שנים רבות הקדשתי לבלט קלאסי,  מודרני וג'ז, המחול היה מרכז חיי.    אני גרושה ואם שניים, בני (27) חזר בתשובה וגר בירושלים, ובתי לומדת מחול באוסטרליה.

כשהייתי בת 25 חדר הקצב למודעות שלי, התחברתי לאמנים שמקיימים מפגשים מוסיקליים בלילות ירח מלא ואיתם ניגנתי.  גיליתי אז את ההשפעה העצומה שיש לתוף עלי. חשתי שהתיפוף זה ידיים רוקדות על התוף, עם התופים אני מסוגלת לחולל מוסיקה,  באותם ימים התאמנתי בתיפוף כ 7 -8 שעות ביום. מי חשב אז, שזה יביא אותי בבוא היום להקים להקה ולנהל אתה.

יום אחד קמתי והחלטתי לנסוע לאפריקה, לחפש את מקור התוף והמקצבים. התחנה הראשונה שלי בדרך לאפריקה הייתה לונדון, לחפש מורה טוב.

ידעתי שבלונדון המוסיקה האפריקאית והרגאיי מפותחים מאוד, ויש הרבה אמנים אפריקאים המחפשים שורשים, ושאוכל ליצור איתם קשר ולנסוע לאפריקה, כי פחדתי לנסוע לבד.

לונדון הפכה להיות הבית "און אנד אוף" במשך כ-10 שנים . למדתי תיפוף וריקוד אפריקאי, ניגנתי עם חבורות מתופפים והרכבי רגאיי בפסטיבלים שונים ואף בתחנות הרכבת התחתית.

למדתי לבנות תופים ואף חיברתי שיטת לימוד לתוף הדג'מבה. עשר שנים בלונדון, מנגנת במועדונים ובבארים מוצפי עשן, בתחנות רכבת לא הכי נעימות, אבל לא יכולתי לוותר על החלום. כשהיה לי מספיק כסף נסעתי לאפריקה, למתחם להקת "פטלה" שאת מנהלה הכרתי כשניגנתי איתו. הוא נתן לי את הכתובת של פטלה- להקת מחול ותיפוף של בני שבטים שונים שמארחת אמנים מכל העולם בגמביה שבמערב אפריקה ,

את סבולה מי שהוא היום בעלי ושותפי, ראיתי בפעם הראשונה כשתופף סולו בלהקת "פטלה". הייתה זו אהבה ממבט ראשון, הפגישה הזו תשנה את חיי,

אחרי החיים הלא קלים בלונדון, לא הייתה בעיה להסתגל לחיים בבקתה ללא חשמל או מים זורמים,זה אפילו התאים לי, לחיות חיי שלווה פראיים כאלה.לשאוב מים מהבאר...

לשבת בערב לאור הנרות והמדורה,

אחרי  שבועיים חזרתי בדמעות ללונדון, ואחר כך נסעתי לשם ארבע פעמים נוספות עד שהצלחתי להביא את אהובי סבולה לארץ

סבולה (48) בן לשבט הלנדומה, שבו לומדים מילדות לתופף על הדג'מבה, הוא תופף מגיל צעיר בלהקות שונות.הקים להקה משלו והופיע איתה ברחבי מערב אפריקה וכן באירופה,בשנת 1988 הצטרף ללהקת פטלה ונשאר שם כמנהיגה כמורה וסולן במשך 12 שנה.

לאחר שנישאנו  והצלחנו  לעבור את משוכות הפרוצדורה והניירת, כדי שבנגורה יוכל לעלות לארץ כבעלי,  התיישבנו כאן והקמנו בארץ הקודש להקה אפריקאית משלנו.

אז מצאתי את עצמי בעמדה של מנהלת עסקים, נאבקת בביורוקרטיה. רשויות המס,

ניהול חשבונות. לשמחתי קיבלנו אישור וסיוע מעמותת אמנות לעם.

