הביטוי הגופני הוא פועל יוצא של הנפש שמביעה את עצמה כל רגע באין סוף דרכים: צורת דיבור, בחירת מילים, אינטונציה, לבוש תסרוקת ותחזוקת הגוף. ובכלל, כל פריט, כל אביזר, חפץ, כיוון, מיקום, קצב, צבע, תנועה, חשיפה, הסתרה, פעולה, רצון, החלטה, התנהגות, פחדים, כריזמה, הנהגה, איך האדם מרהט את ביתו, איך הוא מנהל את עסקיו, איך הוא מרגיש כלפי עצמו, כלפי הזולת, היכולת לרכוש ביטחון, אהדה, כוח השפעה, חברים, בקיצור- איך האדם חי!
דיסוננסים, קצרים, מסרים סותרים ועימותים הנובעים על פי רוב מחוסר התאמה בין המסר המשודר לבין המסר הניקלט, מלווים את חיינו יום יום שעה שעה. העובדה שהאדם הוא חיה חברתית גורמת לנו לנסות ולרצות את החברה על מנת להיות מקובלים בה ועובדה זו יוצרת לרוב פער בין הרצוי למצוי. פער זה בא לידי ביטוי בצורות רבות. לדוגמה: בין התדמית שמספרת לעולם את מה שאנו רוצים שיידעו עלינו, לבין הדמות-המצוי, מה שאנו בפנים, בתוכנו, ורק לעצמנו. זהו פער המלווה את כולנו כל הזמן, מי יותר מי פחות. שפת גוף היא הכלי האפקטיבי ביותר לרכישת מודעות שתאפשר להבחין בין הרצוי למצוי ובין העיקר לטפל ולנתב את חיינו למקום חיובי. אם הייתה לנו אפשרות לבחור בין עיקר לטפל, אין ספק שכולנו היינו בוחרים בעיקר. וראו איזה פלא, הבחירה בתרבות השפע שכולם נהנים לחיות בה, מבלבלת את היוצרות ומטשטשת את הגבול שבין העיקר לטפל, ובמקרים רבים אפשר אפילו לומר שהטפל השתלט על המהות.
כדי לחשוף את הפער בין הרצוי למצוי עלינו לשאול שתי שאלות:
מה האדם רוצה לשדר?
מה מסתתר מאחורי הרצון שלו?

כתפיים מכווצות- ראש מכונס- מבט תחתון
כשאדם זה מביע במילים את רגשי אהבתו לאישה ואומר לה: "אני אוהב אותך", בפועל אנו מקבלים מספר סיפורים, אך אתייחס רק לשניים מהם.
1. הסיפור הרצוי שבא לידי ביטוי בשפת המלל הוא: "אני אוהב אותך..."
2. הסיפור המצוי שבא לידי ביטוי בתחזוקת הגוף הוא:"אנא רחמי עלי..."

בפועל אנו מקבלים סיפורים רבים, ואתייחס רק לשניים מהם.
1. הסיפור הרצוי הוא שבא לידי ביטוי בשפת המלל של א' הוא: "תיראה איזה אדם פתוח וחם אני, שרוצה יחסים משוחררים איתך..."
2. הסיפור המצוי שבא לידי ביטוי בגוף ובתנועת היד מלמעלה הוא: "כן, אני רוצה יחסים משוחררים אבל בתנאי שאני אשלוט בהם..."
אם ב' היה עונה לו כך:
הגשת יד מלמטה ובפיו התשובה המילולית הייתה: "על הכיפק, איך אצלך, נשמה...?"
1. הסיפור שבא לידי ביטוי בשפת המלל של ב' הוא: "כן בשמחה, גם אני רוצה יחסים משוחררים"
2. הסיפור המצוי שבא לידי ביטוי בגוף ובתנועת היד המוגשת מלמטה הוא: "אני נכנע לתנאי שלך, המבקש לשלוט ביחסים בינינו..."
אך אם ב' היה עונה לו כך:
1. הסיפור הרצוי שבא לידי ביטוי בשפת המלל של ב' הוא: "כן בשמחה, גם אני רוצה יחסים משוחררים"
2. הסיפור המצוי שבא לידי ביטוי בגוף ובאותה תנועת יד הוא:" לא, לא נכנע לך, אני איאבק על השליטה במערכת היחסים"

אדם א' ואדם ב' מברכים לשלום, כשידו של א' מורמת מעל הראש ועמידתו זקופה, מול עמידתו של ב' לפני הגשת היד.
א' מברך את ב' בבירכת שלום חמה: " אהלן, מה קורה אחי..."

כמו בשוק העיסקי שעוסק במכירות, התוצאה "קנו או לא קנו" היא המיבחן האמיתי,כך גם בתקשורת בין אישית- "רוצים אותך או לא רוצים אותך". ראיונות עבודה, משא ומתן, פרזנטציה או ריצה של פוליטיקאי במרוץ לבחירות כמוהן כמכירה. לכן גם הפוליטיקאים משתמשים בביטוי, "הוא לא מספק את הסחורה". לדעת למכור זאת אמנות בפני עצמה. מי שיודע למכור את עצמו, יכול למכור כל דבר. למרות חוסר הסימפטיה בהשוואה, מטרת השימוש במושג למכור את עצמך, באה כדי לעורר את המודעות להצלחה בתהליך התיקשורתי על פי מיבחן התוצאה. 

הנטייה האנושית שלנו להצדיק את מעשינו, היא זו אשר מטשטשת את מודעותנו לפרדוכסים ודוחקת באופן פסיכולוגי את הפן הקשה של הפרדוכס. אי מודעות לפרדוכסים, או הדחקה פסיכולוגית,  אומנם מאפשרים לנו לשרוד- אך מצד שני מרחיקים אותנו מאיזון. לדוגמה, כולנו מבינים שקשר זה צורך קיומי, לכן יצרנו תעשיית תקשורת שנותנת לנו מענה לצורך החשוב הזה. (כל הטלפונים, הפקסים, האינטרנט וכדומה), חבל רק ששכחנו את העובדה  שהטלפון הוא גם זה שנותן לגיטימציה לריחוק, כמו שמאפשר האינטרנט המדהים שהפך את העולם לכפר אחד קטן. אתה יוצר קשר רב ממדי עם כל העולם, אך זה שאתה לבד בין ארבעה קירות מול המחשב זה פרט שולי. אז אתה אומנם לבד, אז מה? הרי כל העולם מוגש לך כעל מגש. תפסת מרובה לא תפסת. זה והפרדוכס הבלתי הפיך של תעשיית התקשורת ההמונית. גם בתקשורת בין אישית, יש לנו מרכיב של אותו פרדוכס, שפת המלל!
מרוב מלל איבדנו את השקט, והנפש שנימצאת מאחורי הקלעים שייכת לעולם השקט. מצד אחד שפת המלל מעשירה ופותחת אפשרויות אין סופיות, אך מצד שני מסיחה את הדעת מהביטוי של הנפש השקטה.

במשאים ובמתנים אם אתה יושב כך:
מבט מחייך ומסכים – גוף מוטה קדימה- כפות ידיים מוסתרות מתחת לירכיים
1. הסיפור הרצוי- "אני מסכים איתך ומוכן לבוא לקראתך" (אילו באים לידי ביטוי בהטיית הגוף קדימה ובמבט המחייך)
2. הסיפור המצוי- "זה לא כל כך תלוי בי,  יש מעליי בוסים ואני כפוף להחלטות שלהם". (זה בא לידי ביטוי בידיים שנעולות מתחת לירכיים המביעות איפוק, נעילה ושמירה).
בראיון עבודה, למשל, כשאתה יושב כך:
חיוך רחב- הישענות לאחור- רגלים פסוקות לרוחב
1. הסיפור הרצוי- "אני אדם עם עמוד שדרה, יש לי ביטחון עצמי, יש לי מה לתת לעולם"...
2. הסיפור המצוי- א- "אני לא מתכוון לבוא לקראת אף אחד, מי שרוצה שיבוא אליי, (אלה באים לידי ביטוי בהישענות לאחור...).
ב- "אין לי גבולות, אני אדם משוחרר שעושה מה שא לי, לא אוהב מוסכמות" (אלה באים לידי ביטוי בפיסוק הרחב).
אם נחבר את א' ו ב' נקבל את השדר הכולל של חוסר רגישות ואי התחשבות ברצונם של אחרים, ושהחיוך לא יטעה אתכם.

הכותב הוא אמן-חוקר ומנהל ה"מיניברסיטה" ללימודי שפת גוף ותקשורת בין אישית.
טלפון 03-5249416