ביקורת מחזמר: קאטס, לראשונה בישראל במקור האנגלי – מופע מושקע, לוקה בבעיות סאונד – תיאטרון גבעתיים

מאת חיים נוי

המחזמר קאטס מאת המלחין אנדרו ללויד וובר נחשב לאחד ממחזות הזמר הידועים בעולם והוא עלה ב-1981 על בימות הווסט אנד בלונדון ואחר כך בברודווי במשך שנים ארוכות והיה לאחד המיוזיקלס המועלים ביותר ברצף בהיסטוריה של הז'אנר הזה. המחזמר קטף את כל הפרסים האפשריים בקטגוריה הזו והופק בכל העולם ואפילו בישראל על ידי תיאטרון הספרייה ובית צבי והיה שם מופע ססגוני, מהוקצע ומשובח ביותר.

"ישראל מוזיקלס" שייסד ישראל לוטניק, חזן לשעבר וזמר, התמחתה בהפקות מוזיקליות בשפה האנגלית ועתה מועלה המחזמר ברחבי הארץ, בשפת המקור האנגלית.

המחזמר מבוסס על ספרו של ת.ס. אליוט "ספרו של פוסום הזקן על חתולים יעילים" והוא מגולל במחזמר שרקח וובר את סיפורה של חברת חתולי רחוב, כשלכל אחד מהם התכונות והאופי הייחודיים, הסיפור שלהם והשירים האישיים. בניגוד למחזות זמר אחרים, הכוללים עלילה עם טקסט והמשובצים שירים וריקודים – כל המחזמר הזה מבוסס על שירים וריקודים בביצוע להקה של בדרך כלל כ-30 שחקנים, כולם מחופשים לחתולים בשלל פרוות ורעמות שיער.

הרקדנים-שחקנים צריכים להיות מיומנים בהופעה ארוכה של כשעתיים (עם הפסקה) כשהם רוקדים ושרים .

אחד השירים הנודעים במחזמר הוא השיר זיכרון (ממורי) של החתולה גריזבלה שאותו שרה במקור אליין פייג' ולימים התפרסמה בביצועו גם ברברה סטרייסנד.

כעשרים רקדנים וזמרים צעירים נוטלים חלק בהפקה החדשה. רובם מיומנים בשירה באנגלית וחלקם עברו אימונים מיוחדים בדיקציה אנגלית. המופע הוא מושקע ונוטלת בו חלק תזמורת בת 7 נגנים בניצוחו של אליה זבאלי.

כמעט כל המשתתפים הם שחקנים כישרוניים , המחוללים ושרים ברצף ובצורה יפה ואיכותית. הזמרת אפרת רז מגלמת את גריזלדה ומבצעת פעמיים את שיר הנושא זיכרון בצורה מושלמת, בקול ברור ומדהים.

לעומת זאת היו בהופעה חריקות צורמות מכיוון הסאונד שהיה גרוע. לעיתים בכלל לא נשמעו קולות המשתתפים –סולנים. לא ברור לי אם היו לכולם ניטים, מיקרופון ראש צמוד ומה מקור התקלה. היו גם חריקות ורעשים והכול פגם בשמיעה וברצף ההפקה. גם הבמה של התיאטרון לא עמוקה דייה לביצוע מחזמר בהיקף כזה, אולם הבימוי היה פרקטי ומיצה את היכולת של המשתתפים. פרט נוסף שהיה חסר במופע, שימוש בפולו-לייט, הזרקור העגול המופנה בדרך כלל ומאיר את הדמויות השרות או הניצבות במרכז הסצנה. לכן, נראו זמרי הסולו, קצת חשוכים במרכז הבמה. עם זאת, על מרום הבמה הוקרנו כתוביות של תרגום המילים לעברית.

יש לציין באופן מיוחד את האיפור הצבעוני והמושלם של דמויות החתולים. האחראית לאיפור היא ענבל רוזנברג שמגלמת גם את בומבלירנה באורח יפה מאוד.

ישראל לוטניק הוא המנהל האמנותי וגם מופיע כגאס. יש לו יכולת שירה וביצוע מצוינים. חיית במה מקצועי.

רוזה האודן אחראית לבימוי ולכוריאוגרפיה והיא הצליחה במשימה והפיקה נפלאות מלהקת השחקנים.התלבושות של איזבל האריס היו נאותות ויפות, אם כי חלק מן הפאות של החתולות נראות כפאות של נשים. התפאורה של סטפן האריס ואלעזר ברנדט הייתה פרקטית וראויה.

יש לציין את השחקנים הנוספים לירי אור המקצועי, רועי פרוילינג, נעמה גרינשטיין, מור חזן,בת חביב, ולריה קפלן, אפרת לוי,חנה קיי פוכטר הגמישה והמוכשרת, לירז דבוש,שי אשכנזי, אסף ברזינצסקי, ג'רי תקצ'וק, סטפן האודן המעולה, זהבה דלין, קרן יהודייף, יפתח גפן וארין האודן, כולם מוצלחים , חינניים ומלאי אנרגיה .

אין ספק שקאטס בהפקה של "ישראל מוזיקלס" היא מבורכת ותורמת להעלאת מחזות זמר איכותיים ומקצועיים וראוי היה לתקן את הליקויים, כדי שההופעה תהיה מושלמת.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.