בעבר הלא רחוק, היה נהוג להיפגש עם פסיכולוג כדי לעבוד על ה"בעיות" שיש לנו. היום, פסיכולוג זה כל כך שנות התשעים, ובמקום זאת, הרבה אנשים מעדיפים לעשות פגישות שבועיות עם מאמן אישי.
קואוצ'ינג במרכז הוא דומה לטיפול פסיכולוגי אבל בו זמנית הם גם שונים מאוד זה מזה. הדומה הוא שבשני המקרים יש מישהו שנמצא מולנו ומקשיב לכל מה שיש לנו להגיד, בלי לשפט ובלי לבקר.
השונה בין אימון אישי במרכז לבין טיפול פסיכולוגי הוא, קודם כל, בעובדה שמאמן לא נותן וגם לא יכול לתת תרופות כלשהן. למעשה, הבעיות שמובילות אנשים בגילאים ובמצבים אישיים שונים לעשות אימון אישי הן לא הפרעות נפשיות וגם לא בעיות שאי אפשר לפתור ללא לקיחת תרופות.
חשוב להדגיש שמאמן אישי הוא לא רופא ואין לו כל יכולת חוקית או אחרת לתת תרופות. ומשום שהבעיות שמובילות אנשים להתחיל אימון אישי בתל אביב אינן קשורות לבעיות פיזיולוגיות כלשהן, גם אין סיבה לקחת תרופות.
הבדל נוסף בין מאמן אישי לבין פסיכולוג הוא העובדה שמאמן אישי נותן עצות פרקטיות ויעילות, ולפעמים הוא גם נותן תשובות מוחצות וחד משמעיות לתהיות שיש לנו. גם כאן, העובדה שהוא אינו רופא בשום צורה שהיא נכנסת לתמונה- בעוד שפסיכולוג לא יכול באמת לתת תשובות חד משמעיות והוא מנסה להוביל את המטופל להבין את הדברים בעצמו, מאמן אישי יכול "לדחוף" את הלקוח שלו.
אם יצא לכם לשמוע סיפורים על חוויות של אנשים שעשו אימון אישי או עדיין נפגשים עם מאמן אישי, בוודאי נדהמתם (לטובה) מהתובנות שהגיע אליהן המאמן האישי. איכשהו, המאמן האישי מצליח להוציא את המילים מהפה שלכם, שאתם רציתם לומר כשהחברים שלכם התייעצו אתכם, אבל לא הצלחתם למצוא את המילים המדויקות.
אם כן, ההערות, התובנות והתשובות שמאמן אישי יכול לתת ל"מתאמנים" שלו כולן יכולות להוביל אותם למקום טוב יותר, או לפחות לכדי הבנה שהם צריכים לפעול בצורה מסוימת.
כמובן שהמאמן הוא לא משיח ולא גורו, והוא גם לא מתיימר להיות, ועדיין הלקוח צריך להגיע גם הוא לתובנות מסוימות, אבל התהליך מרגיש כל כך בנוח ולא מאולץ שההגעה להבנה וההכרה העצמית מהירה יותר, וכך גם הטיפול בבעיות.
*שוב נדגיש שבעבור הפרעות נפשיות חייבים להיפגש עם רופאים (פסיכולוגים או פסיכיאטרים), ובמקרים מסוימים לקחת תרופות כדי למתן את התסמינים של ההפרעות.