אדישות היא מצב קיומי ויומיומי שמלווה הרבה אנשים. כן, גם אתכם. אתם בוודאי מרגישים אדישים למדיי כלפיי רוב הדברים. התחושה של "היינו, ראינו, עשינו" היא מכר קבוע ומוכר שמלווה אתכם יום אחרי יום... ולא, לחץ לא נכנס תחת הקטגוריה של "התרגשות". אנחנו מדברים פה על שמחה אמיתית. אדרנלין! ים של אדרנלין! ים שמציף אתכם, שוטף אתכם וסוחף אתכם. התרגשות ושמחה הם מושגים שאולי הם זרים להרבה מכם. מה דעתכם להתוודע לרגשות האלו מחדש? לחטט עמוק בארון, לשלוף אותם, לנער מעלייהם את האבק וללבוש אותם שוב? טרמפולינה היא דרך נפלאה להכניס קצת משב רוח רענן אל החיים, לזרוק דליים מלאים בצבע על האפרוריות. צבעים עזים ושובבים, ששייכים לימי ילדותינו. הרבה אנשים שכחו כבר מה זה להתרגש. כשהחיים נהיים תובענים יותר ויותר, העבודה זוללת יותר שעות מחיי הפנאי שלנו והילדים של היום הם ממש לא הדור של פעם. הם רוצים יותר, יותר ויותר ואנחנו מוצאים את עצמנו מחלקים את העוגה לכולם, כשרק לנו לא נשארת חתיכה, רק שאריות קטנטנות ופיסות מצומקות של זמן והנאה. טרמפולינה לחצר היא אחת הדרכים המהירות בשביל להכניס צחוק והתרגשות לחיי היומיום. גם לכם, גם לילדייכם, גם לבני משפחתכם. לא צריך להרחיק עד מרכזי הקולנוע בשביל לראות קומדיה אמריקאית ששוב לא מצחיקה. לא צריך להכנס לתוך קרבייה של תל אביב ולנווט את דרכך למופע סטנד אפ בין המוני אנשים שצופרים ופקוקים, כל אחד תקוע בתוך המכונית של השני. לא צריך לשלם 200 שקל לילד על כרטיס לפסטיבל זה או אחר. לא צריך להתאמץ כל כך בשביל לצחוק, בשביל ליהנות ובשביל לחיות. בדיוק בשביל זה יש טרמפולינה לחצר.טרמפולינה היא דרך נפלאה להתחבר לילד הפנימי שלכם, זה שכבר שכחתם ממנו לחלוטין. הילד שאוהב לצחוק, להתרגש, לעשות שטויות - כי דברים מטופשים הם הכי הכי כייפים, בסופו של דבר כולנו עייפים מלשאת את המסכה הכבדה של הפרצוף חמור הסבר יום אחרי יום. בואו נניח אותה לצד לרגע וניתן לעצמנו להסחף ולעופף כמו ציפור על טרמפולינה לחצר. בשביל להיות מאושר לא צריך לזכות בלוטו. לא צריך למצוא את העבודה המושלמת שתנפח את חשבון הבנק. לא צריך לעשות ניתוח אף ולנסר אותו בדיוק למידה הנכונה. לא צריך לקנות תיק של מעצב זה או אחר באלפי שקלים. לא צריך לקנות מכונית ספורט נוצצת עם גג נפתח. הדברים הכייפים והמהנים ביותר – נמצאים ממש מתחת לאפכם. טרמפולינה.