למדתי לשווק את הלהקה למרכזי תרבות ומחול ברחבי הארץ  ולחברות הפקה.

בני לימד אותי להשתמש במחשב, לגלוש באינטרנט . להקים את אתר הלהקה, הכולל מאמרים על תולדות הבלט האפריקאי.

הקמתי בית ספר לתיפוף, באזור הפראי של כרכור, בין פרדסי רימונים ותפוזים.

כל שעור הוא חוויה אמיתית, ואני מזמינה כל מי שרוצה  לבוא להתרשם .

שיעורי הריקוד מתנהלים בסטודיו לתנועה במתחם. שם אנו מעבירים קורסים וסדנאות לאוהבי הקצב. בני  נוער , מבוגרים ,אמנים ורקדנים מקצועיים אשר מעוניינים להכיר את רזי התנועה הנכונה עם הקצב המקורי .

הקורס כולל מקצבים וריקודים מתוך התרבות האפריקאית העשירה במקצבים ותנועות , המחול הוא אנרגטי מהיר ותוסס. לכל מקצב יש ריקוד וכל תנועה מתייחסת אחרת למקצבים השונים.

לצלילי תזמורת תופים חיה נלמדים  צעדי הבלט האפריקאי, קומפוזיציות מסורתיות ואנימציות. בנוסף קיימת האפשרות לפתח כוריאוגרפיה אישית.

זוהי גם דרך מעניינת לחיטוב הגוף  וגם חוויה רוחנית ואנרגטית .

הטרנס דאנס זוהי  דרך מיוחדת ועתיקה להתחבר לכוחותינו הקדומים והחבויים ,אפשרות להעצמה ושחרור.  הסדנה תורמת בהבנת הקשר בין: קצב לבין תנועה. בין קצב לבין פעימות הלב .בין קצב לבין פעילות יומיומית פשוטה

כרגע להקת בנגורה מונה 12 אמנים ישראליים נפלאים המאמינים בתרבות האפריקאית ובצורך לשמרה  ולפתחה, והם מקדישים ממיטב זמנם ומרצם לפרוייקטים השונים של הלהקה.

אני  חשה  גאווה  וסיפוק בכך שיצרנו כאן עולם מסוג אחר לחובבי הקצב הזה.

המופעים שלנו, "לרכב  על התוף" ,ו "תוף הקסם" הועלו על הבמות הטובות בארץ, כמו המרכז האתני ענבל, מרכז סוזן דלל, מרכז ז'ראר בכר ,פסטיבל ישראל, פסטיבל המחול כרמיאל, הוצגו בפני אלפי צופים  הנסחפים לקצב התופים והריקודים הסוערים.

הקושי הגדול ביותר איתו אני צריכה להתמודד בעסק  הוא ניתוב המאמצים,  להשגת הופעות, שלכולם תהייה פרנסה,
למזלי סבולה עוזר לי מאוד. כשאני יושבת לעבוד מול המחשב סבולה דואג לתחזוקת התופים והבית. הוא בונה תופים ומתקן אותם.

הוא אוהב מאוד לבשל ומוכשר מאוד בעבודת הבית . בעזרתו קל מאוד לנווט בין ניהול העסק לבין הבית והמשפחה,

אחת הבעיות הוא גיוס תקציב לפרסום. ההכנסה אינה מאפשרת עדיין להשקיע בפרסום ואנו זקוקים לנותני חסות.

הטיפ שברצוני להעניק  לבעלות עסקים, הוא פשוט לשקוד ולעבוד קשה, עם תפילה בלב והרבה שכל.

לא לפחוד מסיכונים  להתקדם עם כל רעיון, יש יותר סיכויי הצלחה כאשר יש צוות מבצע, סיעור מוחות ואיחוד כוחות, לכן חפשנה  את בני הברית והשותפות לכל פעולה

והעיקר תמיד להמשיך לשיר,  לנגן ולרקוד , נסו ותראו איך השמחה באה וממלאת אתכן.

המוטו שלי: את חיה את החיים שבחרת"