בתחילת דרכן היו הפאות סמל לסטאטוס גבוה וסימלו יוקרה. הן היו מזוהות עם מעמד גבוה של מלוכה או אצולה. יחד עם זאת, עם הזמן הפכו פאות למוצר יומיומי ולא יוקרתי במיוחד.

פאות בעת העתיקה

השעה הגדולה של הפאות היתה העת העתיקה. בתקופה זו היה נהוג כי גם הגברים וגם הנשים יחשבו פאות. אופנה זו היתה נפוצה בכמה שושלות מלוכה ביניהן מצרים העתיקה, יוון, רומא ואשור.

פאות בימי הביניים

בתחילת ימי הביניים החלו הפאות להיעלם, למשך כמה מאות שנים. רק בקוריאה שרד השימוש בפאות, בקרב בני המעמדות הגבוהים, עד המאה ה-18.

לקראת סוף המאה ה-14 השימוש בפריט זה חזר להיות נפוץ ביבשת אירופה, והסבה לכך היתה בריאותית- אירופה החלה לשרוץ כינים וטפילים והאצילים העדיפו לגלח את ראשם ולהניח עליו פאה מאשר להיות חשופים לשרצים אלה.

העת החדשה

השימוש בפאות המשיך לצבור תאוצה במאה ה-16, עם עידן המלוכה האבסולוטית. בתקופה זו גדלו הפאות והפכו להיות מפוארות במיוחד.

גם בקרב נשים יהודיות באירופה החלו פאות נכריות להיות שימושיות בתקופה זו, בתור כיסוי ראש. ייתכן שזה התרחש בהשפעת האפנה בצרפת אך ישנה גם סברה לפיה המנהג החל כתגובה לגזירות ברוסיה הצארית, שאסרו על נשים יהודיות לכסות את ראשן במטפחת.

במאות ה-18 ו-19 הפכו הפאות לפריט גברי ונשות המלוכה היו היחידות שחבשו פאות. אך תופעה זו התה נפוצה באירופה בלבד, בארה"ב החלו הפאות להיעלם בסוף המאה ה-18 ואילו באירופה הן המשיכו להיות בשימוש עד סוף המאה ה-19.

בבריטניה החלו פאות לשמש בתקופה זו בעלי מקצוע מכובדים, ביניהם שופטים, פרקליטים ועובדי ציבור מסוגים שונים.

פאות היום

בימינו אנו, פאות משמשות בעיקר גברים ונשים שרוצים להסתיר את ראשם בשל התקרחות או מטעמי דת, וכן בתיאטרון ובקולנוע.

ניכר אם כן, כי הפאה עברה דרך ארוכה, מסממן שהעיד על מעמד גבוה ועד לפריט יומיומי.