ביקורת: רצות אל הקוגל - קומדיה מוזיקלית עם דובי גל הקורצת לסרט חמים וטעים ומגישה לצופים כאב בטן וחיוך קבוע - יידישפיל (ברחבי הארץ)

מאת חיים נוי

"רצות אל הקוגל" העולה בתיאטרון היידישפיל היא קומדיה מוזיקלית המבוססת על הסרט חמים וטעים עם מרלין מונרו , טוני קרטיס וג'ק למון, כאן -  בכיכובו של דובי גל, המפציע כאן בתפקיד במאי ומספר והגורמת לקהל כאבי בטן מרוב צחוק פרוע, חרף העלילה ההזויה והמופרכת, אולם הבנויה בתצורה תרבותית וענוגה לעין ולקול.

לצערי, לא הצלחתי לצפות בעשר הדקות האחרונות של  ההצגה, שכן שאגות הצחוק של שכנתי מאחור והצחקוק הפרוע שאחז בי, גרמו לי כמעט לאבד שליטה ונאלצתי לנוס שפוף מהאולם, תוך כדי פתיחת דלתות שגויה ופגיעה באנשי הטכניקה, עד לחדרי השירותים המיוחלים.

כאן כבר המקום לציין שלושה גורמים משמעותיים: התלבושות המהממות של דפנה פרץ, הצמד יונתן רוזן וניב שפיר ובראש ובראשונה, השחקנית-זמרת מיטל נוטיק המפציעה כאן בדמותה של מרלין מונרו ומגישה משחק מדויק, מקצועי, מרנין , ממש נופת צופים.

הבמאי יונתן אסתרקין להטט עם להקת השחקנים המוכשרת ורקח קוגל נימוח ומתקתק, קולח, מצחיק ומבריק.

ההצגה קורצת לסרט הנודע חמים וטעים . היא שזורה בשירים ונעימות ממיטב הקלאסיקה של המיוזיקל, שירי כלי זמר וקצת יידישקייט.

העלילה עוסקת בתקופת היובש בארצות הברית, 1929 לערך. שני נגנים מחפשים עבודה ונתקלים במפיק המחפש שתי נגניות ללהקת הרכב הנשים שלו. בצר להם, השניים מתחזים לנשים ומצטרפים לתזמורת. הם נתקלים שם בפניה פפרפלד המכונה פפר (בסרט מכונה מונרו - שוגר). היא מחפשת מיליונר ואחד הנגנים מתנדב למלא גם תפקיד זה. העלילה שזורה עלילות של המאפייה , שירים וריקודים. התזמורת כולה על הבמה והיא חלק בלתי נפרד מגיבורי ההצגה. למעשה זו הצגה בתוך הצגה, שכן המדובר באולפן המסריט את הסרט אודות להקת הנגניות.

דובי גל מאמני הבידור הנודעים שלנו מפציע כאן כשמיל, הבמאי וגם המספר. הוא מתבל את התפקיד בבדיחות וגם מספר, בעברית, למה בעצם הגיע לשחק ביידיש.

דובי הוא מקצוען והוא גם מפליא בריקוד ובשיר ואין ספק ששיעור קומתו הזדקף בהחלט.

מיטל נוטיק כפפר הנגנית הנותנת עינה בטיפה המרה וגם בגברים- היא מעולה ואין ספק שזהו אחד מתפקידיה הטובים. (יהיו לה בקרוב עוד ליהוקים חשובים). מיטל סיגלה לעצמה יידיש קולחת ורהוטה (למדה קשה) והופעתה היא נעימה מאוד , מצחיקה לפעמים ואפילו גון קולה המלחשש מוסיף לה ולתפקיד. אני מכיר את מיטל עוד מלימודיה בבית צבי ואין ספק שהיא שחקנית וזמרת מצוינת.

ניב שפיר ויונתן רוזן מעולים כשני הנגנים המתחזים לנשים. לנצח אזכור ליונתן את הביצוע המופלא שלו לשיר "גפילטע פיש" מההצגה מונולוגים מן הקוגל ועתה הוא מפציע כאן כנגן החרמן ומשחקו נהדר.

ניב שפיר מגלם את התפקיד בצורה מצוינת. ניב הוא מוצלח מאוד והופעתו נעימה ומקצועית.

יש לציין את עופר גולן, ישראל טרייסטמן, אירמה סטפנוב המעולים.

הנגניות המצוינות שכל אחת גם תורמת למשחק ולתנועה הן נעמי קרן, לואיזה סלומון, אוולין גניס וסיוון רוזנברג המשובחות והמעולות, התוססות- חוויה לעין ולקול.

לאה שלנגר תרגמה את המחזה. איה באך עצבה את התפאורה הפרקטית והיפה. אנדריאנה לובינה אחראית על הוידיאו ארט המופלא שמגיש לנו פרקים נבחרים מסרטי התקופה. אור מצא אחראי לניהול המוזיקלי המשובח. תום אפלבאום עיצב כוריאוגרפיה מרשימה ויפה. מישה צ'רניאנסקי עצב את התאורה הראויה.

המלצה: לא לשתות קפה לפני ההצגה, שכן היא אורכת שעה וחצי בלי הפסקה ואם יתרחש משהו לפני כן, זה באחריות הצופים.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA , עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צילום- ז'ראר אלון