ביקורת: "סוביניר" – תיאטרון באר שבע – הזמרת הגרועה בעולם – מחזה מרגש, מצחיק ומענג

מאת חיים נוי

סיפורה של הזמרת הגרועה ביותר, אולי, בעולם, המועלה בהצגה יוצאת הדופן "סוביניר" בתיאטרון באר שבע, הוא סיפור נוגע ללב, אך מרגש, מצחיק ומענג מאוד.

המחזה ראוי לתשואות רמות בזכות צוות השחקנים והיוצרים והבמאי ניר ארז שהצליח להעמיד מופע מיוחד במינו .

המחזה מבוסס על סיפור חייה האמיתי של פלורנס פוסטר ג'נקינס (1868-1944), אישה עתירת ממון שסברה, כי יש לה קול פעמונים והיא זמרת משובחת . למעשה היה לה קול עורב צווחני, לא היה לה מושג בזמרה ובמוזיקה , אך היא התעקשה לערוך קונצרטים . למרבה האירוניה, חרף חוסר הידע המוזיקלי שלה והשירה מחרישת האוזניים והשזורה בזיופים נוראים , הקהל נהר להופעות וראה בהן מופע בידור. המונים צבאו על קופות הכרטיסים וגרמו לפלורנס להפוך לאגדה בחייה. הצופים נהנו לשמוע את הזיופים והשירה הצורמת ולא היו יכולים לכבוש את דמעות הצחוק ופרצי הגיחוך שבקעו מגרונם.

המחזה שנכתב על ידי סטיבן טמפרלי, מסופר דרך עיניו של מי שהיה המלווה הנאמן שלה במשך 12 שנה, קוסמו מקמון ,פסנתרן וירטואוז, מלחין ומוזיקאי מוכשר, אשר מצא עצמו בתחילה נבוך אל מול חוסר הכישרון המובהק של הגברת, אך לאט לאט למד לאהוב ,להוקיר ואף להעריץ אותה. הוא לא גילה לה את האמת המרה שאין לה שום כישרון, נכנע להופיע עימה עוד ועוד , נכון שהיא שילמה לו במיטב כספה, והצליח לשכנע את הזמרת האומללה שהאמינה עד יומה האחרון, שהקהל הנחנק מרוב צחוק למשמע זיופיה הנוראיים, מתמוגג בעצם משירתה. פלורנס הופיעה באולם מלון ריץ' ולבסוף ערכה קונצרט בקרנגי הול והמונים מילאו את האולם. מספר ימים לאחר מכן היא מתה בגיל 67 מהתקף לב.

זהו מחזה ייחודי המעלה את הסוגיה : מה משקלו של הכישרון מול ההתלהבות והאמונה בעצמך. מצד שני, גם בימינו אלה ולא תאמינו , אפילו בישראל, התברכנו בזמרים הסבורים שהם בעצם המעולים ומשכמם ומעלה, אך במקרה שלהם – עדיין מתפלאים כיצד הקהל לא נוהר להופעותיהם ולא מעניק להם את הגושפנקה של זמר נחשב. ובינינו, כמה זמרים מפורסמים ישנם שטיב זימרתם הוא שטחי ועגום והם לאמתו של דבר רדודים- ולהם דווקא קהל מעריצים מכובד. הכול עניין של טעם ותרבות. וידועה הביקורת האומרת שזה כל כך גרוע שזה גאוני.

המחזה עלה לראשונה בברודווי בשנת 2005 והיה להצלחה גדולה. דורי פרנס תרגם את המחזה באורח מקצועי וקולח.

ניר ארז ביים את ההצגה בצורה מיוחדת ועם תצורה שמעוררת תשואות הידד.

רמה מסינגר מגלמת את הזמרת. רמה היא שחקנית מעולה ובעצם היא גם זמרת מצוינת ורבת כישרון. בהצגה היא נאלצת להפיק צלילים צורמים שודאי עבדה עליהם קשות אם כי לבסוף היא מעניקה לנו גם שירה נכונה ומקסימה, דקה לפני הסיום המפתיע. רמה היא מוכשרת ביותר ושחקנית נהדרת.

מולי שולמן הוא המלווה והפסנתרן של הזמרת. מולי הוא וירטואוז. הוא מפליא לשיר, לשחק וכמובן להתענג על הפסנתר משם בוקעים הצלילים הנכונים והנפלאים. מולי מצליח להפיק את המרב מהתפקיד והוא שחקן מוכשר ומעולה, רב כישרון ומצטיין.

תשואות מיוחדות מגיעות לנטע הקר על התפאורה והתלבושות. במקור נהגה הזמרת להופיע עם שמלות מהממות ותיאטרליות במיוחד. גם בהצגה – לכל שיר יש את השמלה המדהימה והמגוחכת . אולם, התלבושות הן נהדרות ומוצלחות במיוחד.

אלעד אדר , פסנתר וקורפטיציה הוא מצוין , מעניק להצגה גוון אחר, מקסים ומשובח.

רן בגנו אחראי על הניהול והעריכה המוזיקלית המצוינים. קרן גרנק אחראית לתאורה המשובחת.

 עוז מורג אחראי לכוריאוגרפיה העדינה והמיוחדת, וכהרגלו ביצע עבודה מעולה ומקסימה.

דוקי עצמון אחראית להדרכה הקולית המצוינת.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.