בן האדם גם כשהוא חווה רגשות של תסכול , של קושי, של אי סיפוק הוא לא ממהרלקום ולשנות. וזה מובן. כשאנחנו לא יודעים מה מחכה בצד השני אנחנו לא נמהרלקחת סיכונים. לאדם חשוב להרגיש יציבות וודאות בחייו. בואו נודה בעובדהשזה אפילו יהיה לא שפוי אם נקום ונלך אחרי החלומות שלנו כשאנחנו לא יודעיםאיך לעשות זאת ומה יהיו המחירים.

זה כמו לקפוץ ראש לבריכה מבלי לראות או לדעת שיש מים.

אני בטוחה שרבים מאיתנו נתקלים באנשים שעשו את הקפיצה למים, הלכו אחרי הלבשלהם, אחרי החלומות שלהם ואנחנו קוראים עליהם בהתפעלות ואולי אפילו קצתבקנאה ומייחלים לעצמנו איזה נס דומה, נס שיעביר אותנו כמו קסם לתוך חייםמלאי סיפוק ואושר.

אולם אנחנו נותרים במקומינו או שמחכים עד להגעתו של משבר עמוק שמחייב אותנו לשנות את חיינו.
כן יש דרך מעשית לא להגיע לנקודת הקצה של אין ברירה ולהתחיל כבר היום לממש את משאלות ליבינו.
הדרך הזו מתחשבת בצרכים הבסיסיים שלנו כבני אדם ונותנת להם מקום של כבוד.
צרכים אלו הם צרכים של ביטחון, צרכי משפחה, צרכי חברה ושייכות.

בדרך הזו אנחנו בוחנים פיתרונות ומעצימים מרכיבים שילמדו אותנו לנהל אתהצרכים כך שיהיה לנו קל לתת מקום גם למה שאנחנו אוהבים לעשות.
הדרך בנוסף מאפשרת נקודת מבט אחרת על מה הוא הסיכון האובייקטיבי (ולא מהשאנחנו מדמיינים ומקצינים בראשנו כמו "לא יהיה כסף לאכול") ובדיקה האםהיינו נוטלים את הסיכון אם נדע איך להתמודד איתו כך שדברים יקרו עם תחושהשל וודאות ושל ביטחון במידת מה.

בחינת נקודות מבט נוספות היא אחד מהמפתחות בדרך להצלחת השינוי.
לדוגמא, אנחנו עובדים במקום עבודה שאנחנו לא אוהבים, זה לא המקצוע הנכוןולא המקום הנכון עבורנו. בדר"כ כלל אנחנו רואים רק פיתרון אחד או שנייםכאשר השני הוא הקצנה בלתי ישימה שנגזרת מהאמונה בפיתרון הראשון.

הפיתרון הראשון – אין מה לעשות – אני כבר מבוגר/ת מדיי לשנות. בסך הכל אנימצליח/ה לפרנס את משפחתי וזה מה יש. ("זה מה יש" הוא תוצר של אי ידיעה מהיהדרך לשנות וכיצד ליישם אותה)
פיתרון שני (כנגזרת של הראשון) – נמאס לי – אני ק/מה ועוזבת את הכל.וכמובן שמילים לחוד וביצוע לחוד – בפועל שינוי לא מתרחש כי יש פחד גדול.וזה באמת לא פיתרון!
אז מהו פיתרון שלישי ורביעי וחמישי...?

קודם כל מביטים בפחד – הפחד אומר שאם אני אעזוב את העבודה שלי בשביל החלום אני יכולה לאבד את הבית שלי.
פחד כפי שציינתי נובע מאי ידיעה ולאדם חשובה וודאות.

לכן את הפחד קודם כל מכבדים כי הוא תמרור אזהרה.
אנו שואלים מה יעזור לי להביא וודאות במידת מה אל תוך השינוי (במידת מה,כי שינוי יכול לפעמים ליצור נטילת סיכון, אך סיכון שהוא מחושב שאינו מחביאבתוכו אבדנות גדולים ושאנחנו פיקחים לגבי ההשלכות שלו -  לומדים כיצד לראותסיכון מחושב).
לפני שאתן לכם דוגמא לפיתרון תשאלו את עצמכם איזו עוד דרך קיימת שמאפשרת כבר היום צעידה לעבר מימוש עצמי?

אם עניתם על זה מצויין – הפיתרונות ברי היישום קיימים אצל כולנו!
אתן לכם כעת דוגמא:
א. אלמד לנהל קודם כל את הזמן שלי כדי להתחיל בצעדים הראשונים של המימוש,למשל לפנות שעה בשבוע. בדרך זו אני לא דורס את חיי המשפחה שלי ואת צרכיהפרנסה שלי.
ב. אני מבטיח/ה לעצמי לא להביט יותר מדיי קדימה אלא רק על הצעד הבא שהואמהנה ומרומם אותי (כן אבנה חזון עתידי שהוא המצפן שלי, אך אלמד לא להיאחזבו ולתלות בו את תקוותי, אני לומד במקום להנות מהעכשיו).
ג. כל יום אני אתקדם קצת ואני מבטיח לעצמי לא ליטול החלטות בומבסטיות אם לא אדע לטפל בהם.
ד. אני ארכוש מיומנויות וניסיון בשטח שיעזרו לי להתמודד עם העתיד לבוא – כמו ניהול עצמי, אסרטיביות, אמונה פנימית בעצמי ובדרך.
פיתרון זה הוא דוגמא לנוסחה פשוטה שאכן עובדת ותומכת במימוש העצמי שלנו.

בהצלחה,