|
התיישנות חובות מיסי מקרקעין של פושטי רגל. מאת: רונן ארויו, עו"ד; שרון בכר, עו"ד (25.11.2004) |
מה דינו של חוב למיסוי מקרקעין של חייב "חדל פירעון" (פושט רגל)? מס שבח חייב בהגשת "תביעת חוב" ביחס לחוב המס למפרק (נאמן, כונס נכסים, מנהל עיזבון...). תביעת חוב זו תידון בהתאם לדיני חדלות פירעון ותסווג במקום הראוי בסולם הנשייה. משרד מס שבח, שאיחר בהגשת הודעת החוב ללא "טעמים מיוחדים" להארכת מועד להגשת תביעת החוב, יאבד את זכות המדינה לגבות את מס השבח. מה דינו של חוב למיסוי מקרקעין של חייב "חדל פירעון" (פושט רגל)? מס שבח חייב בהגשת "תביעת חוב" ביחס לחוב המס למפרק (נאמן, כונס נכסים, מנהל עיזבון...). תביעת חוב זו תידון בהתאם לדיני חדלות פירעון ותסווג במקום הראוי בסולם הנשייה. משרד מס שבח, שאיחר בהגשת הודעת החוב ללא "טעמים מיוחדים" להארכת מועד להגשת תביעת החוב, יאבד את זכות המדינה לגבות את מס השבח.
בהחלטה שניתנה לאחרונה (16/5/04), בפש"ר 1765/02 דר' שלמה נס- נאמן ומנהל מיוחד של חברת פויכטונגר נ' מיסוי מקרקעין ואח', קבע בית המשפט כי החובה להגיש תביעת חוב בהליכי כינוס וזימון נושים חלה גם על רשויות המס ורשויות מקומיות. הווה אומר, אם רשות מס או רשות מקומית לא הגישה תביעת חוב במועד דינה יהיה נחות מכל נושה אחר, ובכל מקרה לא תינתן כל עדיפות לחוב שלה על פני יתר הנושים.
בנסיבות פסה"ד פורסמה מודעה הקוראת לנושי החברה ליתן הודעות או תביעות על חובות עד למועד מסוים. עיריית אשדוד ורשויות מסוי מקרקעין לא מסרו כל תביעת חוב למפרק החברה והמועד לכך חלף. למרות זאת, בבוא כונס הנכסים להשלים רישום בטאבו של נכסי מקרקעין שמכרה החברה לפני פירוקה, עיריית אשדוד ורשויות מיסוי מקרקעין סרבו ליתן אישור לביצוע הרישום בטאבו: הראשונה מכח סמכות הנתונה לה בסעיף 324 לפקודת העיריות והשניה מכח הוראות סעיף 16 לחוק מיסוי מקרקעין הקובע כי אין כל תוקף לעסקת מקרקעין שלא שולם המס בגינה.
ההליך המשפטי בענייננו עסק בבקשת כונס הנכסים להורות לרשויות לעיל ליתן אישורי רישום לטאבו לחברה , וזאת מן הטעם שהללו אינן נושות של החברה שכן לא מסרו כל הודעת חוב במועד. בית המשפט (תוך אימוץ עמדת הכנ"ר בנושא) קיבל בקשה זו, וזאת בהסתמך על ההלכה אשר ניתנה ע"י בית המשפט העליון בעניין בג"צ 199/88 קהילת ציון אמריקאית (בפירוק) נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה קריית אתא. אמנם הלכה זו נקבעה בקשר עם סעיף 324 לפקודת העיריות (המקביל לסעיף 16 לחוק מיסוי מקרקעין), לעניין היטל השבחה, אך כב' השופטת אלשיך מצאה לנכון לאמץ הלכה זו אף לעניין מיסוי מקרקעין. משמעותו של פסה"ד בעניין קהילת ציון היא שהרשות אינה יכולה להשתמש בסעיף 324 לפקודת העיריות ובסעיפים דומים (כגון סעיף 16 לחוק) בכדי לעקוף את הדינים המיוחדים והקוגנטיים של חדלות הפירעון ועליה להגיש תביעת חוב.
