1289השמש העולה צילומי-אלי ליאוןמרכז סוזן דלל מעלה השבוע סידרה של שישה ערבים בהם מוצגהמחול היפני ע'י רקדנים יפניים הנמצאים ועובדים בישראל ורקדנים ישראליים שמשתפיםפעולה איתם. אין זו הפעם הראשונה שנוצר שיתוף פעולה כזה בארץ אך זאת הפעםהראשונה שהוא נערך במרכז המחול של סוזן דלל. הספקתי לראות  בשתי תכניות שונות שש יצירותשונות.בערב הפתיחה הוצגו ארבע  יצירות בשיתוף שגרירות יפןבישראל.שם הערב היה "ארבע סונטות". בכל היצירות שראיתי בלט בכוריאוגרפיות הריקוד היפני.כמעט הכלהיה מענין,מיוחד,תנועות חריגות מיוחדות,מרכיבים שאין אנו רגילים לראות במחול המערביהעכשוי.הביצוע היה טוב מאוד הן על ידי הרקדנים היפניים והן על ידיהרקדנים הישראליים. ביצירה "יהודה וישו על בסיס סויה" היה  הרבה מלל הן ביפניתוהן בעברית כשבחלקו הדיבור היפני התערבב בדיבור בעברית ולעתים לא יכולת להבדיל מההשפה שמדברים בה.המחול נוצר על פי ספר מאת היפני איסמי דאזאי העוסק בישווביהודה איש קריות.זאת יצירה משותפת שיצרו הישראלית אלה רוטשילד והיפני מוראימוריאמר הנמצא בארץ ואשר נפגשו ביפן והחליטו ליצור כוריאוגרפיה משותפת בה הם גםירקדו. לאחר קטע הדיבור יש ריקוד סולו של כל אחד מהם וקטע בו שניהםרוקדים ביחד. אלמנט חשוב בריקוד היתה התאורה המיוחדת  של יעקב ברסי בהרואים את הרקדנית המשתקפת בצללית על הקיר.ב"סונטה בארבע תנועות"של שלומי פריג' רוקדות שתי נשים.הישראלית מאי ערמון והיפנית מאמי שימאזאקי. מוקרן סרט וידאו של איתמר לוריא בו הוידאו משתדל ומצליח לשלבבין הרקדניות לוידאו.הוצגה גם יצירת סולו של לאס מאנינאס בביצוע מעולה של טומוסונה בשילוב אנימציה של דניאלה שרר -אנימציה שהיא מלאכת מחשבת.הביצוע היה מרשיםביותר.ביצירה "מלח"מאת שני בן חיים וטאקאנורי  היצירה מתחילהכאשר שופכים מלח בפס ארוך על רצפת הבמה ומביאים מלח מקודש לשימושם של בני שבטטיבטי. הריקוד מענין, נרקד בצמוד לפס המלח ששפכובהתחלה. את המוסיקה ליצירה זו כתב ארוו פרט.את התלבושות היפות עיצבהענבל בן זקן כשחלק חשוב ממנה היו הבגדים התחתונים בצבע אדום שיצרו תמונות גוףיפות.בניגוד לערב הראשון בו היה שילוב בין הרקדנים היפנייםלישראליים, הערב השני היה על טהרת הרקדנים היפניים. הוצגו שתי יצירות של שני דואטים. הדואט הראשון היה "החתונה"בכוריאוגרפיה של און יאנאדה שרקדהיחד עם לון קאווי. זה היה ביצוע מהפנט,מרשים ומושלם.המוסיקה על פיה רקדו היתהיצירתו המפורסמת של איגור סטאווינסקי שיש בה נעימות מהפולקלור הרוסי אך הקהל שלאהכיר את היצירה יכול היה לחשוב שזו יצירה יפנית. לא יכלה להיות בחירה טובה יותר לכוריאוגרפיה זו מאשר המוסיקהשל סטרווינסקי שנבחרה.בביצוע מבריק ומהנה ביותר ראינו ביצירה תמונות שונות שלאירועי חתונה .