גיטרות חשמליות הן כלי נגינה נפוץ וחיוני בסגנונות מוסיקליים כמו מטאל, רוק, פאנק ואחרים. הן נבדלות מהגיטרות האקוסטיות בטכנולוגית הפקת הצליל, באופן ההגברה, וכתוצאה מכך – גם בעיצוב. ניתן להבדיל בין הגיטרות החשמליות לאקוסטיות ממבט ראשון. גופה של גיטרה חשמלית אינו מהווה תיבת תהודה כמו בגיטרה האקוסטית, לכן אין צורך להקפיד על הצורה המיוחדת דמויית האגס של הגיטרה ואין צורך בגוף בעל נפח. לכן גופן של גיטרות החשמליות הוא שטוח ומעוצב בצורות שונות.
לראשונה פותחה גיטרה חשמלית בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת. בתחילת הדרך במקרים בהם היה צורך בעוצמת קול גבוהה, לגיטרות אקוסטיות חוברו מיקרופונים מיוחדים הקרויים פיקאפים, וכך יוצרו הגיטרות החשמליות הראשונות. גיטרות היו בשימוש נרחב בלהקות הקרויות ביג בנד באותה העת. ביג בנד מורכב ממשתתפים רבים, וכולל כלי נשיפה, כלי מיתר וחטיבת קצב. עוצמת הקול שנדרשה הייתה גבוהה מאוד, והגיטרות החשמליות נתנו מענה לצורך זה, והפכו עם הזמן ללהיט.
הגיטרות החשמליות המיוצרות כיום שייכות לקבוצת גיטרות בעלות גוף מלא, כלומר אין להן תיבת תהודה. הגיטרה הראשונה ללא תיבת תהודה יוצרה בסוף שנות הארבעיים, ולה היה פיקאפ יחיד. כעבור כמה שנים יוצר דגם נוסף בעל שני פיקאפים. בשנות החמישים פיתחה חברת פנדר את סטראטוקסטר, או בקיצור סטראט, שהיה דגם חדיש של גיטרה חשמלית. הגיטרה הזאת זכתה להצלחה גדולה ומשמשת עד עצם היום הזה אב טיפוס לגיטרות חשמליות בעלות גוף מלא.
בתחילת שנות האלפיים פיתחה חברת גיבסון את הגיטרה הדיגיטלית. השימוש באותות דיגיטליים איפשר למנוע מהרעשים ומההפרעות שנוצרו בגיטרות החשמליות משימוש בכבלים לא איכותיים. באותן השנים פותחה גם גיטרה שנקראית וריאקס, העושה שימוש בפיקאפים פיזואלקטריים במקום אלקטרומגנטיים. בתוך הגיטרה מורכב מחשב המאפשר לעבד את הצליל ולדמות אותו לצלילן של גיטרות אחרות. בסוף שנות האלפיים פותח דגם גיבסון רובוט, גיטרה שיודעת לכוונן את עצמה.
לסיכום, גיטרות חשמליות תפסו מקום נכבד בעולם המוזיקה. לא ניתן לדמיין את הלהקות ואת התזמורות של היום ללא גיטרות חשמליות על סוגיהן. גיטרות השייכות למוזיקאים מפורסמים נמכרות במאות אלפי דולרים במכירות הפומביות, וכמעט כל נער חולם לנגן על גיטרה חשמלית.