

כל רצון ולא משנה כיצד הוא יוגדר, הרי שהוא נובע בראש ובראשונה מרצון לקבל.

רצון = חסרון = תחושת חסר אישית = רצון לקבל סיפוק על ידי מילוי הרצון.

הביטוי "רצון להשפיע", הוא ביטוי מוטעה שמורכב מ - 2 רבדים שונים.

רצון + להשפיע.

רצון = מבטא את החסר / את הרצון לשלמות / את הרצון להגיע לסיפוק / דהיינו הרצון לקבל.

להשפיע = הצורה הגשמית / מעשית של הרצון לקבל.

ז"א ההשפעה היא הפעולה / היא ההגדרה של הרצון, דהיינו הרצון הוא להשפיע / לאכול / לאהוב / לדבר וכיו"ב.

רצון להשפיע פירושו צורה כלשהי של רצון = צורה כלשהי של חסר כלשהו.

אך בכל מקרה, הרצון עצמו הוא תמיד לקבל.

לא משנה כיצד נסתכל על הדבר, רצון מעצם הגדרתו משמעותו היא *לקבל*, דהיינו רצון לקבל.

התכלית של הגשמת רצון באשר הוא היא "לקבל", גם אם מדובר ברצון להשפיע.

ה"להשפיע" רק מגדיר את הרצון. במקום רצון לאכול / לשמוח / להיות מאושר, במקום זאת הוגדר "רצון להשפיע". אך זה אינו משנה את מהות הרצון הבסיסית, שהיא מבטאת חסר ורצון לקבל סיפוק כלשהו משינוי מציאות כלשהי.

שאלה:

כיצד ניתן לומר כי לבורא יש רצון לקבל, הרי הנברא לעולם אינו יכול לתת דבר לבורא, משום שהבורא הוא בעצם זה שנותן לעצמו את הדבר באמצעות הנברא. וא"כ כיצד ניתן לומר שיש לבורא רצון לקבל מהנברא ?

קיימות מספר תשובות אפשריות:

1 - גם אם נאמר כי הבורא אינו יכול לקבל הטבה מהנברא, הרי שעדיין זה לא מונע ממנו להיות בעל רצון לקבל.

קיימת האפשרות כי הרצון לקבל של הבורא, אכן אינו מתמלא לעולם משום שהוא אינו יכול לקבל הטבה מהנבראים, אך זה לא מונע אותו מלהיות בעל רצון לקבל.

נחדד: זה שהבורא אינו יכול למלא את רצונו, זה לא אומר שאין לו רצון כזה.

2 - נכון יותר לומר כי הרצון לקבל של הבורא הוא אינו מהנבראים עצמם, אלא מתהליך הבריאה עצמה.

ז"א יש לשים לב לכך שההוכחה לכך שלבורא יש רצון לקבל, נובעת מכך שהוא ברא את הבריאה ולאו דווקא ממשהו כלשהו שקשור לנבראים (כגון דת / תורה / יהדות / מצוות וכיו"ב).

מעשה הבריאה עצמו הוא עצמו מבטא רצון לקבל, מאחר שכל רצון הוא מבטא חסר ורצון לקבל.

גם אם הרצון לקבל בא לידי ביטוי ברצון להשפיע, עדיין זהו רצון לקבל.

3 - בנוסף יש לשים לב לכך, כי לפי הלוגיקה שהבורא אינו יכול לקבל הטבה מאת הנבראים, כי בכל מקרה הוא זה שצריך לתת את ההטבה לעצמו באמצעותם, הרי שזה עצמו גם שולל את הרעיון של "הרצון להשפיע".

משום שגם על הרצון להשפיע אפשר לומר שהוא אינו אפשרי, מאחר שהנבראים הם אינם ישות עצמאית, אלא הם לא יותר מאשר בובות על חוט וכיו"ב, וממילא אין משמעות אמיתית לישותם, וממילא לא ממש ניתן להשפיע ולתת להם הטבה כלשהי.

וכמובן שקיימת גם בעיה חמורה יותר, והיא שהרצון להשפיע יוצר את ההכרח שהבורא יגרום לנברא להרגיש חסר ורע כלשהו, כדי שהוא יוכל להשפיע לו הטבה. וזה כמובן דבר אבסורדי שהוא חסר משמעות לחלוטין.

הדבר דומה לראובן שפוצע את חברו שמעון, כדי שהוא ראובן יהיה מסוגל להציל חברו שמעון ולעזור לו.

כמובן שרצון להשפיע כזה הוא מטופש לחלוטין ואין כאן שום רצון להשפיע אמיתי, משום שכדי להשפיע הבורא ראשית כל צריך לברוא נברא עם חסר כלשהו, כדי שהוא יוכל להשפיע לו.

כך שמצד האמת כל הרעיון של הרצון להשפיע הוא מטופש, כי מצד אחד הבורא גורם לאדם לסבול ומצד שני הוא כביכול מרחם עליו ומספק לו הטבה כלשהי. זאת כמובן שטות מוחלטת.

ובכל מקרה כנ"ל, כל טיעון שגורם לכך שהבורא אינו יכול לקבל הטבה מהנברא, הרי שהוא גם יכול לשמש לכך שהבורא אינו יכול להיטיב לנברא.

לסיכום: תהליך הבריאה על ידי הבורא, מבטא רצון כלשהו של הבורא, שהוא לעולם יהיה רצון לקבל הטבה כלשהי בעת מילוי הרצון, גם אם ההטבה אינה מגיעה ישירות מהנברא.

הערה נוספת:

גם הלוגיקה כי התכלית היא להגיע להשתוות צורה עם הבורא, גם היא אינה נכונה.

יתכן כי אדרבה, התכלית היא לבטל את הרצון להשפיע ולהישאר רק עם הרצון לקבל.

ראה בהרחבה כאן: מהי תכלית הבריאה ?.

הערה נוספת:

קיימת גם האפשרות להגדיר כל רצון כרצון להשפיע. ז"א אין דרך להוכיח כי לאדם קיים רצון להשפיע.

אם רוצים, אפשרי להגדיר ולהוכיח כי הרצון של האדם הוא אך ורק להשפיע וכי אין לאדם רצון לקבל.

ז"א אם אפשר לומר כי לבורא אין רצון לקבל, הרי שגם אין דרך להוכיח כי לאדם יש רצון לקבל.

יותר מכך:, אפשר גם לומר בדיוק את ההפך והוא:

כי לבורא יש רצון לקבל בלבד, כי הוא אינו יכול לתת לאף אחד שום דבר באמת, כי הכל זה הוא, וגם כדי לתת הוא צריך לברוא חסר, וזו כמובן אינה נתינה כנ"ל. וא"כ לבורא יש רק רצון לקבל, גם אם הוא אינו מסוגל למלא את רצונו.

אך לנברא יש גם רצון להשפיע, משום שהנברא מסוגל להשפיע הטבה באמת, כי הוא הרי נפרד ממהותו של מקבל ההטבה. ובנוסף, האדם גם אינו יוצר את החסר אצל חברו, אלא רק משפיע הטבה.

כך שרק אצל הנברא קיימת האפשרות להיטיב הטבה באמת. כי:

1 - מקבל ההטבה נפרד ממנו והוא אינו הוא עצמו, דהיינו ההטבה היא אמיתית ואינה עצמית.

2 - נותן ההטבה אינו אחראי לחסר ולרע של מקבל ההטבה, אלא הוא מיטיב עמו בלבד, דהיינו הטבה שלמה.

ואפשר גם להמשיך ולומר, כי שורש הרע נובע דווקא מ"הרצון להיטיב". ועל האדם להגיע להשתוות צורה אל מול הבורא, ולהמיר את הרצון שלו להיטיב לרצון שלו לקבל, דהיינו להגדיל את האגו העצמי שלו, כדי שכך הוא יוכל יותר לקבל הטבה מתמדת כמו הבורא.

