ראסטות שהפכו בתרבות המערבית לתסרוקת נפוצה כחלק מסגנון המושפע ממוסיקת רגאיי וסגנון חיים בפני עצמו, היו קיימות עוד במצריים העתיקה ואף נחשפו פאות נוכריות בצורת הראסטות.
בתקופה של שנות החמישים של המאה העשרים בג'מייקה , קמה תנועה דתית- תרבותית בשם הרסטפארי, בראשה עמד מרקוס גרווי. היסודות של הרסטפארי היו מבוססים על טבעיות הגוף, ניקיונו מכימיקלים מעשי אדם ובאופן כללי שחרור מהחברה המודרנית. כמו כן צמחונות ואף טבעונות. מאמיניה ראו בהיילה סלאסי קיסר אתיופיה את התגלמות האל על פני האדמה כחלק מהשילוש הקדוש.
מאמיני הרסטפארי בדרך כלל היו בעלי ראסטות. ישנם פירושים שונים לסיבה למה דווקא ראטסות מאפיינות את המאמינים: למשל מאמיני הרסטפארי רואים בהן סמל רוחני כאריה שהיה סמל שבט יהודה, כיוון שמאמינים שהוא שבט מוצאם, השערה נוספת היא חיקוי של דמותו של שמשון הגיבור שכוחו היה טמון בשיערו. בנוסף מסמלת הראסטה חזרה למקור וטבעיות של נזירות אשר לא הסתרקו או הסתפרו.
בתקופה מאוחרת יותר הזמר בוב מארלי שהיה מאמין ברסטפארי הפך את הסגנון לפופולארי והגדיר מחדש את הדת לסגנון חדש בעולם המערבי.
כיום בחירת ראסטות כתסרוקת אינה מסמלת בהכרח השתייכות לדת ואפילו לתרבות מסוימת, אלה בחירה של תסרוקת בלבד.