גזרת הכתוב – כוחה של פתקית קטנה
חייכתי למראה היצירה של בתי הבכורה. אולם כשראיתי מה חולל הפתק הקטן, נמחק
החיוך והפך להבעת השתאות
"איזהו חכם הלומד מכל אדם", אמר החכם באדם. גם מילדינו, שיחיו, ניתן ללמוד רבות. המעשה
שלפנינו, אשר נוכחתי בהתרחשותו, יעיד על כך כאלף עדים.
הקדמה קצרה לסיפור:
אחד השטחים הרב תחומיים והמרתקים בביתנו הוא מרפסת השרות. למרפסת השרות תפקידים
רב-גוניים, והיא "רבת פעלים".
לרוב, מארחת היא את מכונת הכביסה (והייבוש); את הכביסה שבדרך למכונה, לסוגיה וצבעיה,
ואת הכביסה שבדרך חזור. ישכנו בה כבוד אבקות הכביסה, ואף חומרי הניקוי למשפחותם ולבית
אבותם ימצאו בה מעון של קבע. ואין צריך לומר – גם פח האשפה הכרסתני, סלסלת הבצלים,
תפוחי האדמה ו"שאר ירקות".
פועל יוצא: מעומס תפקידים וריבוי הנכנסים והיוצאים, נוצרת מהפכה, בוקה ומבולקה, כזו שאינה
חביבה במיוחד על עקרת הבית.
עד כאן הרקע לסיפור.
הפתק הקטן
עתה, נעבור לגופו של סיפור:
במרפסת השרות שלנו שכנו כבוד שני מכלי כביסה שכרסם תפוחה. אחד עבור כביסה לבנה,
ומשנהו – לצבעונית. כמו כן, פח אשפה (אשר הפך ל"מועט שאינו מחזיק את המרובה" –
כשהתעצלו בפינויו). הבעיה החלה כשהמכסים של המיכלים הנ"ל, הושארו פתוחים בחוסר
תשומת לב, ואז התערבבה הכביסה הצבעונית בלבנה. לעיתים גלשה הכביסה למיכל האשפה
ולהיפך, וחוזר חלילה.
כל ניסיונותיה של האם העברייה (רעייתי תחי') להחכים את צאצאינו נ"י וללמדם לשמור על הסדר
ולפחות להקפיד לסגור את הפחים והמכלים עלו בתוהו. עד שיום אחד זה קרה...
יום אחד, כשעמדתי לצאת אל המרפסת, צד את עיני פתק קטן מוצמד אל הדלת. על הפתק צוירו
פח אשפה ומיכל כביסה. הצייר האמן הוסיף להם עיניים, פה מחייך וכיתוב:
"בבקשה לסגור את המכסה שלנו, קר לנו!...".
חייכתי למראה היצירה של בתי הבכורה. אולם כשראיתי מה חולל הפתק הקטן, נמחק החיוך והפך
להבעת השתאות.
מרגע שנתלה הפתק ובני הבית צפו בו, החל הסדר שולט ברמה. הפחים נסגרו והבלגאן שבת.
גיליתי את כוחו של המסר הכתוב!
החוב נפרע
אמרתי אל ליבי: הבה ואנסה את השיטה בתחומים נוספים.
אחד מידידי חייב היה לי סכום כסף. בכל פעם שפניתי אליו, נדחה טקס הפירעון משום מה.
הפעם, החלטתי לפנות אליו בכתב.
שרבטתי על פתק קטן בקצרה "כבודו חייב לי סך... שקלים". נתתי את הפתק בידו ללא אומר
ומילים.
לא תאמינו, הנ"ל הוציא את ארנקו, שלף מרשרשים ופרע את חובו, טבין ותקילין...
מסתבר כי המסר הכתוב נוגע ברובד עמוק יותר בנפש.
מילים נאמרות, לעיתים "נכנסות באוזן זו ויוצאות בשכנתה". אך לחומר הנקרא אין פתח מילוט.
קדימה, עכשיו תורכם. נסו להתחיל להשתמש בזה!
הנחיות קצרות בכתב
הוראות על זמנים בבית: זמני אכילה, משחק, הכנת שעורי בית ושעת שינה.
כתבו הוראה קצרה. ניתן להוסיף איור קטן. אין צורך בציור ברמת אומן כרמברנדט או פיקסו... ניתן
לצייר "אנשי מקלות" (ציור הבנוי מקווים בלבד) – איש מקלות אוכל, ולידו שעון המורה על השעה
בה אמורה להתבצע הפעולה.
כך גם הוראות על תפקידים בבית.
הערה: אל תגזימו בפתקים! האפקט הוא בחדות המסר ובבהירותו. ריבוי פתקים עשוי לבלבל
ולהכהות את המיקוד.
מילה על מתבגרים
התקשורת עם המתבגרים צריכה להיות איכותית יותר – מסר המשדר הערכה והכרה באישיותו של
המתבגר ובהיותו בוגר.
פתק הערכה קצר ליד שולחן הכתיבה/המיטה: "תודה, עזרת לי מאד!".
ציור פרח (צירוף שוקולד קטן או חפץ קישוט המוסיפים חיוניות), תמיד יתקבלו בברכה.
כדאי להוסיף מילה על הקושי והמאמץ שהושקעו: "תודה ששמרת אתמול על הילדים. אני יודעת
שזה לא היה קל!", "עזרת לי בשעה שחברותיך חיכו לך במסיבה. אנחנו מעריכים זאת!".
אל תשכחו לכתוב גם לבני זוגכם, ואולי גם לעצמכם. מה דעתכם?
היי! ואולי שורת תגובה למאמר...?
הרב דוד פיירמן הוא מרצה בנושאי חינוך ילדים
המאמר פורסם בחסותסט זוהר מתוק מדבש