ונקודה נוספת:

גם אם האדם ממיר את הרצון שלו לקבל לרצון שלו להשפיע, הרי שגם זה עצמו נובע מהרצון לקבל של האדם.

דהיינו האדם רוצה לקבל הטבה מהבורא, ולכן הוא מבטל את הרצון העצמי שלו, או נכון יותר לומר מדחיק את הרצון שלו לקבל והופך אותו כאילו לרצון להשפיע. אך זו בסך הכל מרמה עצמית.

כי אלמלא היה לאדם רצון לקבל הטבה כלשהי, הרי שהוא גם לא היה רוצה להשפיע. כי כל פעולה שורשה ברצון כלשהו...

ראה: פרדוקס הרצון. האם אפשר להפסיק לרצות לחלוטין ?, וגם: פרדוקס האגו. האם ואיך אפשר להעלים את האגו לגמרי ?.

ובנוסף, אם לא ישאר אצל האדם הרצון לקבל, כיצד יוכל הבורא לתת לנברא את ההטבה וכולי.

אלוהים - חלק 16 - הוכחה לכך שאלוהים *אינו* הישות היחידה שקדמה לעולם !

הוכחה לכך שאלוהים *אינו* הישות היחידה שקדמה לעולם !

טיעון:

אלוהים הוא יחיד. אלוהים הוא הכוח היחיד שברא את העולם וכולי.

סוף טיעון.

הפרכה:

מכך שהעולם קיים, מכך ניתן להוכיח ש*אין* אלוהים אחד ויחיד, אלא יש כמה אלוהים שונים.

ונסביר:

לומר שאלוהים ברא את העולם, פירושו להגדיר שני מצבים שהם:

1 - לפני בריאת העולם.

2 - אחרי בריאת העולם.

נשאל: מה היה לפני בריאת העולם.

נשיב: כלום / "אין" / העדר מוחלט.

ונוסיף: אלוהים ברא את העולם יש מאין, דהיינו אלוהים הפך את ה"אין" / כלום / העדר המוחלט, ל"יש" / "ישות" וכולי.

א"כ:

אחרי בריאת העולם יש לנו 2 ישויות שונות שהן:

אלוהים + עולם.

ולפני בריאת העולם יש לנו ישות אחת ויחידה שהיא אלוהים + העדר מוחלט של כל ישות נוספת.

ונגדיר:

העדר מוחלט / כלום / "אין" = X.

ונשאל: האם ה X הזה שהיה לפני בריאת העולם, האם מהותו זהה לחלוטין למהותו של הבורא ?

ז"א האם מהותו של אלוהים זהה לחלוטין למהותו של ה - כלום/אין ?

אם אכן מהותו של אלוהים זהה לחלוטין למהותו של ה - אין/כלום, הרי שלא שייך לומר שאלוהים ברא את העולם יש מאין, כי אלוהים עצמו הוא אין, וא"כ כנראה שהעולם נוצר יש מאין *מעצמו* ו*לא* על ידי אלוהים, או לחלופין כנראה שנסיק כי העולם הוא נצחי וכי הוא מעולם לא נברא וכולי.

אך אם נשיב כי מהותו של הבורא שונה ממהותו של האין/כלום שממנו נוצר ה"יש" והעולם, הרי שזה בעצם אומר, כי לפני בריאת העולם היו קיימות לפחות 2 ישויות שונות, שהן:

1 - אלוהים

2 - אין/כלום/העדר מוחלט, שממנו בעצם אלוהים יצר את העולם.

ונמחיש:

שען יוצר שעונים יש מ - יש, אך לא יש מ - אין. השען לוקח X קיים ומשנה את צורתו לשעון. אך השען אינו יוצר יש מ - אין.

וא"כ הגיוני לומר, כי אלוהים לקחת את הישות של ה"אין"/כלום וכולי, והפך אותה ל"יש" / יקום / מרחב מקום / ציר זמן / חומר וכולי.

נמצא אם כן, כי בטרם נברא העולם היו קיימות לפחות 2 ישויות שונות שהן:

1 - הבורא עצמו.

2 - ה"אין" שממנו נוצר ה"יש".

והלוגיקה כאן היא ממש פשוטה:

אם אלוהים = אין / כלום / העדר מוחלט, ממילא מה שייך לומר שאלוהים ברא את העולם יש מאין. אם כבר נכון יהיה לומר כי ה - אין ברא את ה - יש *מעצמו* ולא על ידי ישות חיצונית כלשהי.

ואם נאמר כי אלוהים >< אין / כלום, הרי שבעצם זה אומר כי לפני בריאת העולם היה קיים גם אלוהים + המהות של ה"יש", דהיינו ה"אין" שממנו אלוהים יצר את ה"יש".

כך שזה בעצם אומר שאלוהים *אינו* הישות היחידה שקדמה לעולם, וא"כ הוא אינו יחיד / אין סופי וכולי.

וננסה לתרץ:

בטרם בריאת העולם היה קיים אך ורק אלוהים בלבד ללא שום דבר נוסף.

ונשאל: אז ממה אלוהים ברא את העולם ?

ונשיב: אלוהים לקח חלק מעצמו וממנו הוא יצר את העולם.

ז"א אלוהים *לא* ברא את העולם יש מאין שנפרד ממהותו של אלוהים, אלא אלוהים ברא את העולם מהמהות העצמית שלו עצמו.

וא"כ ה - אין אינו ישות נפרדת ועצמאית, אלא הוא אינו קיים כלל, והעולם לא נברא מישות שהיא אינה אלוהים, אלא הוא נברא מהמהות העצמית של אלוהים עצמו.

וא"כ נשארנו עם אלוהים יחיד בטרם בריאת העולם.

ואז נקשה ונשאל בצורה פשוטה:

נניח באמת לרגע כי אלוהים לא ברא את העולם מישות שהיא אינה הוא, אלא הוא ברא את העולם מהמהות העצמית שלו.

אך עכשיו נשאל:

האם *בטרם* הפריד אלוהים את החלק העצמי שלו לצורך בריאת העולם, האם כבר אז היה הבדל כלשהו בין המהות של אלוהים הכללית, לבין המהות של אותו החלק שאותו אלוהים אח"כ הפריד מעצמו לצורך בריאת העולם ?

אם נאמר שאכן כבר לפני הבריאה היה הבדל בין חלקים שונים בתוך המהות של הבורא, הרי שממילא הבורא עצמו הוא כבר גם ישות שמורכבת מחלקים שונים / שאינה אין סופית / יחידה וכולי.

ואם ננסה לומר שבטרם הבריאה לא היה שום הבדל בין מהותו העצמית של הבורא לבין המהות של החלק העצמי שממנו לאחר מכן הבורא ברא את העולם, הרי שנוכל לפרוך זאת בצורה פשוטה, והיא:

כי מאחר שלבסוף אלוהים הפריש מעצמו חלק לצורך בריאת העולם, הרי שזה אומר שבמבט לאחור כבר היה הבדל ברמת הפוטנציאל שבין החלקים השונים של הבורא.

ז"א אם נאמר שהבורא לקח חלק מעצמו לצורך הבריאה, כדי להתחמק מלומר שהוא ברא את העולם מישות שהיא אינה הוא כנ"ל, הרי שבעצם אנחנו אומרים כי כבר בטרם הבריאה היה הבדל כלשהו בין הבורא עצמו, לבין חלק כלשהו ממנו, שברמת הפוטנציאל הסופי שלו / היעוד הסופי שלו וכולי, לבסוף נוצר ממנו העולם.

ונחדד:

אפשרי אולי לומר, כי לפני בריאת העולם היה רק אלוהים בלבד כישות אחת אין סופית ויחידה ואחרי בריאת העולם יש *רק* עולם *ללא* אלוהים וללא שום ישות אחרת שאינה העולם.

