ביקורת: "המוגבלים" – קומדיה מבריקה על נושא רגיש – בית ליסין
מאת חיים נוי
"המוגבלים" היא קומדיה נפלאה, שזורה בהברקות כתיבה ובימוי שעוסקת גם בנושא רגיש וגם בעניינים פליליים. למרבה הפלא, למרות העיסוק בנושאים די מטרידים, ההצגה היא חוויה תיאטרלית מענגת, שנונה ואין ספק שהיא הלהיט הבא של תיאטרון בית ליסין.
המחזאי גור קורן שלזכותו כבר כמה מחזות מוצלחים, עוסק הפעם בשני נושאים שהם די רגישים: גם טיפול באנשים בעלי פיגור , לקות או מום וגם עיסוק בהברחות סמים כבדים והכול באצטלה של מהתלה שהרקע שלה הוא לא פחות ולא יותר, אלא שייקספיר ורומיאו ויוליה. והעניין הוא שזה עובד ונוסק לגבהים של הנאה, אינו מטיל דופי במוגבלים וגם עוסק בעולם התחתון ביד קלה ועם חזרה בתשובה. הבמאי גלעד קמחי הצליח ללהטט עם להקת שחקנים נפלאה והתוצאה היא מרנינה, קולחת ושופעת רגעי הומור ועונג תיאטרלי.
העלילה עוסקת בסלון לבגדי כלה שלמעשה היא מטה של כנופיית מבריחי קוקאין לאירופה. זהו עסק משפחתי שלמרבה הצער סופג כישלון אחר כישלון והם מנסים להתחכם ולהבריח את הסחורה באמצעים שונים ומשונים. ראש המשפחה נתקל בלהקת שחקנים המורכבת מבעלי לקויות ופיגור שכלי המעלים את רומיאו ויוליה והוא מחליט להפיק את המחזה בחו"ל ולהבריח בתפאורה את הסמים. העלילה מתפתלת ומסתבכת כאשר בנו מתאהב בשחקנית העיוורת המגלמת את יוליה והסוף הוא כמובן טוב ונוצץ.
המיוחד בהפקה שהיא לא רק מהנה ומבדרת ובהחלט נוטה כבוד לאותם אנשים מוגבלים, היא שזורה בהברקות טקסט ובימוי שלא כל אחד יקלוט אותם. בין היתר הטקסט מתובל במכמני לשון מהצגות קודמות של קורן, שמות אמיתיים של אנשים ובעלי תפקידים בתעשייה התרבותית, קולות רקע ברדיו של מנהלת התיאטרון הלאומי הם של ציפי פינס מנהלת בית ליסין ואפילו תמונותיו של ששון גבאי מתנוססות על הקיר והשולחן בדמות ראש הכנופיה המנוח.
יורם טולדנו מגלם את טוביה ג'ורנו מבריח הסמים הכושל שמחליט להפוך למפיק כדי לנצל את השחקנים החובבים ולהבריח באמצעותם את הסמים הקשים בהנחה שאיש לא יחפש בכליהם. טולדנו הוא שחקן מקצועי מוצלח והוא מפגין משחק קומי משובח.
ענת מגן-שבו היא אשתו ובתו של ראש הכנופיה המנוח וכרגיל היא שוצפת-רושפת פניני לשון ופעילות נמרצת, לעיתים קולנית מידי. משחקה יפה ומעולה.
יניב ביטון הוא הבן המהנדס שמנסה למצוא דרכי הברחה חדשניים וסופו שהוא בעצמו מתאהב בשחקנית הראשית. יניב מגיש משחק מהוקצע ויפה.
אפרת בוימולד מגלמת את אסתר , השחקנית העיוורת, ומשחקה הוא כליל השלמות, יפה ומענג.
נדב נייטס משחק את "צהל" השחקן רומיאו והוא מפגין משחק מושלם ומקצועי.
אורנה רוטברג כחמדה מפגינה משחק רגיש ואנין, יכולות מקצועיות נהדרות.
יניב לוי כינון משחק נהדר את דמותו של השחקן בעל הצרכים המיוחדים ומשחקו הוא אמין , מרגש ומוצלח מאוד.
דקלה הדר היא הבמאית "קשת לוי" והיא משחקת כהלכה ובאורח יפה.
אופיר וייל בתפקיד השחקן כהנא, בעל תסמונת האספרגר מפגין משחק מדהים ולעיתים הוא גונב את ההצגה. אופיר הוא שחקן מצוין ומוצלח במיוחד ומשחקו הוא פשוט חוויה.
ליאור גרטי הוא עוד שחקן נפלא ובתפקיד "נדיב" הוא מפגין משחק מצוין ומשובח.
חי מאור כטיראן הבריון של הכנופיה נכנס לתפקיד בצורה מעולה ומקצועית והוא מפגין משחק טוב מאוד.
אורטל אוחיון המצוינת מגלמת את נינה החרשת שמדברת בשפה קשה להבנה והיא מוצלחת מאוד ומתחברת לתפקיד באורח מבריק. אורטל יודעת את שפת הסימנים והדיבור בפני חרשים אילמים והיא שחקנית שיש לה פוטנציאל אדיר ונפלא.
חילופי התפאורה היפה של לילי בן שמחון הן בתנועות מושלמות וקלילות של הצוות עצמו. אולה שבצוב עצבה תלבושות נאות וראויות. עיצוב התאורה של קרן גרנק הוא נאות ומוצלח. אמיר לקנר חיבר מוזיקה נעימה שמתמזגת עם העלילה.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים