ביקורת: "הטוב , הרע והנערה" – ג'וזי והדודאים חוזרים במופע מרהיב של קול , תנועה וצבע – בידור במיטבו – תיאטרון הספרייה

מאת חיים נוי

"הטוב, הרע והנערה", מופע הקברט הנוסטלגי שבו הפציעו כשלישיה ג'וזי כץ, בני אמדורסקי המנוח וישראל גוריון, חוזר אל הבמה של תיאטרון הספרייה ברמת גן , מיסודו של בית צבי, בהפקה מרהיבת עין ותוססת ועם שלושה שחקנים-זמרים-בדרנים מעולים והתוצאה היא בידור במיטבו.

השלישייה קמה במסגרת פסטיבל הזמר בשנת 1972 , כאשר הדודאים צירפו אליהם את ג'וזי כץ עם השיר "טוב לי לשיר" שהלחין שמוליק קראוס, בזמן שישב בכלא, למילים של אהוד מנור.

השלישייה זכתה להצלחה מסחררת ולאהדת הקהל שהעניק לה מקום ראשון. לאחר הזכייה, החליטו לצאת במופע קברט שלם שהפיק אמדורסקי ושנשא את שם הלהקה החדשה. המופע הקברטי הקליל שובץ ב-15 שירים , רובם מתוך מחזות זמר וסרטי קולנוע, שתורגמו בידי אהוד מנור ועוד נוספו אליו מספר שירים מקוריים שכתב מנור והלחין קראוס.

אחד השירים "ימים של קולנוע" עורר מחלוקת ונאסר לשידור כיון שבמקור שמו היה שישי חם וחיבר ושר אותו קראוס והוא סיפר בו,לפי מה שנכתב אז , באופן מרומז על חשיש ובו הוא גם נראה בקליפ נוטל חופן מתוך שקית ונטען, כי היה מדובר בסם.

42 שנים לאחר המופע, חוזרים אלינו השירים הנוסטלגיים עם הדמויות והעיצוב המוכרים, רק רעננים וטריים, משופשפים וקלילים ומחזירים אותנו לאותם ימים עליזים של קצב וצבע.

את הבימוי והעריכה נטל על עצמו עידו רוזנברג המעולה שגם משתתף בעצמו בשלישיה החדשה. מלבד עצם השירים, יש למופע ערך מוסף מיוחד בזכות התנועה והקצב, ריקודים וסטפס, תלבושות מרהיבות עין והמנגינות עם המילים שמרקידים את הקהל. כאן המקום לציין את גלעד קמחי שעיצב את הכוריאוגרפיה הנהדרת וליוסי צברי שהדריך את השחקנים בצעדי הסטפס המהממים.

ההרכב החדש כולל את נוי הלפרין, עידו רוזנברג וגלעד שמואלי. שלושתם, בוגרי בית צבי, הם שחקנים-זמרים, פרפורמרים מעולים והם מצליחים להעניק לצופים ערב של שתי מילים: בידור במיטבו. השלישייה רוקדת, מקפצת, מלהיבה, שרה, כובשת את הבמה ואת הצופים.

נוי הלפרין , כישרון מהלך, היא חיננית, מלאת חיות, מקסימה וקולה  - פעמונים. השירים הבוקעים מפיה , מתנגנים מאליהם. מה שנאמר, גם יפה וגם מוכשרת, גם יודעת לשיר ולרקוד ולשחק. מה עוד ניתן לבקש? הדרן , כמובן וגם את זה מקבל הקהל ובתשואות.

גלעד שמואלי המצוין הוא טרובדור של השירים והוא שוחה על הבמה ברוב כישרון מוחץ. גלעד הוא זמר נהדר ומשובח שיודע היטב את מלאכתו וכייף לראות את ביצועיו. הביצוע שלו לסוזי – הוא נופת צופים.

עידו רוזנברג, וירטואוז , שחקן וזמר מדהים, מנווט את כל ההילולה על הבמה בטוב טעם ובמרץ והתוצאה כמובן היא שהוא סוחף עימו את הצופים שאם רק היו מתירים להם, היו עולים ורוקדים עימו על הבמה.

בהזדמנות זו, ראוי לציין, כי הבנות היושבות בשורה הראשונה, צפויות לחולל טנגו עם עידו וגם לנהל עימו שיחה קלילה ומצחיקה. אז אם בא לכן קצת לרקוד ולשמוע את שמכן בשיר  - תחייכו יפה לעידו.

המופע משובץ גם באתנחתאות קלות של מערכונים קצרים, רובן ללא מילים. תענוג של ממש.

ואם לא די בשירים, בקצב הסוחף, בסטפס המדהים ובנוסטלגיה, הרי כי כן , מצטרפים אלינו התלבושות והאביזרים המהממים. כולם כאילו בקעו זה עתה מאחד הקברטים המופלאים בפריז או לאס ווגס. השמלות של נוי הן מופלאות במיוחד.

למרבה הפלא, אין מעצבת תלבושות אחת. כל הקבוצה נטלה חלק בעיצוב התלבושות, מסתייעת בנטשה מנטל, בוגרת טרייה בעצמה ומעצבת מקצועית, וכן בדנה ממחסן התלבושות.

העיבודים המוצלחים והיפים והניהול המוזיקלי שייכים לאמיר לקנר. התפאורה הפרקטית והמעולה היא של אדם קלר. יעקב סליב עיצב את התאורה הראויה. דוקי עצמון הייתה אמונה על ההדרכה הקולית המשובחת.  הרכב הנגנים המצוין (רועי כהן, מתי גלעד ודור סמוכה, ניר ברנר), ליווה את המופע במקצועיות ובכישרון רב. חלק נכבד להצלחה נעוץ באיכות הסאונד שהעניק אלעד דדון .

אין ספק שהמופע הזה מחזיר את הקהל לאותם ימים יפים וזכורים לטוב, לשירים המתקתקים והנוסטלגיים. זהו מופע של מצב רוח טוב, בידור מעולה והפקה מקצועית ורבת רושם ועם להקת זמרים כזו מופלאה, מה צריך עוד בימים חמים אלה, כשמדרום רובצים ענני טילים, ועוד מעט אנו לפתחו של הסתיו. עוד כמה הדרנים והקהל ייצא מזמזם וייתכן שינסה קצת סטפס בסלון שבבית.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.