מסמך רקע בנושא: מפגעי בטיחות במתקני שעשועים - חלק 2

מוגש לוועדת החינוך והתרבות, נכתב במקור ע"ד אלעד ואן גלדר

אישור: שמוליק חדד-חזקיה, ראש צוות

עריכה לשונית: מערכת "דברי כנסת"

6 ביולי 2003

הכשרת כוח-אדם

בעקבות דיוני הוועדה לקידום מעמד הילד והוועדה הבין-משרדית שעסקה בנושא ליקויי הבטיחות במתקני משחקים, הוחלט כי יוכשר כוח-אדם מתאים ברמה הארצית, ברשויות המקומיות ובגני-הילדים לעריכת הבדיקות הדרושות במתקנים, להגברת המודעות לבעיית הבטיחות של מתקני השעשועים ולפיתוח המיומנות של זיהוי בעיות בטיחותיות. הקורסים גובשו במשרד ההדרכה במכון התקנים, וגוף זה גם עורך אותם.

מדובר בשלושה קורסים:

1. קורס לממוני בטיחות ברשויות המקומיות - האחראים לבדיקה החודשית

2. קורס לבדיקת מתקני משחקים במעבדה מאושרת - הבדיקה השנתית
3. קורס לגננות, שמטרתו לתת כלים לזיהוי בעיות בטיחותיות במתקנים שבאחריותן.

מכון התקנים כבר קיים שורה של קורסים בנושאים אלה, כמפורט להלן:

1. התקיימו יותר מעשרים קורסים לנציגי רשויות מקומיות האחראים לבדיקות בטיחות חודשיות במתקני שעשועים.

2. עד שנת 2003 הוכשרו והוסמכו כמה עשרות בני-אדם (30-40 איש) לערוך את הבדיקה השנתית על-פי דרישות התקן. (אין קשר לתקן 1604 של מתנפחים שונים אותם ניתן למצוא בגנים פרטיים או מתקנים מתנפחים בגנים ציבוריים)
3. משרד החינוך קיים הדרכה מקצועית לכ-200 גננות. התוכנית הראשונית היתה להוציא כ-400-500 גננות לקורסי הדרכה מדי שנה, אבל בגלל העדר מימון לא קיים מכון התקנים קורסים נוספים לגננות.

ומקיף בדיקות בטיחות תקופתיות של מגרשי משחקים

כאמור, על-פי התקן מוטלת האחריות לתקינותם של המתקנים במגרש משחקים על בעל המקום. בעל המקום אחראי גם לקיום הבדיקות הסדירות – החודשית והשנתית. בשל ריבוי הגורמים המוסמכים לערוך את הבדיקות קשה לאסוף נתונים מדויקים על מספר הבדיקות שנערכו בפועל, אך אפשר להתבסס חלקית על נתוני מכון התקנים (ראו להלן). מכל מקום, מתוך כמה עשרות אנשים שהוסמכו לערוך את הבדיקה רק מעטים עוסקים בכך, והשאר אינם פעילים - בשל חוסר דרישה. ממצאי הביקורות שעורך הממונה על התקינה (ראו להלן) מעידים על כך שבחלק ניכר מהרשויות המקומיות ומהמגרשים שבבעלות פרטית אין הדרישה לבדיקה שנתית מקוימת.

מעבדת מכון התקנים היא הגוף המרכזי שעוסק בבדיקת מתקני שעשועים. נתוני הבדיקות של מכון התקנים עשויים לספק אינדיקציה חלקית בלבד למספר הבדיקות הנערכות בפועל, אולם הם יכולים לתת תמונת מצב מבוססת למדי על מצבם של מגרשי השעשועים.

בשנת 2002 בדקה מעבדת מכון התקנים 2,034 מגרשי שעשועים, 1,848 (91%) מהם נמצאו לא עומדים בדרישות התקן. 958 מגרשים (52% מהמגרשים שנמצאו בהם ליקויים) סווגו כמגרשים הסובלים מליקויים ברמת "חמור" או "קריטי", קרי, ליקויים שעלולים לגרום לפציעה, למשל אי-קיומם של משטחים סופגים או הימצאות חלקים שעלולים לגרום לחתכים או אף למוות כגון מתקנים שראש הילד עלול להילכד בהם שעה שגופו יישאר תלוי.

מעבדת מכון התקנים קיימה 267 בדיקות לתיקון ליקויים (בדיקות חוזרות). ב-163 מגרשים (כ-61%) נמצאו ליקויים גם בבדיקה החוזרת, אך רק ב-14 מגרשים (כ-8.6%) נמצאו ליקויים בסיווג חמור או קריטי.

אכיפה

הסמכות לאכוף את יישום התקנים הרשמיים, ובהם גם את התקן שעניינו מתקני שעשועים, היא בידי הממונה על התקינה במשרד העבודה.

לדברי הממונה על התקינה, כ-10% מתקציבו מופנים לאכיפת כלל התקנים הרשמיים, ורובו הגדול של סכום זה מוקדש לאכיפת התקן העוסק בתקינותם של גני שעשועים, בשל חשיבותו הרבה של נושא זה. התקציב מאפשר בדיקה של כ-200 מגרשי שעשועים בשנה, בפריסה ארצית. הבדיקה היא של כחמישה מגרשים ברשות מקומית ממוצעת, שיש בה בדרך כלל כ-60-80 מגרשים ובכל מגרש מספר שונה של מתקנים. לדברי הממונה על התקינה, ניסיון העבר מלמד שבדיקה מדגמית כזאת נותנת תמונה טובה של המתרחש בכלל המגרשים הנמצאים באחריות הרשות המקומית. תוצאות הבדיקה מועברות לרשות