ביקורת: "מקווה" – מחזה מרגש ומרתק החושף את הסודות הכמוסים של העולם הדתי – בית צבי
מאת חיים נוי
"מקווה" הוא מחזה מרגש, מרתק ואקטואלי מתמיד, החושף טפח מהעולם הנסתר של החיים הכמוסים המתנהלים במוסד מרכזי של הנשים הדתיות. הדר גלרון כתבה וביימה את המחזה והעמידה בזכות להקת השחקניות המוכשרות של בית צבי מחזה שאין בו רגע דל, מעניין וקולח, הנותן לקהל הצופים הצצה אל מאחורי הקלעים של המקווה, בית מרחץ לנשים, מסורתיות, דתיות וחרדיות הפוקדות אותו אחת לחודש וחילוניות לפני חופתן.
מקווה נכתב לפני כעשר שנים ונחשף בתחרות מחזאים צעירים "פותחים מסך" , שם זכה במלגת יצירה. המחזה הופקד בידיו של הבמאי מיכה לבינסון (כיום מנכ"ל בית צבי) ועלה בתיאטרון בית ליסין, שם זכה בפרס הצגת השנה מטעם האקדמיה הישראלית לתיאטרון, בשנת 2005. הדר גלרון באה מהמקום והעולם שעליו היא כותבת את עלילת המחזה. המקווה הוא מקום המפגש החודשי של נשים מבית דתי ולשם גם מגיעות כלות לפני חתונתן. זהו מעין עולם בתוך עולם ששם מתרחש מפגש בין עולמות שונים וזהים, נפרשים סיפורי חיים ואפילו רכילויות רחמנא ליצלן וגם מאבקים ציבוריים, שולחים זרועות לאותה הקלחת. המקווה הוא רוגש ושוצף ואוצר בקרבו סודות וחיים שזר לא יבין אותם.
במקווה של הדר גלרון אנו מוצאים את הנשים החסודות והאדוקות שחיות על פי מצוות הרב או העסקן הדתי התורן. אנו צופים גם בנשים המודרניות מקרב העולם הסגור הזה ושומו שמיים – אפילו חילוניות מעיזות להגיע ולחולל שערורייה זוטא, בשלב כלשהו בחייהן: טרם חופה או אם נישאו לחוזר בתשובה. ניתנת לנו גם האפשרות לגלות שגם בעולם הזה ישנן נשים מוכות, הנאלצות לגנוז את סבלן וכאבן ומשלמות על כך ביוקר. אפילו אסונות מתרחשים, אלא שהם נשטפים במימיו הצלולים והרגועים לכאורה של מי המקווה.
שושנה היא מנהלת המקווה, הבלנית הראשית. אישה חסודה ושומרת מצוות הנאלצת להתמודד עם שקרים וכיסופים. היא מטפלת ומסייעת בחשאי לבתה שחזרה בשאלה ואבוי , היא מדגמנת לפני ציירים, כנראה בלבוש חווה אימנו. שושנה היא הדמות הראשית במחזה ואותו מגלמת בהצלחה נהדרת נטלי ליסר. נטלי מצליחה להגיש משחק משכנע, מופלא ומרגש בדמות של אישה חזקה, אך שברירית למעשה. ייתכן וזהו תפקיד חייה עד כה של נטלי, טרם הפריצה לעולם המשחק בעוד כחודש.
לנטלי יש פוטנציאל משובח ומשחקה הוא משכנע, מעולה ואמין.
נקטר גפן מגלמת בהצלחה רבה את דמותה של שירה, הבלנית השנייה שיש לה דעות מתקדמות ונחושות והיא מצליחה לזעזע את העולם הכמוס האצור באותה מקווה. נקטר שהיא גם זמרת משובחת, מצליחה לרגש, לעורר עניין ולהפליא במשחק מדוד ומעולה. אין ספק כי מדובר בשחקנית עם פוטנציאל מצוין.
מאור גרינר מגלמת את הינדי, אורחת קבועה במקווה , אך מסתבר במהלך ההצגה שגם היא אוצרת סוד כמוס. מאור מפליאה לגלם את הדמות הפרובוקטיבית, המנסה לסכסך ולמנוע את שבירת הכללים. מאור היא שחקנית דרמטית מצוינת.
מעין קילצ'בסקי היא הכלה שבעלה נכפה עליה בשידוך והיא כלל אינה מכירה אותו, אך אינה מסוגלת כמובן להתמודד עם האילוצים. מעין מגלמת את תהילה בהצלחה וברגש, היא מצליחה להפגין יכולת משחק נהדרת ומעולה.
הילית דייטש כחדווה מגלמת דמות אישה שאסור לאיש לדעת מה מתרחש בין כתלי ביתה . הילית מצליחה לגלם דמות מושלמת ומשחקה הוא מוצלח ומשובח מאוד.
מיכל כהן היא מיכל - מיקי החילונית שנאלצת להגיע למקווה למען בעלה שחזר בתשובה. מיכל משחקת להפליא את דמות הצעירה שהעולם המכונס הזה אינו שייך אליה. היא משחקת בצורה מושלמת את דמות הפרחה המצויה, אך גורמת לצופים לעונג צרוף . משחקה הוא יפה, אמין, מרגש וגם מבדח והתוצאה היא שחקנית מעולה.
טלי ברוניצקי היא אסתי ומשחקה הוא נהדר. טלי היא האישה החסודה הנאלצת להתמודד עם קשיי היום יום ועם עול מטלות הבית והילדים. משחקה רווי ביכולת נפלאה ויש לה פוטנציאל משובח ביותר. טלי שחקנית נפלאה, מצליחה לעורר עניין רב ומשחקה הוא כליל השלמות , מצוין ומוצלח מאוד.
שירה האס, תלמידת תיכון, מגלמת את אלישבע בתה השתקנית של חדווה. היא עדה למתחולל בבית המשפחה ולבסוף גם עדה לטרגדיה שגובה המקווה. משחקה, ללא המילים, הוא יפה ומוצלח מאוד ואין ספק שהיא נעימה ובעלת כישרון משחק משובחים.
התפאורה של עלי קפלן-וילדמן היא מעולה. במיוחד ראוי לציין את החלק האחורי המוסתר במסך שקוף של המקווה עצמו והמתרגש בו. התלבושות של לילי פורמן הן נהדרות ורלבנטיות לתפקידים. דולב ציגל אחראי לתאורה הנאותה והמדויקת. קובי פז אחראי למוזיקה ולהדרכה הקולית המשובחים.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים