ביקורת: אחרון ימיה – בכורה בתיאטרון בית ליסין – הצגה משובחת העוסקת בעולם התרופות ובחיי משפחה קרועה
מאת חיים נוי
"אחרון ימיה" המועלה בבית ליסין בתל אביב הוא מחזה משובח, עטור כוכבים, העוסק בעולם התרופות, עסקים אפלים בחסות מדעית ובמשפחה קרועה הנוטפת תהפוכות גורל.
למען האמת, העלילה היא קצת מופרכת , אבל ייתכן שזה דווקא הנתון שגורם למחזה להיות ייחודי ולצופים לצאת ממנו עם הורדת המסך כשהם שקועים במין הלם-קרב קטן.
המחזה עוסק במדענית המגלה שלקתה במחלה ממארת סופנית והיא מארגנת פגישה מיוחדת של בני משפחתה שאת טיבה אין אנו יודעים בהתחלה.
אפשר רק לספר, כי מדובר בין היתר בפיתוח תרופה למחלת האלצהיימר, בגניבת הפטנט למחקר וברומן סודי בין המדענית לבין מדען אחר .
גדי ענבר חיבר את המחזה כבסיס לטרגדיה אישית. אביו לקה במחלה סופנית ועל ערש דווי ביקש לארגן פגישה עם מספר אנשים. הפגישה לא התקיימה וכפועל יוצא, נכתב המחזה שכמובן נעטר בתסבוכות מדעיות ומשפחתיות שאינן קשורות כמובן למחזאי. ענבר הצליח להעמיד מחזה קולח ומעניין העוסק בסוגיות שאינן מנת חלקם של המחזות הרגילים.
הבמאי משה קפטן העמיד הפקה מוצלחת ומותחת שאין בה רגע דל. קפטן השכיל למצות את המקסימום מלהקת השחקנים המשובחת.
מרים זוהר מגלמת את המדענית שעל סף פרידתה מעולמנו מחליטה לעשות קצת סדר בחייה ולפתוח תיבת פנדורה ישנה. מרים זוהר היא שחקנית דגולה, המלהטטת במכמני המחזה בצורה מוצלחת ובוטחת. משחקה הוא מופתי , מושקע ומענג.
אילן דר כעמיתה המדען שמסתבר שגם היה לו רומן עימה, מגלם דמות מפוקפקת שסוגדת לכסף, אך לבסוף הוא מצטייר כחוזר בתשובה , תחת לחץ. אילן דר הוא שחקן מקצועי מעולה, משחקו הוא מדויק ואמין ומושלם.
ליאת גורן כעוזרת וסוכנת הבית מגלמת דמות נפלאה, הגונבת את ההצגה. ליאת מגישה משחק נפלא, בהומור ובטעם והתוצאה היא מרנינה ביותר.
שמעון מימרן כמדען הנשוי לבתה הבכורה של המדענית משחק באופן מהוקצע ומצוין. שמעון מימרן מדייק בגילום הדמות, בצורה אמינה, נפלאה ולפעמים מרגשת.
הדס קלדרון כבתה של המדענית היא הבת שרוטנת תמיד ומנסה לשמור על יציבות הפינה הקטנה שלה. הדס קלדרון מגישה משחק ראוי ונהדר, באורח מקצועי וקולח.
ענבר גל היא בת הזקונים הזקוקה לסיוע נפשי, אך נראה שהיא אולי הדמות היציבה היחידה בעולם המוזר סביבה. ענבר גל מגישה משחק יוצא דופן ונפלא, גם היא משתדלת ומצליחה לגנוב את ההצגה .
התפאורה של במבי פרידמן היא מוצלחת ויפה. הריהוט והאביזרים הם ללא דופי.
מוני מדניק אחראי לתלבושות הנאותות ואפילו למגוון המעילים המוצלח ביותר.
המוזיקה של אפי שושני היא מפעימה ומקורית, מוצלחת ומשתלבת כהלכה בעלילה.
עדי שימרוני עיצבה תאורה והיא נפלאה במיוחד ועל כך יש לשבחה באופן מיוחד.
"אחרון ימיה" הוא מחזה קולח ומרתק, למרות התסבוכת המשפחתית והפתלתלות של העלילה הוא בהיר ומעניין ובהחלט מעניק חומר למחשבה.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים