לופט (או בשמו העברי המוצע בימים אלו: חלולית, חד חלל, חללדר), הינו תצורת מגורים או סוג של מוטציה היברידית שנולדה בישראל רק בשנים האחרונות. בחו"ל, כבר שנים ארוכות, מוכר הלופט יותר כחלל עבודה/סטודיו/מסחר, שהתחיל להופיע כחלל מגורים טרנדי בניו יורק ובאיזורים תעשייתיים נוספים בערים גדולות ברחבי העולם ב-30 השנים האחרונות. דיירי הלופטים האלו היו בעיקר אמנים ובעלי מקצועת חופשיים נוספים, שחיפשו מגורים זולים יחסית ויוצאי דופן בתפיסתם.
אותם אמנים עיצבו את הלופטים כך שהטאצ' התעשייתי של המבנה המקורי נשמר, תוך שימוש בחומרים ובטקסטורות דוגמת בטון חשוף, קורות פלדה חלודות, צינורות, רשתות, קירות בלוקים וסיליקט בגמר המקורי הטבעי, רצפות בטון מוחלק, חלונות בחלוקה מלבנית תעשייתית וכו'. לאט לאט התחלפו חומרי גמר אלה בחומרים עדינים יותר, מעוצבים ונקיים דוגמת מעקות נירוסטה, זכוכית, עץ, שיש וכו'.
בישראל החל השימוש בלופטים בשכונות בהן הייתה תעשייה, דוגמת שכונת פלורנטין בתל אביב. גם אצלנו, בתחילה, משכו הלופטים בעיקר אמנים. אולם התופעה נתקלה בבעיות של רישוי למגורים איתה התמודדו העיריות בדרכים שונות. יחד עם זאת, הלופטים הולכים ותופסים מקום במגדלי המגורים החדשים והיוקרתיים דוגמת שני הפרויקטים: 'נגה' ו-'בית הבד', אותם בונה כעת חברת פריזט-חסון בהוד השרון. אלו מחליפים את הדירות הדו קומתיות שהיו מוכַרות עד לאחרונה בשם 'דופלקס'.
הלופט, בשונה מהדופלקס, נהנה מחלל כפול המקשר ויזואלית, אקוסטית, אקלימית ועיצובית בין שתי קומות המגורים.
חלוקת החללים השימושיים בדירה מתבצעת בדרך כלל בכניסה לאזור המגורים ובפינת האוכל, שנהנים מהחלל הכפול, ומעליהם נמצאת גלריה או גשר מיוחד שמשקיף על הסלון מלמעלה ולעיתים גם אל הנוף, באמצעות קיר זכוכית הנמשך מהסלון אל תקרת הגלריה.
האפקט שיוצר חלל כפול זה הינו של הדר ויוקרה הן לדירה עצמה והן לפרויקט כולו, שצורתו החיצונית מושפעת מהלופטים שבו. לכן, אין ספק שהופעתם בפרויקטים עכשוויים עונה לסגנון החיים המודרני, כמו גם לצרכים המשתנים של הרוכשים, המחפשים אחר דירות פרימיום שיאפשרו להם לגור במגדל מודרני וליהנות מתחושה של בית פרטי רחב ידיים, מעוצב ואסתטי.