רבים מאיתנו נותנים פרשנויות שונות לפתחו של הבית, למקומה של הדלת או של כל אחת מדלתות הבית. כפתחו של עולם, של שלום, של ברכה ואור, אם במשמעות קבלית יהדותית ואם במשמעות מבנית אסוציאטיבית, אדריכלית ועיצובית.

פתח הדלת הבנוי כמעין מסגרת הוא בעצם שער המכיל בתוכו הולכים ושבים, לרב בני האדם, לכן ראוי תמיד לומר ביהדות כי פתחו של הבית או פתחו של שלום יחול בכל אחד מן הבאים תחתיו או במילים אחרות זה הנכנס בפתח מבורך הוא תמיד.דלתות הבית או דלת הבית היא חלק מן הנבואה המתגשמת בזה הנכנס בה, פעולת הפתיחה, הנועדה לפתוח את השער כולו, את דלתות ההיכל, היא הפעולה שזכותה היא תוספת, תוספת ראויה של מושג ראוי כהכנסת אורחים, כהתמצאות בביתו של אדם, של שהיית האדם הפרטי בביתו, של שאילת שלום האחד אל השני ועוד רבים וטובים אחרים נתקנו במאמרים רבים על דלתות הבית וכניסתו.

אני שאת רוב חיי ביליתי במשפחה גדולה בה באים והולכים כל המי ומי, ידעתי כי דלת הבית אצלינו אף פעם לא תשיב ריקם אדם. לימים שבניתי אני את ביתי שלי למדתי ולימדתי ילדי כי כמו שחוויתי כך יהיה ואם ההיפך הוא הנכון אזי בכל מקום בו נסגרת הדלת יפתח חלון, יהא צוהר אחר של ברכת שלום, של אחווה, היכרות, הוויה ואמת שתמשוך ממנה על עוד ועוד פתחים רק דברים טובים.