ביקורת: "בית מרקחת שטרן בלום" – בית ליסין - משחק משובח בהצגה העוסקת בחיי משפחה על סף פירוק
מאת חיים נוי
"בית מרקחת שטרן-בלום" מאת המחזאית גורן אגמון המועלה בבית ליסין הוא מחזה העוסק במשברים הפוקדים משפחה בתל אביב ומאופיין במשחק משובח של השחקנים ובראשם יונה אליאן-קשת.
העלילה עוסקת, כמו במחזות רבים דומים, במשפחה שילדיה הבוגרים פורשים כנפיים ומנסים להתרחק מהקן המשפחתי ומצד שני ליהנות מנחלות וירושות.
המדובר בבית מרקחת משפחתי שנוהל משך כמה דורות ובשל אסון במשפחה, האב נהרג, ממשיך להתנהל על ידי האלמנה ובניה ובסיוע ידידה טובה, רוקחת אחראית ממוצא ערבי, איך לא, כמו שמתרחש בפועל ברבים מבתי המרקחת.
אלונה מחליטה לקחת פסק זמן מחייה האפלוליים ולהתנדב שנתיים באפריקה ולתת במתנה את ביתה הגדול לבתה הנשואה וההריונית ולבנה הצעיר. כמו כן היא מבקשת מהן להמשיך ולטפח את בית המרקחת המשפחתי . איה הנשואה למייקל הבריטי קופצת על המציאה וכבר שוקדת על שיפוץ הבית, תוך נישול האימא ואחיה. הבן הצעיר שדווקא עושה טובה בקבלת השי היקר, מבטיח להשלים לימודים ולסייע בניהול העסק, למרות שאינו רוקח. התפנית בעלילה, שהיא מעט מופרכת, מתרחשת כאשר מתברר שתרופה שהוסרה מהמדפים ניתנה ללקוח שלקה בליבו והוא מאושפז במצב קשה. כאשר ברקע מוגשת תביעת פיצויים גדולה, מגיעה אלונה לביקור, כדי להיות בלידת נכדתה והיא סופגת את אירועי ההווה ורישומי העבר מכל צד.
היחסים בין האימא לבניה וגם ליחסים עם הרוקחת האחראית מתנפצים לקול שאון התזזית של איה, העוסקת בנהנתנות לשמה וכל הקן המשפחתי מוצא עצמו לפתע על שרטון המאיים לכלות את האושר והעסק המשפחתי הוותיק.
למעשה, סיום המחזה מזמין בעצם הבהרות והמשכיות ולכן, העלילה קצת חורקת ואפילו די מופרכת, בעיקר בנושא המשפט, שכן בדרך כלל ישנם ביטוחי רשלנות המסייעים במקרים כאלה וגם כל הסיפור על המשגה בהנפקת התרופה, לא נראה אמין במיוחד. אבל, הכול יכול להיות בימינו.
מה שגורם להצגה להיות תשורה ענוגה של חוויה תיאטרלית הוא המשחק המשובח והנעים של השחקנים.
יונה אליאן-קשת כאלונה מגישה משחק מעולה ונהדר. היא מצליחה להיות רגועה וקוצפת, נעימה והחלטית. משחקה הוא אמין , מוצלח וראוי לתשואות.
ראודה סלימאן כרוקחת האחראית מגלמת דמות נעימה , המקבלת החלטה קשה,כדי לשמור על שלמות המשפחה והעסק. ראודה היא שחקנית מצוינת ומשחקה הוא מפעים.
מורדי גרשון כמייקל הוא מוצלח ביותר. הוא מביא את הצביון והמימד הקומי להצגה. עם זאת, משחקו הוא נפלא ועיצוב הדמות הוא מצוין.
יעל וקשטיין כבת המרשעת איה היא נפלאה. תככיה ותוכניותיה עוטים על דמותה צביון אמיתי ומשחקה הוא טוב מאוד ומשובח.
ניב פטל כבן הצעיר הוא מוצלח ומשחקו יפה וראוי.
אלון אופיר ביים הצגה קטנה וסולידית , אבל שבעיותיה הן קולניות ורועמות ובזכות להקת השחקנים המצוינת, זו הפקה נעימה וקולחת.
התפאורה של במבי פרידמן היא פונקצונלית ומעניינת, כאשר הבמה מחולקת לעסק ולדירה והשחקנים נעים בה בהתאם למהלכי המחזה.
אורן דר עיצב תלבושות יפות ונאותות והתאורה של דולב ציגל היא מעולה. המוזיקה של יוסי בן נון היא מוצלחת מאוד.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
צילום- כפיר בולוטין
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים