הדרך שלי לאמהות הייתה ארוכה, והיא עדיין נמשכת.

היא התחילה אי שם בילדות, כשהסתכלתי על הורי והבטחתי לעצמי- "אני לא אהיה אמא כמו אמא שלי". בכלל, לא להיות כמו הורי, הוביל אותי להיות אדם מאוד מודע כבר בגיל מאוד צעיר. יחד עם זאת, הפחד מלהיות אמא כמו אמא שלי לא השתנה.

גדלתי, סיימתי צבא, התחתנתי ועדיין פחדתי.

היום, כאמא אני לא יודעת להגיד מתי הפסקתי לפחד, ואני גם לא ממש בטוחה שהפסקתי.

ההחלטה להיכנס להריון, הייתה החלטה מאוד מודעת, שהלכה איתי מספר שנים: "קודם תואר- אח"כ ילד". ההחלטה הזאת, גם היא נבעה, בבסיסה, מפחד (הפחד שכל חיי אאשים את הילד ש"בגללו" לא הגשמתי את הפוטנציאל שלי וכו`).

כשנה לפני שנכנסתי להריון, נחשפתי לתחום הרוח והאלטרנטיבה.

דברים שידעתי בתוך ליבי קיבלו תוקף בתוך ספרים שקראתי. התחלתי לחזור הביתה- להיות הרבה יותר "אני". בדצמבר 2002, כפי שתיכננתי וכפי שידעתי שיקרה- נכנסתי להריון.

במהלך ההריון המשכתי לקבל טיפולי הילינג, כדי לנקות ולהשתחרר מכמה שיותר פחדים. אנשים רבים, שמכירים אותי, יעידו שהייתי שלווה באופן יוצא דופן, בזמן ההריון שלי. גם הילד שנולד לי היה כזה כשהוא נולד. אחד הדברים המדהימים שקרו לי, בזמן טיפולי ההילינג היה ההתחברות הנשמתית שלי לתינוק שלי. ראיתי חזיון שלי ושל הילד שלי, כשהוא בן שלוש לערך והוא אומר לי, מכל הלב: "את האמא הכי טובה בעולם. אני אוהב אותך".

באותו הרגע ידעתי שהכל בסדר. וכל חששותי נעלמו. אז הנה אני, הילרית ואמא או אמא והילרית. עדיין יש בי חששות ופחדים, אבל אני יודעת שכשאני שלמה עם עצמי, הילד שלי מקבל אותי כמו שאני וככזאת הוא אוהב אותי, וככזה אני אוהבת אותו.

שלכם באהבה

יעל עיני- להיפתח לחיים, הורות מודעת בתקשור, בעלת BA בפסיכולוגיה וניהול, הילרית ומתקשרת ואמא ל- 3.