ביקורת: ביקור הגברת הזקנה, תיאטרון הבימה – גילה אלמגור ויהורם גאון כובשים את הבמה

מאת חיים נוי

לכל דבר יש מחיר וכל דבר ניתן לקנות בכסף. תלוי כמה כסף. כוחו הגדול של הפיתוי הכספי עומד במרכזה של יצירתו הידועה ביותר של המחזאי השוויצרי פרידריך דירנמט – "ביקור הגברת הזקנה" המועלה בתיאטרון הבימה. גילה אלמגור ויהורם גאון משחקים בתפקידים הראשיים במחזה והם כובשים את הבמה ואת הקהל, ביחד עם בימוי והפקה משובחים וצוות שחקנים מעולה.

דירנמט כתב את המחזה והעלה אותו בשנת 1956 , בתיאטרון הרפרטוארי בבזל. המחזה תורגם לעברית והועלה מספר פעמים בישראל. בין היתר , 3 פעמים בהבימה ושם נטלו חלק במשך השנים בתפקידים הראשיים אלישבע מיכאלי ואהרון מסקין, אורנה פורת וכן ליא קניג ועודד תאומי. בשעתו גם הופק המחזה לסרט עם אינגריד ברגמן ואנטוני קווין ושם שונו שמות הגיבורים וגם סופו של המחזה רוכך.

העלילה עוסקת במיליארדרית זקנה השבה לעיירת הולדתה. היא מציעה לאנשי המקום מיליארד דולר תמורת דין צדק, לפי דעתה, כדי לנקום במה שעולל לה אחד מנכבדי המקום. היא מתנה את סכום הכסף האגדי העשוי לטלטל את חיי המקום ולהעשיר את התושבים – תמורת הוצאתו להורג של מי שהיה אהובה בתקופת נערותה. אותו איש , המתמודד כיום על כהונת ראש העיר, הטיל בה דופי , האשימה בזנות ושיחד שני עדים שיעלילו על אותו אשה. היא גורשה מן המקום , הייתה יצאנית, נישאה למיליונר וירשה אותו ובעקבותיו עוד סדרה של בעלים שגורשו בזה אחר זה ולאחר שצברה הון עתק היא מבקשת עתה נקמה. תושבי העיר דוחים על הסף את ההצעה המשפילה ואולם אט אט אנו חוזים במטמורפוזה וכיצד כולם משילים את עורם לזיוו של הכסף המסנוור עד לסיום הבלתי נמנע.

המחזה תואר בשעתו כאחד מחשובי מחזות המוסר המודרניים. הוא שופע סצנות הזויות ודמויות גרוטסקיות, מצבים קומיים ותמונות דרמטיות נוקבות. דירנמט שיבץ בעלילה גם סמלים נוספים כמו בשם העיירה עצמה: גיולן – שפירושו בגרמנית שוויצרית סוג של אשפה נוזלית.

רבקה משולח תרגמה את המחזה לשפה קולחת, עכשווית ורהוטה.

אילן רונן ביים את המחזה בתצורה מעניינת, עטורת הברקות בימוי, סצנות בלתי נשכחות ועיצוב תיאטרלי משובח.

על הבמה מוקרנים על מסך אחורי ענק ההתרחשויות לפני ואחרי ובו נוטלים חלק השחקנים. סצנות כמו כניסת הסריסים-העיוורים , מחול אנשי העיירה, הביקור אצל ראשי המקום ועוד הם סצנות מבריקות ועשויות בטוב טעם.

גילה אלמגור מגלמת את קלייר, המיליארדרית הזקנה המגיעה לדרוש נקמה. גילה היא חיית במה מקצועית. משחקה מוקפד ורהוט. היא כובשת את הבמה במשחק מעולה ומשובח, מלהטטת בחבר עוזריה ובעליה, רושפת יוקדת את האני מאמין שלה בצורה סולידית אך נחרצת ותכליתית. אין ספק שגילה אלמגור משחקת את אחד התפקידים הגדולים ביותר שלה.

יהורם גאון מפגין יכולות משחק מרהיבות ומדהימות כאלפרד איל, המאהב שרוצים במותו. גאון שולט בכל מכמני המשחק. גם כשהוא בודד על הבמה ובחברת השחקנים הוא מפגין עוצמה תיאטרלית משובחת ביותר. סצנות בחנות המכולת, בביקור אצל שועי העיר ונאום ההגנה שלו, הם ייחודיים ונפלאים.

דב רייזר כראש העיר משחק באורח מצוין ומפגין יכולת נהדרת כשהוא משנה אט-אט את עורו וגון קולו ולפעמים נראה כמין מנהיג ורודן מתקופות אפלות בדורנו.

אהרון אלמוג כמנהל בית הספר הוא שחקן נפלא וסצנת השתייה שלו היא יפה מאוד.

רותי לנדאו טובה מאוד כאשתו של אלפרד איל.

עופר רגירר מצוין בתפקיד איש השרירים ובטוח שבסיום ההצגות , לאחר סדרת אימוני כפיפות סמיכה והתעמלות, הוא יהיה שרירי וחטוב למופת. עופר ועמוס בוארון מגלמים גם את שומרי הראש בצורה יפה ביותר.

שחר רז כבנו של אלפרד וגם כרופא מצליח בהופעה משובחת ובמיוחד בקטע הנהיגה.

רוברט הניג ככומר הוא מוצלח ומשובח. רוברטו פולק מגלם את מפקד המשטרה בצורה ראויה וטובה. אלכס אנסקי כשופט שזכה למשרת משרת אישי לקלייר הוא אמין ומשחקו נעים ומקצועי.מיכאל כורש מפגין משחק קומי טוב.

ליאת אקטע, שמוליק כהן, נעמה ארמון ולאה גלפשטיין בשאר התפקידים הם מוצלחים וטובים מאוד.

לילי בן נחשון עיצבה תפאורה מרהיבה וייחודית. ענת שטרנשוס עיצבה את התלבושות המתאימות לרוח היצירה ובמיוחד בהברקה של  נעלי התושבים הצהובות, החדשות. אוהד חיטמן חיבר את המוזיקה המלווה , העגמומית והעוצמתית. מאיה ברינר אחראית לכוריאוגרפיה היפה בסצנות השונות. יואב כהן אחראי לעיצוב הוידאו על מסך הענק שבו נראות הדמויות כצללים.  קרן גרנק עיצבה את התאורה הראויה והנכונה.

כוחו של הפיתוי שזור במלוא עוצמתו במחזה הנהדר הזה ובזכות הליהוק המוצלח והשחקנים הראשיים, הרי שמדובר בהפקה מעולה ובחוויה תיאטרלית מצוינת.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.