ביקורת: "בית ברנרדה אלבה" – בית צבי – מחזהו הנודע של לורקה בביצוע קולח ומרגש

מאת חיים נוי

"בית ברנרדה אלבה" הוא אחד המחזות הנודעים והמופקים ביותר של המחזאי פדריקו גרסייה לורקה וההפקה המועלית בבית צבי ברמת גן, מצטיינת בביצוע קולח, מרגש ומעניין .

לורקה היה משורר, מחזאי, צייר ומלחין ונחשב לאחד מהיוצרים המוערכים במאה ה-20. ב- 1936, בתקופת מלחמת האזרחים בספרד הוא הוצא להורג כנראה בשל היותו קומוניסט בדעותיו וגם בשל היותו הומוסקסואל. רק לפני 6 שנים חשף סרט על חייו, שלבני משפחתו היה יד בארגון הוצאתו להורג, כיון ששטמו אותו ואת הצלחותיו. ספריו נשרפו והוצאו מחוץ לחוק ורק חלק מהם נתגלה ופורסם בשנות הארבעים. חלק נוסף אותר ופורסם בראשית שנות ה-70.

"בית ברנדה אלבה" הועלה אין ספור פעמים ברחבי תבל, הופק לסרט והועלה פעמים רבות בישראל, בתיאטראות ובבתי ספר למשחק.

העלילה מספרת על כפר קטן בספרד של תחילת המאה העשרים. לאחר מותו של אבי המשפחה, מאלצת האלמנה ברנרדה אלבה את בנותיה להיות בתקופת אבל של 8 שנים וכופה עליהן להסתגר בבית ולעסוק רק בתפירה . היא רודה בהן ביד קשה ומדכאת כל רעיון של חופש וניסיונות לפלירטים עם גברים. היא מסכימה לארוסיה של אחת הבנות, אבל משליטה סדר בתשוקותיהן של הנותרות.

גם היד הקשה, לא שוללת את מאווייהן של הבנות וסדקים נפערים בעריצות של האלמנה הקשוחה עד לסיום הטראגי.

רבקה משולח אחראית לתרגום הברור והמדויק וסלבה מלצב אחראי לעיצוב התפאורה המינימאלית, אך הפרקטית והראויה. אפרת מירב עיצבה את התלבושות התקופתיות המוצלחות ובין היתר את השמלות החושניות של הנערה הצעירה .

המוזיקה של איתי שמעוני היא נאותה ומלווה בעדינות את העלילה.

הילה בן ארי אחראית לבימוי המוצלח והמוקפד, שהופך את המחזה להצגה קולחת, שופעת בתמונות מבריקות ובזכות להקת השחקניות – המחזה הוא מרגש ומעניין ואפילו משובץ בפניני הומור.

מעיין עמרני כברנרדה היא מדויקת וקפדנית, לא תמיד היא מצליחה להיות קשוחה למדי. משחקה נכון, נבון ויפה מאוד.

מיטל סגל כמשרתת הותיקה לה פונסיה היא מוצלחת מאוד ומעניקה חווית משחק יפה ומעניינת.

רותם שוורץ כמרטיריו היא טובה מאוד , משחקה קולח ואמין.

אור-ברכה וצר כמגדלנה היא מצוינת. היא משחקת בצורה מעניינת ושופעת חיות, מעניקה לתפקיד רובד נוסף של אמינות וביצוע מושלם.

הגר זיידל-כהן מעניקה את הצביון הקומי למחזה ומפגינה משחק יפה וביצוע מעולה. התלבושת והאיפור שלה הם מוצלחים ביותר ומדמים אותה כהלכה לזקנה באה בימים.

נוי הלפרין כבת הצעירה והמורדת מפגינה ביצוע טוב, אך לא משכנע בחלק האחרון של המחזה.

ניצן קרביץ כסבתא ההוללת מבריקה בגילום התפקיד וזורה את האתנחתא הקלה של המחזה, אך עם זאת בביצוע מרגש.

שירן לגזיאל כמשרתת מבצעת את התפקיד בצורה יפה מאוד, ישירה ומקצועית.

תמר בטלהיים כאנגוסטיאס, הבת שארוסה נגזל ממנה, מפגינה ביצוע מעולה.

סיון כהן מצויינת בתפקיד אמליה.

עדי הררי,דניאל שרי גרטמן, שיר מאור,נועה צפריר ונעמה חזון, מגלמות בהצלחה את שאר התפקידים, חלקם אפיזודיים ומעניקים להצגה את הליטוש המתאים.

המיוחד בהצגה שאיננה כבדה, היא קולחת ומעובדת כהלכה. המחזה שומר מחד גיסא על מארג הבית הקשוח והמסורתי, אך מאידך גיסא הוא נותן דרור לגישה קלילה יותר ולמשחק רגיש ומתון יותר שהופכים את הצפייה למעניינת ולמרתקת.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.