חברה היא ישות משפטית שהקמתה נעשית בדרך שנקבעה בחוק. כאשר חברה נקלעת לקשיים ישנן כמה אפשרויות: פירוק החברה, כינוס נכסים או הקפאה והסדר. פירוק הוא הליך משפטי שתכליתו כינוס נכסי החברה, מימושם וחלוקת התמורה לנושים, מסביר עו"ד אורי דניאל שמשרדו עוסק בתחום. ישנם שלושה סוגי פירוק: פירוק מרצון, פירוק על ידי בית משפט ופירוק בפיקוח בית המשפט.

ההבדל הוא בדרך בה מתנהל ההליך בפועל, מרגע שנפתח – בין אם בין כתלי ביהמ"ש או מחוצה לו. פירוק מרצון נעשה על ידי בעלי המניות בהחלטה מיוחדת באסיפה כללית. פירוק מרצון בפיקוח בימ"ש הוא הליך המיושם לעתים רחוקות. במקרה כזה מאפשרים פירוק מרצון וביהמ"ש אינו מתערב בתהליך אולם הוא מפקח במידת הצורך.

פירוק על ידי בית משפט הוא המקרה השכיח, מסביר עו"ד אורי דניאל שמשרדו עוסק בפירוק ובהבראת חברות. הסמכות להורות על פירוק נמצאת בידי ביהמ"ש המחוזי במקום בו מצויים משרדי החברה שתפורק. בכל מקרה ממנים לחברה מפרק המקבל את זכויות הדירקטוריון. המפרק יכול לנהל את החברה גם כעסק חי כדי למוכרה. רק בסיום הליך הפירוק מחוסלת הישות המשפטית.

בניגוד לכינוס נכסים תפקידו של מפרק הוא לתפוס את כלל נכסי החברה ולא רק נכס מסוים. כשמוצא צו פירוק לרוב החברה מפסיקה את פעולתה, למעט מקרים בהם עדיף שתמשיך להתנהל כעסק חי על מנת למכור אותה כך. בכינוס נכסים החברה לרוב ממשיכה לפעול כרגיל. עם זאת, לעתים הליכי פירוק יכולים להסתכם בשיקום וכינוס נכסים יכול להביא לפעמים לפירוק החברה.

לפני כ-20 שנה החלה להשתרש פרקטיקה חליפית לפירוק והיא הבראה, מסביר עו"ד אורי דניאל. בית המשפט יכול לתת צו הקפאה לצורך פשרה או הסדר עם נושים ל-9 חודשים. עם הבקשה יש להציג תכנית לתקופת ההקפאה ותכנית הבראה לטווח הארוך. ביהמ"ש בודק את הבקשה בהתייחס לטובת הנושים, פוסק את משך זמן ההקפאה וממנה נאמן או מנהל מיוחד להפעלת החברה וגיבוש ההסדר. ההקפאה נועדה לתת פסק זמן לחברה כדי לרכז מאמצים בשיקום.