מסמך רקע בנושא: מפגעי בטיחות במתקני שעשועים – חלק 1

מוגש לוועדת החינוך והתרבות, נכתב במקור ע"י אלעד ואן גלדר. אישור:  שמוליק חדד-חזקיה, ראש צוות.   
עריכה לשונית: מערכת "דברי כנסת"

6 ביולי 2003

רקע כללי

מסמך זה הוא המשך למסמך שהוגש לוועדה לקידום מעמד הילד (כיום הוועדה לזכויות הילד) ב-12 בנובמבר 2000, לקראת ישיבה בנושא הנדון. במסמך הנוכחי התייחסות למסקנות שהתקבלו בעקבות הישיבות שקיימה הוועדה לקידום מעמד הילד, וכן סקירה עדכנית של המצב בתחום השמירה על בטיחותם של מתקני שעשועים. [1]

1. המצב החוקי

תקן מתקני משחקים לילדים, מס' 1498, נקבע בשנת 1994 כתקן רשמי החל על משחקי ילדים המוצבים באתרי משחקים ציבוריים ופרטיים. התקן חל על מתקנים אשר מונעים באמצעות גוף האדם ואינם מחוברים לשום מקור אנרגיה. משמעות ההכרזה על התקן כתקן רשמי היא שחובה לפעול בהתאם לכללים הקבועים בו. במלים אחרות, כל מתקן המיוצר בארץ או המיובא מחו"ל חייב לעמוד בדרישות התקן, וכל בעל שטח או מפעיל של גן שעשועים רשאי להציב בשטח אך ורק מתקנים אשר עומדים בדרישות התקן וחייב לתחזק את המתקנים בהתאם לדרישות התקן. באופן מעשי, האחריות להצבת מתקנים בהתאם לתקן ולהפעלת מערך תחזוקה בהתאם לנדרש בתקן חלה על בעל המקום – הרשות המקומית במקרה של גני שעשועים ציבוריים ובעל השטח במקרה של גן שעשועים פרטי.

בחלקו הראשון של התקן דרישות מגוף המתקן עצמו: מיקום המתקן, החומרים שהוא עשוי מהם ובטיחותו הכללית. בחלקו השני של התקן מפורטים כללים לתחזוקת מתקני שעשועים לילדים ולבדיקתם.

סעיף 4 לתקן קובע כי יש לערוך בדיקות בטיחות במתקני משחקים  בשתי רמות:

1.         בדיקה  חודשית בידי נציג מטעם בעל המתקן שהוסמך לכך;

2.         בדיקה שנתית שעורכת מעבדה מאושרת.[2]

יש לציין כי בעת האחרונה הוחלט לאמץ תקן חדש, למעשה תקנים אירופיים מקבילים, אולם התקן החדש עדיין אינו בתוקף, וגם עם כניסתו לתוקף (בחודשים הקרובים) הוא יחול אך ורק על מתקנים שיוצבו מכאן ולהבא, ואילו מתקנים ישנים ימשיכו להיות כפופים לתקן הישן במשך תקופת הסתגלות של שלוש שנים. נדחתה בקשת הרשויות המקומיות לשנות את התקן כך שחובת הבדיקה התקופתית תחול אחת לשנתיים ולא אחת לשנה, וגם התקן החדש (לדוגמא תקן 1604 של מתנפחים ושל מתקנים מתנפחים) קובע כי יש לערוך בדיקה חודשית בידי מפעיל המתקן ובדיקה שנתית של מעבדה מאושרת. [3]

לדברי הממונה על התקינה במשרד העבודה, חלה התקדמות רבה בכל הקשור למודעות לקיום התקנים, ורובם המכריע של מתקני המשחקים הנרכשים עומדים בתקן, אף שקיימים עדיין מתקנים שנרכשו לפני כניסת התקן לתוקף, בשנת 1994. לעומת זאת, יש בעיות חמורות בכל הקשור לאחזקת המתקנים ולתחזוקתם ולעמידה בבדיקות החודשיות והשנתיות.[4]

מכון התקנים הוא הגוף המקצועי האחראי למתן אישורי העמידה בתקן, ובסמכותו גם להכשיר ולהסמיך גופים אחרים לערוך את הבדיקות התקופתיות הנדרשות על-פי התקן. עלות הבדיקה משתנה בהתאם לגודל הגן ולמספר המתקנים המוצבים בו. האחריות לאכיפת התקן היא על הממונה על התקינה במשרד העבודה.[5]

2. המצב בפועל

על-פי עמותת "בטרם – המרכז הלאומי לבריאות ולבטיחות ילדים", הפועלת בבית-החולים לילדים "שניידר", השמירה על בטיחות מתקני השעשועים מתחלקת לשלושה נושאים מרכזיים:[6]

§ הצבת מתקנים שעומדים בדרישות התקן;

§ תחזוקה שוטפת של המתקנים ותיקון ליקויים;

§ פיתוח המודעות של בעלי המגרשים ושל ההורים לנושא הבטיחות.

