ביקורת: "לה טרוויאטה" – האופרה הישראלית – ורדי במיטבו

מאת חיים נוי

"לה טרוויאטה" באופרה הישראלית הוא מופע מושקע ורב רושם, ורדי במיטבו. ג'וזפה ורדי חיבר את האופרה לליברית של פרנצ'סקו מריה פיאבה על פי הרומן הנודע של אלכסנדר דיומא הבן "הגברת עם הקמליות" שפורסם ב-1848. האופרה הועלתה לראשונה בתיאטרון לה פניצ'ה בוונציה בחודש מארס 1853.

זו אחת האופרות הנודעות ביותר בכלל ושל ורדי בפרט והיא הועלתה כבר בשעתו בישראל. ההפקה הנוכחית היא בשיתוף עם האופרה של לטביה.

הבכורה המקורית באיטליה לא הייתה כלילת השלמות וגם הקהל, גם המבקרים ואפילו ורדי עצמו לא התלהבו מהזמרים . רק לאחר שנים הצליחה האופרה להעפיל אל פסגת האופרות ומאז היא מוצגת בהצלחה בכל העולם, שוב ושוב.

התפקיד הראשי של ויולטה מחייב את הזמרת להופיע כמעט לכל אורך האופרה ומצריך יכולת קולית גבוהה.

לנה קוס, הזמרית הקרואטית , סופרן, הרשימה ביכולת הביצוע שלה. יש לה קול רם וברור ויכולת מוזיקלית מעולה. היא נדרשת גם להופיע בלבוש בלתי צנוע ואפילו במחוכים וגם ניתן לחזות לשבריר שנייה במחמדי גופה, אולם הפאה שלה מזכירה יותר את גב' סימפסון.  לפעמים היו בעיות קול כאשר היא פנתה לצדדים ואולם בסך הכול, היא גילמה את תפקידה באורח מצוין.

אלפרדו ז'רמון גולם בידי ז'אן-פרנסואה בוראס , טנור מצרפת. הוא הפגין משחק ראוי וקול עוצמתי וברור.

יש לציין גם את הזמרים נח בריגר,איילה צימבלר, גיא מנהיים, ולדימיר בראון, שי בלוך, ויטוריו ויטלי, מרק שיימר . המקהלה הייתה מרשימה וכך התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. המנצח דיויד שטרן לא התעלה במיוחד , בעיקר בחלק הראשון ונוצרו לפעמים פערים בין הזמרה לליווי התזמורתי. 

התפאורה  בעיצוב אנדריס פרייברגס הייתה יפה מאוד ואולם היא הייתה די סטטית.

כריסטינה פשטרנקה עיצבה את התלבושות הנאות והססגוניות ואליטה בוקובסקה  אחראית לכוריאוגרפיה הראוייה .

אנדרס זאגארס אחראי לבימוי המעניין ואפילו הנועז לפעמים.

 "לה טרוויאטה" היא אופרה שופעת אריות , צלילים ואוירה מחשמלת. אין ספק כי זו הפקה מרשימה ומענגת.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.