במאמר הזה נסביר, את הצדדים השונים של המטבע, לגבי התכונות ההפוכות של האפטיה / שאננות / וחוסר ההתחשבות בזולת מצד אחד, אל מול הגילוי אכפתיות, התחשבות בזולת, והתעניינות בסביבה. ותוך כדי זה יתבאר גם הטוב שיש בנרקיסיזם אל מול תכונת האפאטיה וההתחשבות באחרים.

ואם נתבונן בעניין נראה, כי אכן למטבע יש שני צדדים. ויש משהו מאוד חיובי וגם מאוד שלילי בכל אחת מהתכונות השונות. ועל האדם ללמוד לאזן את התכונות האלו ע"פ האמת.

ואם נתבונן נראה, כי מי שהוא אפאטי לסביבה שלו, הרי שמהות העניין הזה היא, שהוא בעצם ממוקד במשהו אחד, שזה יכול להיות לדוגמא בעצמו או באיזה עניין כלשהו שמטריד את מחשבתו, והדבר הזה מגביל את האדם להסתכל על הצדדים.

ומי שהוא אפאטי כלפי הסביבה ומי שהוא לא מתחשב באחרים ולא רואה אף אחד ממטר, הרי שבעצם התכונה הזאת פוגעת בו מול עצמו באופן אישי. משום שכדי להצליח בחיים, לשם כך על האדם להיות מסוגל להסתכל לא רק על הדבר עצמו שעומד מולו, אלא להיות מסוגל להסתכל על הדברים בראיה רחבה יותר ולראות את התמונה המלאה.

כי כאשר יש לאדם בעיה כלשהי, הפתרון של כל בעיה תמיד קיים כבר במציאות. אלא שהאדם לא רואה את הפתרון. וזה משום שהאדם מרוכז רק בדבר שמטריד אותו או רק בדבר שמעסיק אותו, ועל ידי זה האדם לא רואה את הפתרון שנמצא לידו או שנמצא הרחק ממנו.

וכאשר האדם לא מתחשב באחרים, וכאשר האדם מתעלם מהסביבה שלו, על ידי זה המחשבה של האדם גם מתעלמת מהסביבה שלה, ואז האדם נכנס לקיבעון מחשבתי בכל התחומים בחיים שלו, והוא לא מסוגל להגיע לפריצת דרך בחיים שלו ולהתקדם קדימה.

כי מי שמסתכל רק על עצמו ולא רואה אף אחד אחר מלבד עצמו, הרי שהוא גם יסתכל רק על הבעיות שלו, בלי לראות את הפתרונות שנמצאים לידו. וכאשר האדם אפאטי ולא מגלה עניין במה שקורה סביבו, הרי שעל ידי זה הוא לא מסוגל לראות את הטוב שיש סביבו ולהיעזר בו.

כך שהצד השלילי של תכונת האפאטיות ושל זה שהאדם מרוכז רק בעצמו ולא מתחשב באחרים, היא שזה בא לידי ביטוי בכך שהאדם לא מסתכל מחוץ לקופסא, ולא מגדיל ראש ורואה את מה שקורה סביבו, כדי להתקדם בחיים.

וכפי שאכן ניתן לראות בחוש, שכאשר יש לאדם בעיה כלשהי בחיים, והוא לא מוצא את הפתרון לבעיה שלו, אז באמת הוא הופך להיות קצר רוח כלפי אחרים, והוא הופך להיות אפאטי והוא מתחשב פחות בסביבה שלו. וכאשר משהו מטריד את האדם, גם אז תשומת הלב שלו לאחרים יורדת.

כי חוסר ההסתכלות על האחרים, היא עניין אחד ממש ומאותו השורש ממש, עם זה שהאדם לא רואה את הפתרון לבעיה שלו, שנמצא קצת רחוק ממנו.

ובנוסף על כל זה, מי שלא מסוגל להכיל גם את רגשותיהם של אחרים ולהתחשב גם באחרים, גם זה בדיוק כמו מי שלא מסוגל להכיל את כל המציאות, וממילא הוא סובל. כי מי שלא מסוגל להסתכל גם על אחרים, ולהתחשב גם באחרים, הרי שזה מבטא את חוסר היכולת שלו להכיל דברים שונים ממנו. וזה כמובן בא לידי ביטוי, גם בכל שאר החיים של אותו האדם.

אבל, מאחר ולמטבע יש שני צדדים, הרי שיש גם צד חיובי בכך שהאדם מתעלם מאחרים ומרוכז רק בעצמו וכולי. והצד החיובי של העניין, הוא שלפעמים האדם צריך לדעת למקד את כל המחשבה שלו רק בדבר אחד. ולפעמים האדם מנסה להתרכז באיזה עניין, אבל מחשבות מסיחות את דעתו. והמחשבות שמפריעות לאדם להתרכז, הן כמו סוג של רעשי רקע שיש לאדם, שמפריעים לאדם לשמוע את מה שהוא רוצה לשמוע.

ולפעמים האדם צריך שתהיה לו את היכולת להתעלם מכל מה שקורה סביבו, ולמקד את כל המחשבה שלו, אך ורק בדבר אחד. ולפעמים האדם צריך להיות אפאטי בצורה קיצונית, כדי להיות מסוגל להתרכז במה שהוא רוצה להתרכז, בלי שדעתו תוסח משום דבר.

וכאשר האדם שאנן כלפי מה שקורה סביבו, וכאשר האדם מתעלם ממה שקורה סביבו, וכאשר האדם לא רואה אף אחד ממטר, יש בזה גם משהו חיובי. שהוא בעצם מבטא את זה שהאדם יודע להתמקד רק בדבר אחד, ולהיות מסוגל להתעלם מכל שאר הדברים שמסביב.

כי כל הטוב שיש בעולם, יש סביבו המון רעשי רקע שמסתירים אותו. כי בכל דבר יש משהו טוב. אבל הטוב הזה מכוסה בהמון דברים מסביב. ומי שרוצה לראות את הטוב שיש בכל דבר, עליו לעצום את העיניים שלו, ולא להסתכל על כל הדברים החיצוניים שמסתירים את הטוב, אלא לראות רק את הטוב עצמו.

כך שלפעמים צריך גם להיות מסוגל להתמקד רק בדבר אחד ולהתעלם מכל שאר הדברים.

ועל פי הנ"ל יובן גם הדבר החיובי שיש ב: הפרעת אישיות נרקיסיסטית (נרקיסיזם). שהוא מצב שבו האדם מאוהב בעצמו יותר מידי, עד שהוא לא מסוגל לגלות שום רגש של התחשבות בזולת, ובפרט לא רגשות של אמפטיה.

והצד החיובי של העניין הוא, שלפעמים האדם צריך לדעת להיות מסוגל להתמקד רק בעצמו, ולאהוב את עצמו תוך כדי התעלמות מוחלטת מכל מה שסביבו. דהיינו שהאהבה העצמית של האדם, לא צריכה להיות תלוי באף אחד בעולם, אלא היא צריכה להיות ללא כל תנאי. וזה הצד החיובי של נרקיסיזם, שבו האדם אוהב את עצמו בלי להתחשב באף אחד וכולי.

והשלמות של כל הדברים, היא כאשר הם מאוזנים עם הצד הנגדי שלהם. והאיזון צריך תמיד להיות ע"פ האמת. כי יש אמת, ועל האדם להתאים את עצמו אל האמת. דהיינו, אם על פי האמת האדם צריך לבטא עכשיו את האפאטיות, אז עליו להיות אפאטי ולא להתחשב באף אחד ולא לראות אף אחד ממילימטר.

אבל אם צריך עכשיו להסתכל על התמונה המלאה, אז האדם צריך להגדיל ראש, ולהסתכל גם סביבו, ולהתחשב באחרים, לגלות אמפטיה וכיו"ב. והכל על פי מידת האמת באותו הרגע.

ראה גם:

* איזון / חוסר איזון - מה טוב / רע באיזון ובחוסר איזון? איך להגיע לאיזון אמיתי?.

* קיצוניות / פשרנות / איזון - מהי קיצוניות מאוזנת? איך להגיע אליה?.

* איזון - מה טוב ב*חוסר* איזון? ומהו איזון טוב באמת?.

* איזון - למה יש כאלו שלא אוהבים איזון? איך להגיע לאיזון?.

המאמר מאת להצליח בכח המחשבה www.EIP.co.il | ידע - הדרך שלך להצליח

הכנס לאתר וקרא עוד מאמרים על לדעת, טוב אמיתי, רע, שום דבר ועוד ...