כאמור, בנושא הראשון חל שיפור בשנים האחרונות, ורוב המתקנים המוצבים בגני השעשועים עומדים בדרישות התקן בזמן הצבתם. הבעיה היא שהשימוש הרגיל במתקנים, ובמקרים מסוימים גם השחתה מכוונת, פוגעים בבטיחות המתקנים, אשר דורשים תחזוקה שוטפת. ככלל, תחזוקת המתקנים כיום אינה ברמה נאותה. במקרים רבים אפשר להציב את המתקנים מלכתחילה בצורה שתדרוש תחזוקה מועטה יותר, למשל לרצף את השטח שמתחת למתקנים במשטחים בולמי זעזועים במקום להניח את המתקנים על משטחי חול, שהם בטיחותיים רק כשהם יבשים ומאווררים, אך לשם כך נדרשת מודעות של בעלי המתקנים לנושא זה. ביוזמת עמותת "בטרם" הוקם פורום לאומי לבטיחות ילדים, שמשתתפים בו נציגים של משרדי הממשלה. הפורום מפעיל ועדה סביבתית, שפועלת לקידום יצירת סביבה בטיחותית לילדים, ובכלל זה גם במתקני שעשועים. ועדה זו החליטה להפעיל בחיפה תוכנית ניסיונית של הקמת גני שעשועים בטיחותיים, אולם התוכנית היא עדיין בשלבים ראשוניים בלבד.

טענה נוספת של עמותת "בטרם" היא, כי התקן מאגד בתוכו קבוצות גיל גדולות מדי – גילאי 0-4 שנים, וילדים מעל גיל 4. לפי "בטרם", מדובר בטווח גילים גדול מדי, שכן ההבדלים ההתפתחותיים בקבוצת הגיל הראשונה גדולים מאוד, ואי-אפשר להשוות את צרכיו של ילד בן שנה לאלה של ילד בן שלוש.

בעמותת "בטרם" טוענים כי צריך להגביר את המודעות של בעלי המתקנים לחשיבות התחזוקה השוטפת שהתקן דורש מהם, אולם חשוב מאוד גם להגביר את המודעות של המשתמשים במתקנים למצבם מבחינה בטיחותית, שכן המשתמשים במתקנים נמצאים בעמדה המתאימה ביותר למעקב אחר מצב המתקנים. ב"בטרם" מאמינים כי הגברת המודעות לנושא בטיחות המתקנים, הקניית כלים בסיסיים לזיהוי ליקויי בטיחות ויצירת נורמה של דיווח על מתקנים לקויים עשויות ליצור מערכת פיקוח בסיסית יומיומית על בטיחות המתקנים.

[1] ראו:  מרכז מחקר ומידע, הכנסת, ליקויי בטיחות במתקני משחקים לילדים, כתבה איילת ברק, 12 בנובמבר 2000; פרוטוקול מס' 73 ופרוטוקול מס' 81 מישיבות הוועדה לקידום מעמד הילד, בטיחות מתקני המשחקים בגני-ילדים ובשטחים ציבוריים, 13 בנובמבר 2000 ו-11 בדצמבר 2000.

[2] מרכז מחקר ומידע, הכנסת, ליקויי בטיחות במתקני משחקים לילדים, כתבה איילת ברק, 12 בנובמבר 2000.

[3]מר גרישה דייטש, הממונה על התקינה במשרד העבודה, שיחת טלפון, 2 ביולי 2003.

[4]מר גרישה דייטש, הממונה על התקינה במשרד העבודה, שיחת טלפון, 2 ביולי 2003.

[5] שם.

[6]מר אנדי סינטלינג, "בטרם – המרכז הלאומי לבריאות ולבטיחות ילדים", אגף המחקר, שיחת טלפון, 2 ביולי 2003.