הכול תלוי במשקפיים!

"ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו" (מב ח)

עיון בפרשה מגלה, שאחי יוסף הרגישו שהם נמצאים בשרשרת של צרות, כמו שהם עצמם אמרו "על כן באה אלינו הצרה הזאת", וכן כאשר גילו שהושב כספו של אחד מהם נאמר "ויצא לבם ויחרדו איש

אל אחיו", וכאשר הם שבו אל יעקב וגילו שהושב כספם לכולם – נאמר שוב: "המה ואביהם וייראו", שוב הם מתמלאים בפחד.

וכן בשעה שחזרו עם בנימין והובאו לפני יוסף, אמרו האחים "אנחנו מובאים להתגולל עלינו ולהתנפל עלינו" (מ"ג יח). הנה שוב מוכח בעליל שהם מתחילים לחשוש לעורם ולדאוג ממצבם, וכמו שכותב

רש"י בד"ה "להתגולל – להיות מתגלגלת עלינו עלילת הכסף ולהיותה נופלת עלינו".

גם כאשר נתפסו עם הגביע אצל בנימין, כתוב "ויקרעו את שמלותם", ושוב היו בצרה גדלה.

ואמנם זה פשוט וברור שיוסף הצדיק עשה הכול מאהבת אחיו, כי רצה שיתכפר להם עוונם על כל הצער שהם גרמו לו, ועל הצער שנגרם עקב כך ליעקב אביהם. כל מה שעשה להם יוסף, וכל העלילות

שהעליל עליהם, היו בכוונה טובה.

וכן לאחר שראה שהם מוסרים את נפשם עבור בנימין אחיו, בן אמו, ודאגו לשלום אביהם – או אז ידע שתקנו את חטאם, ואז התגלה אליהם.

ברם, מבטם של האחים על כל העלילות שהעלילו עליהם, לא היה כשל יוסף. הם לא הרגישו שהדברים נעשו מתוך כוונה טובה, ולכן היו בטוחים שכל אלו הם צרות וייסורים רעים הרודפים אחריהם ואינם

מניחים אותם לנפשם.

ומדוע חשבו כך? מפני "שלא הכירוהו". האחים לא ידעו שמי שעומד מאחורי כל העלילות, הוא לא אחר מאשר אחיהם יוסף, וכל מה שהוא עושה הכול- הכול לטובתם.

וכך נראים הדברים בחיי היום יום שלנו, שכאשר קורה לנו ולמשפחתנו דבר לא טוב רח"ל, אנחנו משקיפים על האירוע ההוא במשקפיים של צרות ויסורים. כל מה שלא מסתדר לפי רצוננו, וכפי מה שאנחנו

חושבים שהוא הטוב המוחלט שלנו, כבר אנחנו מתרעמים ומתרגזים, כועסים וקופצים, וממלאים את פינו בטענות ומענות.

אילו היינו יודעים שהבורא יתברך משגיח עלינו ברוב טובו, והוא – הוא זה המביא עלינו את כל האירועים, והכול טובתינו, שוב לא יהיו הצרות שלנו בגדר צרות, ולא היינו מוצאים סיבה להתרעם, שהרי כל

מאן דעביד רחמנא לטב עביד.

וכי יבכה האדם על דברים טובים שעושים עמו???????

ואם יבטח האדם בהשי"ת בכל ליבו ומאודו, יזכה ויוכיחו לו מן השמיים כיצד הכול התהפך לטובה. יראה לו בעליל שהאירוע ההוא, שחשב שהוא רע, התגלגל ונהפך לטובה, ולטובה אמיתית.

שני אחים עשירים היו לבית משפחת שטראוס, הם התגוררו באמריקה לפני כ80 שנה, ותרמו רבות למפעלים וישובים שהוקמו בארץ ישראל. שמו של אחד מהם היה נתן שטראוס שתרם את הכסף

לבניית העיר נתניה, ועל שמו קורה עיר זו.

תרומותיהם של שני האחים יועדו בעיקר לאנשים שלו היו שומרי מצוות. בשלב מסוים החליטו ראשי הישוב הישן לנסות ולפנות אל האחים שטראוס, על מנת שיתרמו מפעלי חסד בירושלים של הימים

ההם.

ראשי הישוב החרדי הישן תיארו בפניהם את המצב הכלכלי הקשה של תושבי העיר, ובשלב שני ביקשו מהאחים לתרום לבנייתו ואחזקת ו של בית תבשיל שבו יאכלו עניי ירושלים, ובני משפחותיהם.

התיאור הקודר נגע לליבו של נתן שטראוס, בעוד שאחיו הביע את סירובו להקצות כסף למטרה זו. כיון שכך, שיגר נתן שטראוס את התרומה רק מכיסו הוא, וביקש שכאשר תסתיים בנייתו של בית

התבשיל, יקראו לו, והוא יבוא לירושלים כדי לראות בעצמו את המקום.

לאחר כמה חודשים הודיעו לו בשמחה על גמר בנייתו של בית התבשיל, ועל הכוונה לחגוג את חנוכת הבית ברוב פאר והדר, והזמינו להגיע לירושלים.

לנסיעה זו הצטרף גם האח השני, זה שלא רצה לתרום.

בהגיעם ארצה נסעו שני האחים לירושלים, וכשהגיעו לבית התבשיל וראו את מאות העניים האוכלים שם, הגיבו בצורה מנוגדת.

האח התורם, נתן התרגש מאוד, והביע את סיפוקו ושביעות רצון גדולה מכך שהכסף שלו שימש למטרה נעלה כזו.

האח השני, לא רק שלא תרם, אלא גם עתה, כשראה את עוניים של אנשי ירושלים, לא השתתף בסבלם, אלא אדרבה – הביע שאט נפש אל מול המחזה שנפרש לנגד עיניו , ולא הצליח להסתיר את

סלידתו מעניי ירושלים.

והנה בצאתם מבית התבשיל, מעד נתן שטראוס במדרגות ונפל ארצה, ושבר את קרסולו. מארחיו הריצוהו לבית החולים, ושם התברר שהקרסול נשבר בצורה קשה, והוא יצטרך להיות מאושפז במשך

כמה ימים.

משהגיע אחיו לבקרו, וראהו מתפתל בייסוריו, צחק ואמר בנימה של לעג: "נו, אז זה מה שקבלת מהתרומה לבית התבשיל הירושלמי?.....

נתן שטראוס שמע, ולא הגיב.

(נעשה הפסקה קצרה, וננסה לחשוב ביחד, מה אתם הייתם עושים? איך הייתם חושבים? ומה המחשבות אשר היו מציפים אתכם במקום נתן שטראוס? האם היה לכם תהיות )


כיון שבאירופה המתינו להם עסקים כלכליים, החליט האח השני לחזור לחו"ל, ולא להמתין עד שאחיו יתרפא.

הוא עלה על האוניה הראשונה שהזדמנה בדרכו, וזו הרחיקה כמה קילומטרים מחופי הארץ, ו...טבעה.

האח שלעג לתורם, קיפח את נפשו באסון, ורק אז התברר שהשי"ת שרצה לשמור על נפש התורם, גיגל את העניינים כך שישבור את רגלו, ויתעכב בארץ הקודש וינצל.

בלי לשאול שאלות

במהלך החיים אנחנו נתקלים מדי פעם "בשאלות" מן הסוג האמור, המתעוררות אצל אנשים שאמונתם אינה נמצאת ברום המעלה. השאלה הזאת מתעוררת בקרבם כאשר עשו מעשה טוב, אפילו מעשה

טוב מאוד, ולא זו בלבד שלא קבלו שכר על כך, אלא נענשו... ויש להם שאלה על כך.....

אדם קובע להגיע למדרשיה בשעה 19.30 ללמוד, לשמוע שיעור תורה. ולפתע פתאום עייפות מתוקה מתפשטת בין איבריו, העניים מתחילות להיעצם, פתאום יש סידורים לעשות, פתאום חסר דבר מה

שצריך לרוץ לקנות. פתאום מצלצל הטלפון וחבר שלא דיברנו הרבה זמן מתחיל לשוחח עימנו, או אורחים מודיעים שהם מגיעים....

אנשים החלו לחזור בתשובה בתחילה הכול הלך חלק וורוד, אבל פתאום- נראה שהכול "תקוע", "לא הולך כלום", לפתע פתאום המצב נהיה קשה, קשה מאוד!

החיים הם מלאי תמורות: פעמים אדם נמצא בשיא זוהרו משופע בכל טוב גשמי- קיומי, רגשי ורוחני, ופעמים ההיפך. אין זו גזרה אלא נתון, ומאחר שכן, לכל אדם יש את האפשרות להמתיק את החיים ו

ולהפוך אותם ליותר טובים ע"י התבוננות בראש אחר- ראש של אמונה.

הרבה מהדברים שמטרידים אותנו לגבי דרכי ההשגחה, נובעים בעצם ממעשי האדם. אולם מה לגבי זמנים בהם נראה כאילו הרוע נובע ישירות מהאלוקים?

ילדים קטנים ותמימים סובלים מדי יום. ותמיד אנו מוצאים את עצמנו שואלים את השאלה: כיצד יכול אלוקים הטוב להיות כה אכזר?

מסופר על עובר אורח, שראה מרחוק אדם מושלך בקצה הכביש ולידו מספר אנשים הסובבים אותו, אמר בלבו: אסורה נא ואראה את פשר ההתקהלות. כשהגיע לאותו מקום ראה והנה לצד האדם

המושלך עומד אדם עם סכין מנתחים שבתר את אזור קנה הנשימה שלו ספונטנית, עוד קודם שעכל את מה שראה, התחיל לזעוק רשע! רוצח! איך אתה מעז לעשות זאת. ולסובבים אותו פנה: ואמר איך

אתם נותנים לו אפשרות בשתיקתכם לעשות את העוול הזה?! השיבו לו המתקהלים: טיפש שכמוך מנתח זה הוא רופא שעבר במקום וראה איך שאדם זה הושלך ע"י תאונת "פגע וברח" ובא מיד

לעזרתו. כשראה והנה אדם זה לא נושם, החליט לפתוח את מעברי הנשימה עד שיבוא אמבולנס ויפנה אותו. בעצם אדם זה מושיע ואינו רוצח.

ההתבוננות שלנו על החיים הם כדוגמת עובר האורח. אנו זועקים 'געוואלד' מפני שאיננו מתבוננים בעיניים של אמונה ש"הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט". אנו חיים את ההווה וכשהוא היפך הטוב אנו

רואים בו חלילה קללה. אם אנו חפצים לחיות בטוב צריכים אנו להעמיק בהתבוננותינו על סיבת הקללה.

המאמין האמיתי יודע שהשאלה הזאת אינה שאלה. היא אפילו אינה מתחילה להיות שאלה. הוא יודע, ומאמין בלב שלם שאף אחד לא התחייב לנו שהשכר הזה יגיע בעולם הזה, אלא אך ורק בעולם

הבא. ויתכן עוד הרבה דברים אחרים.

כך או כך, אדם מאמין אינו שואל שאלות. נקודה!!!

אבל מהמקרה הנ"ל, אפשר ללמוד שהשאלה אינה שאלה, משום שבמציאות העונש לא היה עונש, אלא השכר הכי גדול שאפשר היה לתת למי שסייע בממונו לעניי ירושלים.

רק הקב"ה ידע שהאוניה טבעה, ואילו במרבית המקרים האחרים לא רואים זאת. ובדיוק במקום זה משתלבת האמונה.

להאמין שהעונש, כביכול, שבא על מי שעשה מצווה, נועד אך ורק לטובתו!!!! ומה היא הטובה? – יתכן שלא האדם אודותיה עד שיעזוב את זה העולם, ויעבור לעולם שכולו טוב. או אז תיפרש לפניו

התמונה בשלמותה.

או אז יראה ויבין שהשי"ת מקיים את הבטחתו למקיימי מצוותיו, ומשלם להם כפועלם הטוב.

המרכז ללימוד יהדות "תורה ודעת" - הינו מקום שמאפשר לך לגעת בעצמך, להתבונן, להקשיב ולחפש חיפוש אמיתי. כאן תוכלו להיות מי שאתם, לשאול את השאלות הכי קשות - להשמיע, אבל גם

לשמוע!!!

המרכז ללימוד יהדות "תורה ודעת" – לצמיחה רוחנית יהודית מציע לכם מבחר שיעורים ומסלולים כדי לגעת במי שאתם.

שיעורי ערב – מגוון שיעורים בנושאים שונים המיועדים לקהל רחב – החל מהמפגש הראשון עם עולם היהדות, ולכל מי שמעוניין להרחיב אופקים.

פעילויותנו אינן כרוכות בתשלום, ומתקיימת בכל ערב בין השעות 19.30 – 21.30 ליד שולחנות ערוכים, ברחוב אצ"ל 16 ב"ב {ליד מכון מור}.

ניתן ליצור קשר לכל עניין דרך כתובת הדואר האלקטרוני: [email protected] או בטלפון

052-8144488

על המחבר:
הרב יוסף ויצמן הינו יועץ רוחני, ומגשר,  וראש כולל "תורה ודעת" וראש המרכז ללימודי יהדות. מחבר הספרים רבי המכר "ברית יצחק" - כל נושא ברית המילה במבט הלכתי רפואי, מחשבתי רעיוני וערכי. ו"מערכי תורה"