האמנית העולה נגה אנגלר מציבה בפני הצופה ביצירותיה את העולם האידילי לצד העוצמות הדיסטופיות המובחנות בשל השימוש האינסופי שהיא נוטה לעשות בשילובים יוצאי דופן בין הקיום השברירי של האדם לצד היכולת הבלתי נגמרת שלו להכיל את האולטימטיביות החד משמעית של החיים עצמם. כל זאת באמצעות המעבר הבלתי אמצעי של נוכחות האדם והיכולת הבלתי מתפשרת שלה להעביר את השדה הפצוע של ההיסטוריה האנושית אל פני העבודות שלה.

התוכן של עבודותיה של נגה מציג אלמנטים סותרים המוצגים בצורה יעילה ותופסת עין באמצעות טכניקת הציור יוצאת הדופן של האמנית המוכשרת. היא נוטה לתעתע בחושיו של הצופה בעזרת משיכות המכחול שלה וליצור אזורי צבע וכתמי שמן המתחברים זה לזה באזורים המצוירים בפירוט יוצא דופן, כל זאת על מנת להעביר בפרוטרוט את התחושות שמנסה האמנית לייצר ולהעביר באמצעים שכאלה.

בעבודותיה, היא מוצאת את התמהיל הנכון של עוצמות המאפשרות לקהל להיחשף בפני מה שאינו נראה לצד זה אשר נראה יותר מדי. זאת דרך אובייקטים המוצבים בחלל בצורה שעוזרת ליצירה המלאה להתגלות כגדולה בהרבה מסך חלקיה. הדרך היא אינה דרך קלה, והיא יוצרת תהפוכות רבות במהלך המסע הארוך שלה אל מעל לפני השטח, אך בתור שכזו, נגה אנגלר מצליח להביע בפני הצופים בעבודותיה, הרבה יותר מאשר את לבה החשוף ומצליח לאפשר להם הצצה מלאה אל נפש האמן החבוטה.

עבודותיה של נגה אנגלר לוקחות את הצופה למסע בלתי מתפשר בעולם. היא ורקת אותו אל נופים פסטורליים, אך בד בבד נותנת לו את התחושה כי סודות אפלים ממוקמים בין המולקולות המרכיבות את אזורים אלה. היא בונה את הקתרזיס שמתפרץ דרך עבודותיה בדם ויזע ומוביל את הצופים בהן לחוויה רגשית עמוקה הנותנת להם פרספקטיבה שונה לחלוטין כלפי הנופים הניבטים אליהם מבין לתמונות הפזורות ברחבי הגלריה. ארכיטקטורות עזובות המרמזות לחיי אדם שהיו ואינם, גדרות שבורות המסמלות את האסון שהתרחש, ועצים שרופים, המוכיחים כי גם הטבע לוקח חלק בהרס שמתרחש, ניצב כעד אילם וחסר פה אל מול הזוועות האפשריות שהתחוללו בין לענפיו.