יושם לב כי במסגרת הליכים אלה לא העלה אף צד לדיון את הוראות פקודת המיסים (גביה) לרבות סעיף 11(א) לה המקנה לחוב על מקרקעי הסרבן "שיעבוד ראשון".
משכך הוא, עולה השאלה מה דינו של חוב כאמור על מקרקעי הסרבן, במידה והודעה על תביעת אותו חוב לא נמסרה למפרק במועד.
בפס"ד שניתן בבית המשפט העליון בעניין שושנה שמש ואח (ע"א 633/91), קבע ביהמ"ש כי מס רכוש ומס רכישה הינם בגדר שיעבוד ראשון מהותי על הקרקע לפי סעיף 11(א) לפקודת המיסים (גביה). תוקפו של שיעבוד זה יפה גם בימים בהם החייב הינו חדל פירעון. באמרת אגב נאמר כי מס שבח אינו חוסה תחת סעיף 11(א) לפקודת המיסים (גביה) שכן הוא מסווג כרווח הון ולא כמס הנובע מהמקרקעין עצמם.
בפס"ד נוסף שניתן בבית המשפט העליון בעניין ארטיק תחיה בע"מ (ע"א 4227/92), חזר בית המשפט על החלטתו לעיל והגדיל להוסיף את העובדה שהשעבוד יהיה בתוקף אף אם לא נרשם בטאבו.
למרות שני פסקי דין אלה, הנה נתקבלה ההחלטה בעניין שלמה נס בבית המשפט המחוזי אשר לכאורה עומדת בסתירה להם. יישוב סתירה זו אפשרי על-ידי מספר ניתוחים משפטיים: יתכן כי ההחלטה בעניין שלמה נס עסקה בחוב מסוג "מס שבח" לרשויות מיסוי מקרקעין, שכן אם היה מדובר בחובות מס רכישה או מס רכוש, לכאורה לפי קביעותיו של בית המשפט העליון בשני פסקי הדין דלעיל, לא היה על מנהל מיסוי מקרקעין להיכנס למסלול של דיני חדלות פירעון ולא היתה נדרשת ממנו כל הוכחת חוב, שכן קיים "שיעבוד ראשון" על הקרקע. אפשרות נוספת ליישוב הסתירה ניתן למצוא בכך שבפסקי הדין של בית המשפט העליון נותחו הוראות פקודת המיסים (גביה) ואילו בהליך נשוא מאמר זה, אף צד לא שקל לטעון בכיוון זה.
אך לעמדתנו, הגישה הראויה לאימוץ לשם יישוב פסקי דין אלה נעוצה בכך, שבפסקי הדין של בית המשפט העליון, מעולם לא נטען שלמעשה לא קיים כל "חוב" לחברה שבפרוק מן הטעם שנטען בהחלטה בעניין שלמה נס, קרי מן הטעם של אי מסירת תביעת חוב למפרק במועד. משמעות העניין היא כי אכן לחובות מיסי מקרקעין מסוג "רכישה" ו"רכוש" קיימת עדיפות ראשונה מעצם היותם "שיעבוד ראשון" על מקרקעי הסרבן, אך היה ושיעבוד זה אינו רשום בטאבו, והיה החברה נכנסה לפירוק ופרסמה מודעת נושים המזמינה הגשת תביעות חוב - ומשלא הוגשו תביעות כאמור - אין כל חוב של מס מקרקעין, ולכן המקרקעין של החברה אינם משועבדים.
אימוץ גישה זו מאפשר ניהול יעיל של הליכי פירוק וכינוס של חברה/אדם/עיזבון שכן רק שעבודים של חובות מסי מקרקעין הרשומים בטאבו ו/או הודעות חוב שיגיעו במועד מרשויות המס, יובאו בחשבון על ידי המפרק, וכך מלאכת הפירוק לא תיתקל בכל "הפתעה" בדמות "שיעבוד" ערטילאי שלא נתבע חוב בגינו ושלא נרשם בטאבו.
אמור מעתה, כל חוב מס, מכל סוג שהוא, לרבות חוב על מקרקעי הסרבן, אשר לא נרשם לגביו שיעבוד בטאבו - דיני הפירוק והכינוס מחייבים מסירת הודעת או תביעת חוב לגביו במועד. ללא ביצוע אקט כאמור, אין כלל חוב שעומד לדיון על הפרק.
|