ביקורת מחזמר: גבירתי הנאווה, בכורה בבית צבי בתיאטרון רמת גן

מאת חיים נוי

המחזמר " גבירתי הנאווה" , המועלה בבית צבי בתיאטרון רמת גן הוא חוויה מרגשת, תענוג לאוזן ולעין ובו נוטלת חלק להקת שחקנים צעירה ומוכשרת, המתמודדת בהצלחה עם אחד מהנודעים במחזות הזמר.

ג'ורג' ברנרד שו כתב את המחזה "פיגמליון", כנראה עבור אהובתו השחקנית סטלה פטריק . המחזה עלה ב-1913. שו התעקש שלא להפוך את המחזה למיוזיקל עד יום מותו ורק לאחר מכן אישרו מנהלי העיזבון להלחין אותו. המלחינים המפורסמים של התקופה, לא התלהבו לאתגר ורק צמד היוצרים היהודים אלן ג'יי לרנר והמלחין פרדריק לאו נרתמו למשימה וכך נוצר "גבירתי הנאווה". היוצרים הפקידו את התפקיד הראשי בידי שחקנית אלמונית בשם ג'ולי אנדריוז והמחזמר היה ללהיט בברודווי והוא הוצג שש שנים רצופות. ב-1964 הופק סרט מוזיקלי ובו לוהקה אודרי הפבורן שלא הייתה זמרת, ולכן השירים דובבו מפיה של מרני ניקסון. באותה שנה לערך העלה גיורא גודיק את המחזמר בישראל ובו שיחקה רבקה רז האלמונית ולצידה שייקה אופיר ובומבה צור.

דן אלמגור תרגם את המחזמר לשפה מופתית, אך כיון שנאלץ לנסוע לחו"ל, סייע לו בתרגום ובהשלמות השחקן המנוח שרגא פרידמן ושניהם חתומים על הקרדיט.

המחזמר הועלה מספר פעמים נוספות בישראל בהפקות מסחריות , אך בהפקה של בית צבי נחשפה בשעתו תגלית – צעירה בשם ריטה שלימים לוהקה להפקה מסחרית ועד מהרה הפכה לזמרת מפורסמת.

העלילה עוסקת במוכרת פרחים בשם לייזה דוליטל שנתקלת בפרופסור היגנס, מומחה לתורת המבטא והדיבור ובידידו קולונל פיקרינג, בלשן שהגיע מהודו. היגנס מתערב עם פיקרינג שיוכל ללמד את לייזה דיבור אנגלי מושלם עד כדי כך שלא יוכלו לזהות את מבטאה הקודם וסגנון דיבורה ההמוני. לייזה מסכימה לקבל שיעורים פרטיים ואכן הופכת לליידי מושלמת . בסיפור משולב גם אביה אלפרד, חובב הטיפה המרה ועוד מחזר נמרץ בשם פרדי. לייזה מחליטה לנטוש את ביתו של הייגנס ואולם בהמשך מתפתחת העלילה עד לסיום המתקתק.

גבירתי הנאווה משובץ בשירים ולחנים שהפכו כבר מזמן לנכס צאן ברזל והם ידועים ומוכרים.  ההצגה היא די ארוכה ואולם, חרף זאת לא נהוג לקצרה, כדי לא לפגום בסצנות הידועות , במחולות המפורסמים ובשירים העולצים.

הבמאי עידו רוזנברג נשאר נאמן לקווי הבימוי המקוריים, אך שינה במעט את הפתיח והעמיד תמונות מסוימות בצורה אחרת ומוצלחת. רוזנברג הפליא לעשות עם להקת השחקנים והם שהופכים את המחזמר בהפקה הזו למעדן שאין שבעים ממנו .

מיטל דמארי אחראית לכוריאוגרפיה המופלאה והנהדרת , והמחולות, הקצב והעמדת התנועה המרשימה הם מצוינים.

כאמור, דן אלמגור הצליח להעביר את המחזמר לשפה קולחת ונעימה והתרגום שלו בשיתוף שרגא פרידמן, הוא מצוין. המונח גבירתי הנאווה ועוד מכמני לשון המוכרים לנו, מהשירים והטקסט, הם קלאסיקה עברית.

כל הפקה חושפת שחקנים מתחילים וגם ההפקה הנוכחית משגרת שחקנים נהדרים.

