1235המחברת הגדולה-הסטודיו למשחק של יורםלוינשטיין צילומים-אלי ליאוןהסטודיו לאמנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין בזכותוכמנהל הסטודיו והמנהלת האמנותית לילך סגל, מצליח תמיד לבחור להצגה עם הסטודנטיםשלו מחזות מובחרים, מיוחדים ומרתקים. כזהו גם המחזה" המחברת הגדולה" מאת עינתברנובסקי עפ"י ספרה של אגוטה קיסטוף ובבימוי עירד רובינשטיין.הזמן של ההצגה- מלחמת העולם השניה. הערים הגדולות מופצצות בלי הרף וכל מי שיש לו קרובים מחוץלערים הגדולות שולח את הילדים אל הקרובים. אמא שולחת את שני תאומיה אל סבתם.היא לא פגשה אותם מעולם.היא חיה במקום נידח .התאומים מבינים ורואים אתזוועות המלחמה, מושפעים ממנה ומחליטים לגרום אחד לשני סבל כדי לעמוד במצבים קשיםוכך להחשל.כתבה את המחזה אגוטה קריסטוף סופרת שויצרית ממוצא הונגרישעברה לצרפת וכותבת בצרפתית. המחזה שהסטודיו מציג כעת הוא החלק הראשון מטרילוגיה. ב1986 כתבה את רומנה הראשון על פיו עינתברנובסקי כתבה את המחזה. ב1988 יצא החלק השני בטרילוגיה בשם"ההוכחה" וב1991 החלקהשלישי והאחרון בשם"השקר השלישי".כל שלושת החלקים עוסקים במלחמה והחורבן שהיא מביאה, באהבה,תשוקה, בדידותו של האדם . על הרומן"המחברת הגדולה" קיבלה קריסטוף את הפרס  האירופילספרות צרפתית.הילדים התאומים התמימים, תוך כדי המלחמה נשמתם ספגה אתזוועות המלחמה ,משנה את אופיים ,מכריחה אותם לדאג בראש ובראשונה להשרדותם ולהפקירכל איש הקרוב להם. בעת מלחמה הכל מותר, הכל לגיטימי אפילו לסחוט כדי לעזורלזולת, לגנוב, להרוג, לשקר וגם להקריב אדם קרוב ביותר כדי להנצל.האנשים מאבדים את צלם האנוש ,מאבדים כל רגש ומוכנים לכל כדילהמשיך ולחיות, לעבור את המלחמה ,לספק את יצריהם ותשוקותיהם החבויות עמוקבנפשם.הבימוי המצויין של עירד רובינשטיין קיצבי ביותר.ריאליסטימאוד.יש בו סצינות קשות מבויימות בכשרות רב ומבוצעות היטב ע"י השחקנים המוכשריםלמרות הקושי הרב בביצוע.חלקם גובלים בגועל ללא כל כוונה ורצון לעדן וההופכים אתההצגה לראי נאמן של זוועת המלחמה.רובינשטיין במאי מעולה, לא שיגרתי.תמיד מוצא משהו להפתיעברעיונותיו הלא שיגרתיים. הוא מגיש הצגה מעולה,מרגשת ומזעזעת שהודות הבימוי המיוחדהופכת יחד עם ביצועי השחקנים להצגת חובה לכל חובב תיאטרון.זהו בימוי נועז ביותר .יש בו סצינות מבויימות בצורה שלאמקובלת בתיאטראות המקצועיים הגדולים. הן מראות ומחיות ללא כחל ושרק את המתרחשבמלחמות, את האמת עליה  ואת אופיו של צבא זר הנכנס למקום הן ככובש והןכמשחרר. זהו בימוי הנאמן למציאות, המרתק את הקהל והמחזיק אותו במתחודריכות המעורב באי שקט נפשי.למרות הבימוי הריאליסטי והנועז ביותר הכולל גם סצינותפרורטיות מרומזות, אין הוא גובל בברוטליות ממש או סצינות מין. הכל מוגש על הגבול,בצורה לא ממשית ופחות או יותר אסתטית וסימלית בלבד. חלק גדול מכוחה של ההצגה יש לזקוף לבימוי החריג הלא שיגרתיוהעוצמתי של סצינות מסוימות הבאות לזעזע, להוציא את הצופה מהשיגרה. כתפאורה משמשים כותלי הסטודיו עליהם מודבקות יריות פלסטיקשחורות שבמרוצת ההצגה מקולפות עם התפתחות העלילה והמשך המלחמה, דבר  הרומז על ההרסבעת המלחמה. התפאורה עוצבה ע"י אדם קלר.היא בהחלט מיוחדת במינה,משתנהמסצינה לסצינה ע"י הקילוף. יש גם התפרצות דם על עמודי התפאורה.התלבושות רוני וילוז'ני יפות. הן שונות בעיר הגדולה, בכפרהנידח ואנשי הצבא. עיצב את התנועה המסוגננת היטב עמית זמיר.את התאורה הטובהעיצב זיו וולושין ואת העריכה המוסיקלית עשה הבמאי רובינשטיין. מסכות השחקניםהמשחקים חיילים שונים עיצבה שירה קוריאל והאפקטים תוםאפלבאום.עשרה הם המשתתפים בהצגה. משחקו של כל אחד ואחד טוב מאוד,מעוצב נהדר. ארבעה, לדעתי, ראויים לציון מיוחד והם משכו את תשומתליבי. אביב כרמי כסבתא. היא היתה "מכשפה"ככינויה בכפר. יחד עם זאתטובת לב,אכזרית כלפי נכדיה אך גם אוהבת את שני התאומים הלל קפון וגל קור שהיו טוביםמאוד ורוב "הנטל"בהצגה הפל עליהם. הם עמדו בו בכבוד למרות כל"המכות""ההשפלות"והפיתויים להם זכו משך יותר משעתיים.שפת ארנבת-אביגיל הררי שהיתה מלאת תשוקה, חייתית, צמאהלחברים. טובה מאוד. משתתפים עוד בהצגה שאני ראיתי כולם סטודנטים שנה ג' המסיימיםאת לימודייהם השנה והמשחקים בכמה תפקידים נועה הר ציון, כרמל קנדל, תום אפלבאום, גלבן עמרה, עדן גוזלן ואלון רבינוביץ. בחלק מההצגות משתתף בתפקיד אחד התאומים אימרי ביטון בוגרהסטודיו.המלחמה עושה את האנשים רעים, לא אמינים, אכזריים. הצבאהמשחרר מתברר אינו פחות גרוע מהצבא הכובש. בתום המלחמה לא הכל נגמר כי נשארה "המלחמה " היוםיומית.לראות או לא לראות:הפקה מרשימה ומעולה. משחק טוב. המלצהגדולה כשם המחברת.נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 27/3/2014 01:41 אלי ליאון
[email protected]
www.elybikoret.022.co.il
טל03-6856786
054-249-34-88
עיתונאי-מבקראמנות,
חבר אגודת העיתונאים ת"א ותא המבקרים שליד האגודה