המבצעים ביצעו את תפקידי החתן והכלה,הורי הכלה או החתןועוד. פה ושם אפשר היה להבחין בערבוב בין סממנים אופיניים לריקודהיפני והמערבי.הזוג שמר מרחק אחד מהשני בריקוד, כאשר נקודות המגע ביניהםהיו מעטות בלבד. כל אחד רקד בתנועות שונות.גמישותו של קאווי ראויה לציוןמיוחד. כאשר הזוג רקד ביחד היו שילובים מיוחדים שלא מקובלים בריקודהמערבי המודרני. הכל היה מקסים ומאוד שונה מהמוכר לנו.הדואט השני שמו היה "סאמון"דואט בסגנון אמנותהבוטו. בוטו הנו זרם בתיאטרון המחול היפני שהתפתח החל משנות השישיםשל המאה שעברה.אחד ממאפיניו הנה האיטיות. רקדו נוריהיטו אישי שהיה גם הכוריאוגרף ויוקיקויקי. כתוב בתוכניה שהריקוד מתאר את"הטירוף שנשחק עם תנועת ותגובתהגלים" אני עם תוכניה וכוונת הכוריאוגרף אינני מתוכח.המוסיקה היתה מענינת, מתאימה ביותר לנרקד ואופיינה בזאתשהשתמשה רוב הזמן בצליל אחד שחזר על עצמו מלווה ברעש לא מזוהה(לא ממערכת ההגברה אלאכחלק מהמוסיקה). הריקוד נרקד בבגדי גוף תחתון -החלק התחתון בלבד.בחלק מהזמןהוא נרקד בכיסוי שחור על פני הרקדנים. ראויה לציון התאורה שהתחילה בכמעט חושך והתגברה עםהזמן. התאורה שהאירה כל אחד מהרקדנים בנפרד רדפה אותם, האירהוהחשיכה אותם ויצרה סוג של מיסתורין על הבמה.חלק מזרועות הידיים והירכיים של הרקדנים היו צבועותבשחור. תנועות הרקדנים היו איטיות מאוד וכמעט ולא היתה תזוזה,ברגעים רבים, מהמקום והיה"ריקוד"ללא תנועה ובלי לנוע. היה סוג של מלחמה עם הידיים באוויר כאילו ומגרשיםשדים. קצב המוסיקה היה מהיר פי כמה מתנועות הרקדנים.אורות מרצדיםסינוורו את הקהל לרגע,כמעט חושך על הבמה והרקדן העומד עם הגב אל הקהל לא זז ממקומוופתאום  נופל על הגב כלוח עץ או אבן.שתי התוכניות שהספקתי לראות השתדלו והצליחו להציג את המיוחדוהשוני בין הריקוד היפני והמערבי המודרני. בהופעות שראיתי האולם היה מלא ,דבר המוכיח שריקוד חריג לאמקובל ומיוחוד מעורר את סקרנות אוהבי המחול הבאים לצפות בו.הספקתי לראות שש יצירות שונות והתרשמתי מהביצוע הטוב הן שלהרקדנים היפניים העובדים בישראל חלקם תקופה ארוכה,שלא שכחו את רזי הריקוד היפני והןשל הרקדנים הישראליים שחלקם למדו ביפן והשתלמו בישראל והשוני בינם לבין הרקדניםהיפניים היה רק בתווי פניהם.הצילומים המצורפים צולמו לא בהופעות חיות לקהלהרחב.לראות או לא לראות:מאוד מענין,מאוד מיוחד,ביצוע מרשים.היהכדאי לבוא ולראות.נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 09/09/2014 23:24אלי  ליאון
[email protected]
טל03-6856786
עיתונאי-מבקראמנות,
חבר אגודת העיתונאים ת"א ותא המבקרים שליד האגודה.
מנהל קהילות פנאיותרבות "מוטקה"אני מזמין אתכם להכנס לאתרי
בו ריכזתי ביקורות שכתבתי והתפרסמו באתרי אינטרנט שונים
בכל שטחי האמנות,חיבורים שכתב פרופ',יוסי גמזווחומר אחר.
הכתובת www.elybikoret.022.co.il