יעל יקל כלייזה דוליטל היא שחקנית נהדרת וזמרת מצוינת, המצליחה לשלוט בכל נפתולי הלחנים בצורה מעוררת הערצה. החזקתי ממש בכוח את אשתי שכמעט עמדה להסתער עליה בסיום ההצגה ולחבק ולנשק אותה, מרוב התרגשות. ( היא נתנה לי ייפוי כוח להעביר זאת בשמה מאוחר יותר). אין ספק שיעל היא תגלית של ממש, בעלת פוטנציאל אדיר ופרפורמרית נפלאה.

אבי גבריאלוב כהיגנס הוא מעולה. בדרך כלל, כל ההיגנסים בהפקות השונות, אינם זמרים וגם אינם צריכים לדעת לשיר בצורה מקצועית. ואולם, אבי הוא גם שחקן שמצליח להעביר את אופי הדמות כהלכה וגם יודע לשיר בצורה מקצועית.

ניצן ינקלוביץ כפרדי המחזר שאינו מוותר, נכנס לנעליו הגדולות של מרדכי בן שחר , זמר האופרה שגילם את התפקיד המקורי בארץ. ניצן הוא זמר מחונן והתפקיד מבוצע על ידו ברוב כישרון.

עומר זימרי כפיקרינג הוא מוצלח מאוד. יש לו אישיות בימתית כובשת, שירה מלטפת וכושר תנועה נפלא.

רן גוזי מגלם את אלפרד דוליטל והוא בהחלט נכנס לנעליהם הגדולות של בומבה צור המנוח ושייקה לוי, שזכורים בתפקיד. דוליטל הוא שתיין וגוזמאי בעל ערכים, חושש להינשא, אך כשהוא כבר פותח בשיר – זה נפלא. רן גוזי המבצע את "טיפ טיפת מזל" ולחתונה נלך הערב, זה קלאסיקה והביצוע שלו הוא מרגש , מפעים ומדהים.

אבירם קליך הוא מצוין בתפקידיו , רב כשרון ונעים קול, פרפורמר מעולה.

נלי צ'רנוברוב כגברת פירס היא נהדרת. היא שוחה בתפקיד ואפילו כשהיא בכתונת לילה בסצנת הלילה עם כל המשרתות, היא פשוט נפלאה.

שלוש הבנות הכישרוניות והמצוינות ויטה חולודני, ליאור גלרון ואדר חזן מבצעות בחן מיוחד את התמונה עם היגנס והעמדת התנועה שלהן זכורה כאחת הסצנות הנהדרות במופע.

לילך אליאס כאימו של היגנס מצליחה לגנוב קצת את ההצגה במשחק מרשים ומוצלח, בצורה מעוררת הערצה.

עוד יש לציין את הזמרות המופלאות נועה כרמל ויעל נחום, הילה חזי המרשימה, מתנאל בראשי המוצלח, יפעת מאור הקורנת מאישיותה הבימתית.

הניהול המוזיקלי של ליאור רונן הוא טוב מאוד ומרשים. חבל רק שהפעם התזמורת איננה על הבמה, אלא מדובר בהקלטה. (בלונדון כשניסו לפני 10 שנים לקצץ מספר נגנים מהתזמורת בת 30 המשתתפים, פרץ סכסוך עבודה)

התפאורה של נגה בן ישע היא נוסח הווסט אנד. מלאת חן והדר, תפאורות מתחלפות ונעות, נברשות תלויות, העולות ויורדות, פתיתים צבעוניים ועוד דלתות זזות.

התלבושות של ענבר שפירא הן מלאות יופי, תקופתיות, צבעוניות ובלתי נשכחות.

קצת משונה שלייזה נוטלת עימה מזוודת סמסונייט מודרנית ולא תיבת מסע נוסח שנת 1912.

התאורה של דולב ציגל מהממת. הכוכבים והאורות הזוהרים, חילופי האורות וההבזקים המוצלחים.

דוקי עצמון , בהדרכה הקולית ודניאל שוורצמן בעיבודים הקוליים והדרכת המקהלה, הפכו את המופע למלוטש מבחינה מוזיקלית והפיקו את המרב מן השחקנים.

"גבירתי הנאווה" הוא מחזמר קלאסי שופע ריקודים ושירים רבים. אין ספק שההפקה בבית צבי הצליחה להפוך אותו למופע מרהיב, מרגש וקסום, יום חג לאוהבי מחזות הזמר.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.