אם נאמר כך, הרי שאז אפשרי לומר כי לפני הבריאה לא היה שום הבדל בתוך הבורא עצמו בין שום דבר לשם דבר. ופשוט ברגע הבריאה, הבורא עצמו הפך את עצמו כולו לבריאה עצמה ולעולם עצמו, וכי הוא עצמו אינו קיים יותר לחלוטין.

בהסבר הנ"ל אנחנו אומרים כי בטרם הבריאה היה רק אלוהים בלבד כישות יחידה, ללא שום ישות נוספת שממנה נברא העולם. ואת בריאת העולם נסביר כהפיכתה של הישות האחת של אלוהים, לישות אחרת שהיא העולם.

רק שאז זה בעצם אומר כי כרגע *אין* אלוהים ו/או כל ישות אחרת שאינה היקום / העולם וכולי.

אך אם נתעקש לומר כי גם עכשיו אחרי הבריאה עדיין קיימת ישות נפרדת מהעולם שהיא אלוהים שהוא הבורא שברא את העולם, הרי שזה מחזיר אותנו בעצם לשאלות הנ"ל:

האם הייתה קיימת ישות נוספת לאלוהים לפני בריאת העולם שממנה ברא אלוהים את העולם, גם אם נגדיר אותו כ"אין" או כל שום אחר, כל זמן שהיא אינה אלוהים, הרי שקיימות לפחות 2 ישויות שונות בטרם בריאת העולם.

ואם ננסה לומר כי לפני הבריאה היה קיים רק אלוהים כישות אחת, וכי הבריאה נגזרה ממהותו של הבורא עצמו, ונתעקש לומר כי לא כל הישות של אלוהים הפכה להיות העולם, אלא רק חלק ממנה וגם עכשיו עדיין יש אלוהים + העולם שאותו הוא ברא, הרי שזה אומר שלפני הבריאה היה הבדל לפחות ברמת הפוטנציאל הסופי בתוך המהות של הבורא, וא"כ הבורא הוא מורכב מדברים שונים, והוא כבר אינו אין סופי וכולי.

ונחדד:

הבריאה היא בעצם תהליך של הוצאה מ - כוח אל הפועל.

גם אם נאמר כי לפני הבריאה הייתה רק ישות אחת בלבד שהיא אלוהים, הרי שאם הדבר שממנו נעשה העולם הוא חלק מאלוהים, הרי שזה אומר שהיה כבר אז הבדל בין החלקים השונים, כי אחד מהחלקים לבסוף נוצר ממנו העולם, ואחד מהחלקים האחרים נשאר להיות אלוהים גם אחרי שהעולם נברא.

כך שלא אפשרי לומר שאלוהים לקח חלק ממנו לצורך בריאת העולם, כי אז זה מגדיר את אלוהים של אחרי הבריאה וגם את של לפני הבריאה, כישות שמורכבת מחלקים שונים, וא"כ היא אינה אין סופית וכולי.

סיכום ומסקנות:

לומר שאלוהים ברא את העולם יש מאין, משמעותו היא שאלוהים *אינו* אין סופי ויחיד ופשוט ללא הרכבה כלשהי, כי:

או ש: 1 - קיימת ישות נפרדת מהבורא דהיינו ה"אין" שממנו אלוהים יצר את ה"יש".

או ש 2 - אלוהים עצמו הוא ה - אין עצמו, וממילא לא שייך לומר שאלוהים יצר את העולם יש מ - אין.

או ש 3 - אלוהים לקח חלק ממנו כדי לברוא את העולם. אך אז זה אומר שגם כבר לפני הבריאה היה שינוי בתוך מהותו של הבורא כנ"ל.

ולכן אולי אפשר לומר ש:

1 - העולם נוצר מעצמו ללא אלוהים.

2 - העולם מעולם לא נוצר אלא הוא תמיד היה קיים.

3 - *אין* מצוי יחיד ראשון, אלא תמיד היו מספר ישויות נצחיות שונות עם יחסי כוחות שונים ביניהן.

4 - בטרם הבריאה היה רק אלוהים, וברגע הבריאה הוא העלים את עצמו לגמרי והפך את עצמו לגמרי להיות העולם. רק שאז בעצם עכשיו *אין* אלוהים, כי אחרת זה יוצר אלוהים מורכב מהותית לפני הבריאה כנ"ל.

אלוהים - חלק 17 - הוכחה לכך שאלוהים *לא* ברא את מימד הזמן.

הוכחה לכך שאלוהים *לא* ברא את מימד הזמן.

טיעון:

אלוהים ברא את העולם / יקום ובכלל זה גם את מימד הזמן.

סוף טיעון.

הפרכה:

נשאל: האם אלוהים היה יכול שלא לברוא את העולם ?

נשיב: בהחלט כן.

נשאל: אז מדוע הוא ברא את העולם, האם הוא הוכרח לעשות זאת ?

נשיב: לא, אלוהים לא הוכרח לברוא את העולם, אלא אלוהים רצה לברוא את העולם ולכן הוא ברא את העולם.

נשאל: האם יכול להיות שאלוהים ברא את העולם ללא שום סיבה / רצון אישי ?

נשיב: לא.

נשאל: מדוע לא ?

נשיב:

1 - אלוהים אינו עושה שום דבר ללא סיבה.

2 - לומר שאלוהים עשה משהו בלי סיבה, זה בעצם לומר שדבר התרחש מעצמו ללא סיבה וזה אינו אפשרי.

3 - לומר שהבריאה הייתה ללא סיבה, פירושו שאלוהים לא ברא את העולם מרצונו אלא הוכרח לכך וזה אינו אפשרי.

נסכם:

אלוהים רצה בבחירה חופשית ומלאה לברוא את העולם. אלמלא רצה אלוהים לברוא את העולם, הרי שהוא לא היה בורא את העולם. ולכן: אלוהים רצה ורק אח"כ ברא את העולם.

ונפריך:

ברגע שאנחנו אומרים שאלוהים ברא את העולם, רק אחרי שהוא רצה / חשב לברוא את העולם, הרי שבעצם אנחנו אומרים שהיה עוד אירוע לפני בריאת העולם, שהוא הרצון של אלוהים לברוא את העולם.

לומר שאלוהים רצה לעשות X ועשה X, פירושו להכניס את אלוהים שלפני בריאת הזמן, אל תוך זמן של רצון שגורר עשייה ופעולה.

ונסכם:

אין אפשרות לומר שאלוהים רצה לברוא את הזמן, כי אז אנחנו מגדירים 2 דברים שונים, שהם:

1 - רצה.

2 - ברא.

ו 2 הדברים האלו התרחשו בזמן שונה, כי אחרת הם היו דבר אחד.

וא"כ נסיק כי אלוהים עצמו פועל בתוך מסגרת ציר זמן, של רצון אלוהי שאחריו באה הפעולה האלוהית.

מסקנה: המשפט אלוהים רצה לברוא את הזמן וברא את הזמן אינו לוגי.

אפשרויות:

1 - אלוהים לא ברא את הזמן, אלא הזמן נצחי.

2 - אלוהים הוכרח לברוא את הזמן ללא רצון אישי.

3 - הזמן נברא מעצמו.

וכולי.

נחדד:

למען הדיוק צריך להבהיר, כי גם לומר שהזמן נברא, גם זה אינו לוגי, משום שלומר שהזמן נברא פירושו להגדיר מצב לפני ואחרי קיומו של הזמן.

לומר שהזמן נברא, פירושו להכניס את ציר הזמן אל ציר זמן אחר גדול יותר, אך לא מעבר לכך.

ראה גם: * מיתוסים על אלוהים - חלק 1.

* ההגיון הנגדי - רשימת כל המאמרים....

קרא עוד על רצון , סיבות , שום דבר , אלוהים ועוד ...

מאת להצליח בכח המחשבה www.EIP.co.il