סוככים הם בהחלט אחד מסימני ההיכר של הנוף האורבאני הישראלי. בדומה לקיוסקים, חומוס, פלאפל, סנדלים קלילות, מלבורו, גופיית סבתא- גם סוככים ומרקיזות נמצאים איתנו כבר שנים, מהתקופה שההורים שלנו היו ילדים. אם תעלו לעליית הגג ותשלפו מהבוידעם כמה אלבומי תמונות, תוכלו לראות בפנים תמונות מצהיבות ומקומטות של הוריכם, ובטוח שתבחינו ברקע באיזה סוכך מעל למרפסת של בניין כלשהוא. הוריכם כבר בגרו ממזמן, ואותם בניינים מהצילומים הנושנים כבר נהרסו ופינו את מקומם לבניינים חדשים. הבניינים ששרדו כבר נראים קשישים למדיי, וגם הוריכם. ומה לגבי סוככים? סוככים תמיד יהיו פה, לפנינו, איתנו, וכמובן אחרינו.
העיר אוהבת סוככים ומאמצת אותם אליה בחום, כבר שנים על גבי שנים שהם מעטרים מרפסות רבות, גינות נעימות ומטופחות, חניות לרכבים, וגם על מקומות מסחריים סוככים הצליחו להתחבב. אין היום בית קפה, פאב, מסעדה, אפילו פיצרייה, קיוסק – מה שתגידו – בלי סוככים המעטרים אותם עם לוגו של שם העסק ,מתנוסס לו בגאווה ישראלית על הבד. כי ישראלים לא אוהבים להיתקע בבית, גם כשיש גשם וקר. סוככים יאפשרו לנו ליהנות מבילוי, בין אם אנחנו רווקים או נשואים, ולשבת באיזה מקום נחמד וחמים, כשאנחנו שומעים בנועם את הגשם מטפטף מעל הגג.
עם הזמן דברים השתנו. כן, גם סוככים השתנו. במקום הבד האפור הסתמי שעיטר פעם סוככים, ניתן היום למצוא שפע של בדים במגוון מסחרר של דוגמאות. חלק מהאנשים מעדיפים בדים בצבעים עליזים, נועזים שובבים, שיכניסו עוד חום ואור לגינה או למרפסת, ואחרים מעדיפים גוונים רגועים, סטריליים, שיהלמו היטב את ביתם המינימליסטי והמאופק. יש אנשים שמשתגעים על פסים או דוגמאות אחרות, ויש כאלה שאוהבים בדים חלקים במראה נקי. המנגנון שמאפיין סוככים השתכלל, העמידות שלהם בפגעי הזמן השתפרה משמעותית.