מתוך הספר "החלום והפרעות שינה" של ד"ר זיו מאיר.

הפרעת שינה נמצאה קשורה סטטיסטית להפרעת קשב והיפראקטיביות. בנוסף לכך, חסך שינה ועייפות גורמים לסימפטומים דמוי הפרעת קשב.

אצל מבוגרים, הפרעות שינה או חסך שינה פוגמים קודם כל בקשב. נבדקים חסוכי שינה, מגיבים יותר לאט ועושים יותר שגיאות במטלות הדורשות קשב מתמשך. אצל תינוקות נמצא שבעיות שינה קשורות לקושי להתרכז במשחק או בפעילות לאורך זמן ולמוסחות דעת. אצל ילדים בגיל בית-הספר עם איכות שינה ירודה יש תפקודים ירודים של קשב וריכוז מתמשך.

נטייה למוסחות קשורה באופן טבעי להפרעות שינה. לתינוקות עם רגישות יתר לגירויים תחושתיים (רעש, טמפרטורה, טעם, ריח) יש נטייה לפתח הפרעת שינה. כדי להירדם התינוק צריך להתנתק מהסביבה החיצונית ולהפסיק להגיב לאנשים, רעש, אור וטמפרטורה, כמו כן מגירויים פנימיים של כאב אי נוחות ורעב. תינוק הרגיש מלידה לכל גירוי, חיצוני או פנימי, יתקשה להתנתק מהגירויים הסביבתיים.

יש עדויות שמצביעות על כך שחוסר שינה עלול לגרום להתנהגות היפראקטיבית. גם אנחנו כאנשים מבוגרים, כשאנחנו מנסים להישאר ערים אנחנו מגבירים פעילות, זזים במקום, ונעשים חסרי סבלנות. ילד עלול להגיע לאבחון כשהוא היפראקטיבי, עצבני ומתקשה לדחות סיפוקים, כשהגורם לכל זה הוא הפרעת שינה.