עמית שלום

אני  בן 29, עו"ד, הומו מחוץ לארון כבר שנים. לפני מספר חודשים התקבלתי לעבודה במשרד פרטי.  לפני ראיון הקבלה לעבודה, הכינו אותי קולגות,  שהבוס הוא הומופוב. אכן בראיון הוא שאל אותי אם יש לי חברה וכשהשבתי בשלילה, הוא התחיל לחקור מה הסיבה. הוא לא הרפה ובלית ברירה, נתתי לו להאמין, שיש מישהי, שאני איתה בקשר.

מאז סיפרתי לכמה עובדים שאני הומו, ולאף אחד לא הייתה בעיה. רק הבוס שהוא הומופוב ושוביניסט , מספר לא פעם בדיחות מעליבות על הומואים (ועל נשים). אף אחד לא מעז להגיד לו כלום, ואפילו יש כאלה שצוחקים. האמת שאני מתבייש לספר, אבל גם אני לפעמים צוחק.  אני חושש שהוא יבין שאני הומו, וששיקרתי לו בראיון. אחר כך אני חוזר למשרד שלי, ושונא את עצמי. למה אני לא מעז לעמוד מולו?

                                                                                                                                                       עומר

שלום עומר

באיזה סיטואציה אבסורדית אתה נמצא. אתה מחוץ לארון כבר שנים, המשפחה, חברים ומכרים יודעים, ומקבלים אותך. אפילו בעבודה כבר ספרת . והנה בסיטואציה ספציפית אחת, אתה מוצא  עצמך  נעול בתוך ארון. 

 יש המספרים על  סיטואציות דומות המתרחשות בשירות מילואים: התקבצות של גברים המפגינים את גבריותם על ידי זלזול במין הנשי, ובגברים אחרים, רגישים ועדינים יותר. במקרה שלך מדובר בעובדים הנאספים בחדר הקפה סביב הבוס בעל הסמכות, ומגחכים לשמע בדיחותיו המעליבות . אתה, שרגיל לא להסתתר, לא מעז במצבים אלו לצאת ולעמוד על שלך, להיות מי שאתה. אתה מתנכר לעצמך, ומצטרף לצד המשפיל.

 קשה לי להאמין שתגובתך נובעת מהחשש שהבוס יגלה שאתה הומו. הרי דיי סביר שבמוקדם או במאוחר מישהו יספר לו. אם היית חושש שהוא ידע, לא היית מספר לחברים מהעבודה. אני חושב שכאשר הבוס מספר את הבדיחה, מופעל  בתוכך מנגנון אוטומטי כמעט, הנקרא, "הזדהות עם התקפן".

לעיתים,  כשקרבן אונס, או אדם שנמצא בשבי, חווים עצמם כקרבנות חסרי אונים, מותקפים ומושפלים , המצב הופך מבחינתם בלתי נסבל. התחושות הללו קשות מנשוא, ולכן על מנת לא להרגיש אותם, הם מזדהים עם הצד התוקף. כך הם הופכים להיות בצד החזק בעל הכוח.

אולי לרגע אחד ויחיד, ההשפלה של הבוס היא בלתי נסבלת, ואתה צוחק מהבדיחה, כי מאוד קשה להיות קרבן. זהו סוג של אונס, אונס קבוצתי.

הומואים רבים מספרים על שנים של גינוי עצמי. גינוי הנובע מההומופוביה שהפנימו מהסביבה, הזדהות עם התוקפנות שהופנתה כלפיהם. אתה מספר שאתה חוזר לחדרך ושונא את עצמך. אין טעם להוסיף שנאה עצמית. זאת סיטואציה קשה כמעט בלתי אפשרית, וכל תגובה שלך היא לגיטימית, ובודאי לא ראויה לגינוי ולשנאה.

אם אתה מרגיש שקשה לעמוד מול הבוס, אני מציע שבינתיים, תימנע  מלהשתתף בהתכנסויות, שבהם הוא מספר את בדיחותיו חסרות הטעם. עם זאת, אם תרגיש שיש לך כוח להתמודד מולו, תלמד, אני חושב, עד כמה הומופוביה היא  עניין של חינוך, ודווקא הנוכחות שלך במשרד כהומו, עשויה לשנות את דעותיו ואת האווירה שהוא יוצר.

 עוד על טיפול פסיכולוגי :

פסיכולוג קליני מסביר על טיפול פסיכולוגי לצעירים