ביקורת: ווצק – האופרה הישראלית -  יצירת המופת של אלבן ברג בהפקה קסומה ורבת הוד

מאת חיים נוי

"ווצק" המועלה באופרה הישראלית היא יצירת מופת של המלחין האוסטרי אלבן ברג וההפקה היא מרגשת, קסומה ורבת הוד. הקהל משקיף על האופרה כאילו מבעד לצמצם של מצלמה, תפאורה מיוחדת שבה הבמה נמצאת מאחורי מסך שחור וכל תמונה נפתחת על ידי מעין צמצם מצלמה, באזורים שונים ואנו חוזים דרכו במתרחש. המנצח דיויד שטרן , הסולנים והמקהלות הופכים את האופרה ליצירה שכולה הדר, קצב ושירה מעולה שחוברים כולם לחוויה אופראית מהמעלה הראשונה.

ברג כתב את ווצק בכתיב שגוי ובשוגג. האופרה נכתבה על פי המחזה הבלתי גמור של גיאורג ביכנר וויצק. כתב היד המקורי היה בלתי ברור ובשעתו סברו כי שם המחזה הוא ווצק . רק מאוחר יותר התברר, כי שם המחזה המקורי הוא וויצק, אולם ברג כבר הספיק לכתוב את האופרה.

העלילה עוסקת בסיפור חייו של החייל ווצק . הוא מקבל תשלום זניח מרופא עבור הסכמתו לשמש "שפן ניסיונות" ובהמשך מגלה, כי אהובתו בוגדת בו. ווצק לא סולח והאופרה מסתיימת בעצם בטרגדיה כפולה. "ווצק" הנאיבי המתקשה למצוא מקומו בעולם ,נבגד על ידי סובביו ומטביע עצמו בנהר לאחר שרצח את אהובתו הבוגדנית.

האופרה הועלתה לראשונה ב-1925 לאחר כמעט שנה של חזרות, באופרה של ברלין. במהלך ההופעה היו תגרות בין קבוצות בקהל הצופים והביקורות היו בהתאם. במשך הזמן הוכרה האופרה כאחת מיצירות המופת בדור המאה ועשרים.

האופרה מיוחדת בכך שהיא כולה רצ'יטטיבית, דהיינו בעלת דקלום קצבי ולאחר כל פרק יש מעבר תזמורתי. ככלל, לאופרה יש שלוש מערכות קצרות בעלות חמש עשרה תמונות. הן קשורות באמצעות מבנה על מוזיקלי על בסיס הספרה חמש. במקור התזמור הוא לתזמורת בת 113 כלי נגינה ובהם אפילו שני תופי טם-טם.

המנצח דיויד שטרן הצליח להפיק מהתזמורת הסימפונית ראשון לציון עבודה קסומה ורבת הדר. הוא מלהטט עם הנגנים המפיקים צלילים קסומים , המלווים בצורה מעולה את הסולנים והזמרים.

הבמאי מנפרד ביילהרץ העמיד הפקה מוצלחת והזמרים משחקים בצורה אמינה. הבמה בקטע בו משוסף גרונה של מארי היא נטויה והזמרת מצליחה אפילו להתגלגל לרוחב הבמה , כאילו עד גדות הנהר. התפאורה אכן ראויה לכל מחמאה, שכן למרות שבעצם היא מינימליסטית ביותר, הרי שברנרד הולצאפפל הצליח בה במיוחד. כאמור, הבמה נמצאת מאחורי קיר שחור, שנפתח או נסגר כמו צמצם של מצלמה, בהתאם למיקום התמונות ואופיין. לעתים זה רק חלון, לעיתים חדר, שדה עם זריחת החמה, וכך הלאה, ורק בהמשך הדרמה, התפאורה עצמה מתחילה ל"התעוות" וחושפת את סודותיה, ממש כמו העלילה.

זמר הבריטון האמריקני פיליפ הורסט המופיע בקביעות במטרופוליטן אופרה בניו יורק ובלה סקאלה במילאנו שזוהי הופעתו הראשונה בארץ, גילם את ווצק. הופעתו הייתה מרהיבה. שירתו מלאת עוצמה ומשחקו ללא רבב.

מירב ברנע גילמה את מארי, חברתו של ווצק, באורח מופלא, ייחודי ומלא רוך וטוהר. מירב היא בעלת קול צלול ויפה, משחקה משובח והיא מלאת קסם אישי.

מי שגונב לפרקים את ההצגה הוא ולדימיר בראון בתפקיד הרופא. לבראון קול אדיר ומיוחד, שירתו מפעימה ומשחקו מוצלח, כרגיל.

ארנולד בזויין כקצין שר ומשחק ללא דופי, בעוצמה, ברגש ובמימיקה אמינה וראויה.

כמו כן בולטים בצורה מוצלחת ונהדרת אלסדיר אליוט כאנדרס, סבטלנה סנדלר כמרגרט, גיא מנהיים כמתופף, נוח בריגר ועודד רייך כשוליות, נמרוד גרינבוים כשוטה.

על הבמה מופיעים עוד שחקנים וזמרים רבים, מקהלת האופרה בניצוח איתן שמייסר ומקהלת הילדים מורן בניהול נעמי פארן.

אין ספק , כי ווצק הוא אופרה ייחודית ומלאת הוד, המעניקה לצופים חוויה מרגשת וקסומה.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.