ביקורת: "תפילה" – סיפורו של טוביה החולב עם שפע של נוסטלגיה ורגש – בית צבי

מאת חיים נוי

"תפילה" היא הצגה מרגשת ונוסטלגית המספרת את קורותיהם של טוביה החולב ומשפחתו על רקע הפוגרומים ברוסיה כפי שהעלה בכתביו שלום עליכם.

במקור נקראה ההצגה "תפילת אזכרה" והיא עובדה למחזה בידי הסופר והמחזאי היהודי-רוסי גרגורי גורין בשנת 1989 , השנה שבה נולדו רוב השחקנים הצעירים בבית צבי שמעלים את ההפקה הייחודית הזו. גורין , ששמו המקורי היה גרגורי ישראלביץ הופשטיין, עיבד וכתב מחזות רבים ומת בשנת 2000 במוסקווה בהיותו בן 72.

פרט מדהים הקשור למחזה שהוא הועלה באוקראינה במשך 16 שנים רצופות ובאולמות מלאים.

העלילה נושקת לעלילת כנר על הגג ושניהם נשענים על כתביו של שלום עליכם אודות טוביה החלבן, בנותיו, אשתו ותושבי הכפר הדמיוני אנטבקה. שלום עליכם כתב את הרומן ופרסם אותו בשעתו בהמשכים והפרק הראשון נכתב בשנת 1894.

הסיפור על משפחת טוביה החולב ובני כפרו מתרחש בתחום המושב ברוסיה, שם התגוררו יהודי המדינה הענקית. הרומן מגולל את חייהם בכפר, מצוקותיהם ועוניים, כיצד היו משדכים חתנים לבנותיהן והאירועים המרים שבהם התחוללו פוגרומים ביהודים והגירוש שלהם שאילץ אותם להגר למדינות אחרות, רבים מהם נסעו לעולם החדש, אמריקה.

ההפקה בבית צבי בוימה בידי סלבה מלצב שהצליח ביד רגישה להעלות מחזה שכולו שיר הלל לעולם הישן שבו חיו היהודים בחברת שכניהם הגויים והיחסים שנרקמו ביניהם. להקת השחקנים הצעירה והמוכשרת הצליחה לעבור את משוכת הדורות וההצגה היא בבואה נאמנה על חיי המשפחה בפרט והכפר בכלל על שלל תושביו ואורחות חייו.

מלצב גם אחראי לעיצוב התפאורה המוצלחת שבה חוצה את הבמה דרך עץ ארוכה ומצידיה משתרעים בתי הכפר, הפונדק והכנסייה ומצד שני, ביתו של טוביה. רסיסי קרח מדמים שלג וכפור והתלבושות המרשימות שעיצבה נטשה מנטל מעניקים את הצביון הכפרי האוריגינלי.

מישה בלכרוביץ אחראי למוזיקה ולשיבוץ השירים התקופתיים , רובם ככולם ביידיש, אחד עוסק במלאכת הכנת כופתאות מרנינות, הישר מהצגה מקבילה ביידיש ועוד שירים שמשמיעים השחקנים, לרובם אין קשר לשפה, והקהל מחרה אחריהם בזמזום או בקול קצוב.

הנוסח העברי של רבקה משולח תקף ועכשווי וקולח. התאורה של אלכסנדר סיקרין היא מוצלחת ומוקפדת.

טוביה מגולם בידי זוהר בדש שנכנס לתפקיד ברגש ובטוב טעם. משחקו ראוי ומוצלח.

מורן ברדע משחקת את אשתו גולדה באורח נהדר, מרגש מאוד והיא מתחברת היטב לתפקיד.

שחר מטלון היא צייטל הבת שמעדיפה את החייט העני על פני הקצב העשיר של העיירה. משחקה הוא משובח, נעים וכליל השלמות.

ליאור מורדוך הוא מנחם מנדל השדכן שמצליח לזווג זיווגים בלתי אפשריים , אך לא יכול כבר לעידן האהבה והשחרור מתלות בהורים. ליאור משחק היטב ויפה מאוד. בדרך כלל, השדכן מגולם בידי דמות גמלונית או מצומקת, באה בימים ובעלת זקנקן או אפילו בידי שדכנית ינטה. חרף זאת, צולח ליאור את המשימה בטוב טעם.

נתנאל בסיל גונב לפעמים את ההצגה בדמותו הציורית של לייזר-וולף הקצב העשיר. נתנאל מעניק לדמות נופך מיוחד של גביר נשוא פנים, שמן ומדושן מעונג והדמות ששרטט היא מוצלחת ונפלאה באופן מיוחד.

יותם קוזניץ מגלם את ויצק הפונדקאי ואת הכומר. הדמויות שהוא מעצב הן מצוינות, במיוחד של ויצק שבסך הכול הופך סצנה קצרה של ניסיון להשתיק את הלקוחות לתמונת צבע יפה וראויה מאוד.

ראוי להזכיר את משחקם הטוב של נדב זילברמן כשוטר הנאלץ לארגן פוגרום ולהכריז על הגרוש , בעל כורחו. יקיר שוקרון כמוטיל החייט שהצליח לעצב דמות מושלמת והגיש משחק משובח. הבנות, דנה אבידור,סהר סופר, יובל ויינטראוב,עמית עוזר, וגם שרון קרוק ומור לנקרי. בר קדמי, איוואן לוריא, דניאל ורטהיים, אופיר ארד, מצטרפים ללהקה בגילום תפקידים אמינים ומוצלחים.

ראוי גם לציין מבין הבנות את סהר סופר בעלת הקול העמוק והחם ובגילום משחק מוקפד ויפה ואת יובל ויינטראוב המוצלחת והנעימה, המשרה על התפקיד חן רב .

ייתכן שראוי היה לצמצם את משך ההצגה, הנמשכת כשעתיים וחצי כולל הפסקה, כדי להפכה קולחת יותר ועניינית, אך , מצד שני, קשה אולי לגרוע מן העלילה, המוכרת והידועה.

"תפילה" היא הצגה שאמורה לרגש, להיות נוסטלגית ולהזכיר לכולם גם את גדולתו הספרותית של שלום עליכם וגם להתרפק על עולם שנגוז ונעלם, וטוב שכך, ולומר עליו את תפילת האזכרה, תחילת עידן של קדם שואת היהודים.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.