ביקורת: "משהו קוסמי" – הצגה ייחודית על אהבה וזוגיות – מלונדון לתיאטרון הספרייה

מאת חיים נוי

"משהו קוסמי" היא הצגה ייחודית, המתרחשת ביקומים מקבילים ומפגישה בפני הצופים זוג צעיר ומאוהב שהסיטואציות ביניהם משתנות, אך לא התדר של האהבה. המחזה המצליח מלונדון הועתק אל תיאטרון הספרייה , מיסודו של בית צבי, ברמת גן והבמאית, שרה פון-שוורצה הצליחה יחד עם השחקנים המוכשרים להפיק מחזה מרגש, מעניין, קולח ועם מסר: כנראה שהאהבה היא על זמנית.

המחזאי הצעיר, ניק פיין העלה את ההצגה בינואר 2012 בלונדון והיא קצרה הצלחה. בסוף השנה היא תעלה בברודווי וכמו כן, קיימת תכנית להפקת סרט קולנוע.

העלילה עוסקת  במריאן הפיזיקאית ורונלד , דבוראי , בעל כוורות דבורים , שני אנשים מאוהבים ביקומים מקבילים. הסיטואציה ביניהם משתנות, אך לא התדר ביניהם. תדר של אהבה.

בכל פעם שמתחלף יקום על הבמה, משהו משתנה בין השניים. בכל פעם כשנסגרת דלת, נפתחות אחרות, שמצליבות בכל פעם מחדש את מסלול חייהם.​

 בני הזוג נפגשים לראשונה במסיבת ברביקיו ואחר כך חווים אהבות ובגידות, מחלה, בגידות ומגורים משותפים, לא בהכרח בסדר הזה וגם אין זה משנה כל כך. בהצגה משחקים אילנית גרשון וייס וטל וייס, בני זוג במציאות ועל הבמה. הם מצליחים להעניק לתצורה המיוחדת של ההצגה מימד מסוג אחר, משחק מרגש , מצחיק ועצוב, קולח, מותח ומעניין.

אילנית גרשון היא שחקנית מצוינת שמצליחה לעורר בצופים אמפתיה ומשחקה הוא נעים ולא אחת מעביר צמרמורת קלה. טל וייס כבן זוגה הוא שחקן אופי מעולה ומשחקו הוא מפעים ומשלים באורח שובה לב את משחקה של בת זוגו.

התפאורה של אבי שכוי מבוססת על מעין שובל בד לבן ועליו מיטה עגולה ועל הכתלים מרצדים קטעי וידאו ארט המדמים את היקום ורקיע זרוע כוכבים. בהפקה בלונדון הבמה הייתה מלאה בבלונים עם הליום.

Payne shows the couple, after a chance social encounter, going through the varying rituals of co-habitation, betrayal and separation.אחת הסצנות המעניינות בהצגה היא התמונה בה רולנד מציע למריאן להינשא לו ואגב כך משמיע בפניה קטע כתוב על חיי האהבה של הדבורים , שלוש פעמים ובשלוש תצורות שונות.  But the idea that we are basically devoid of free will is subverted by the play's ending, which critics have been urged not to reveal and which depends on the importance of moral choice.

אין ספק כי מדובר בהצגה שונה, אחרת שבהתחלה היא קשה להבנה ולעיכול. אך בהמשך , העלילה מקבלת הסתעפויות שונות ומשונות והן מתרכזות לבסוף בנושא המרכזי וברעיון שהאהבה היא על זמנית ולמרות שייתכן ולכל אירוע יש אינספור אפשרויות, הרי שבעצם הכול ידוע מראש. שרה פון-שוורצה, השחקנית והמחזאית שזו עבודת הבימוי הראשונה שלה, מציינת, כי רק יקום אחד מתגלה בפנינו בהדרגתיות וזהו היקום בו בני הזוג נאלצים להתמודד עם הפחד הקיומי עם הגורל העומד להפריד ביניהם.

עידו ריקלין תרגם את המחזה לעברית עכשווית וקולחת. איתמר לוריא עיצב את הוידיאו ארט והפוסטר היפים. אבי שכוי עיצב גם את התלבושות ההולמות ואורי מורג עיצב את התאורה שיש לה תפקיד מרכזי בהפקה. ברק אולייר אחראי למוזיקה המקורית המוצלחת.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.