ביקורת: "הנפש הטובה מסצ'ואן" – יצירת המופת של ברכט בעיבוד תיאטרלי מופתי – חוויה של הצגה – תיאטרון גשר

מאת חיים נוי

"הנפש הטובה מסצ'ואן" , יצירת המופת של ברטולד ברכט העולה בתיאטרון גשר היא הפקה תיאטרלית מופתית וחוויה לכל שוחרי התרבות. הבמאי יבגני אריה, המנהל האמנותי של גשר, הצליח ללהטט עם להקת השחקנים והעלה עיבוד חדשני של תצורה וקסם, עונג ונופת צופים.

ברטולד ברכט, המחזאי הנודע, כתב את המחזה ב-1938 בשיתוף פעולה עם שתי מחזאיות נוספות, מרגרטה שטפין ורות ברלאו. המחזה הושלם רק ב-1943 כאשר ברכט היה בגלות בארה"ב. ההצגה עלתה לראשונה בציריך, באותה שנה עם מוזיקה ושירים מאת המלחין השוויצי פרי, אך הגרסה שהיא מוכרת כיום כוללת את הלחנים של פאול דסאו שכתב אותם בשנים 48-47 וברכט אישר אותם.

ברכט ביקש לקרוא למחזה "תוצרת האהבה" כשהוא מתכוון לאהבה בתור סחורה, משחק מילים בשפה הגרמנית.

העלילה עוסקת ביצאנית טובת לב שנאותה לתת מחסה לשנת לילה לשלושה אלים הפוקדים את העיר בתקווה למצוא אנשים טובים. בתמורה לנדיבות ליבה, האלים מעניקים לה סכום כסף צנוע שבו היא פותחת חנות קטנה לצרכי טבק.

קרובים ומכרים חומדים את טוב ליבה והיא ממציאה דודן גבר ובדמותו היא מנהלת חיים קשוחים יותר, אלא שהדבר פוגע בתכניות של טייס מובטל שמנצל אותה כשהוא מבטיח לשאתה לאישה.

העלילה מתפתלת ובסופה מואשם הדודן ברצח הנפש הטובה והמשפט מתנהל לפני האלים. הצעירה מסכימה לגלות להם את האמת בוידוי פנים מול פנים, ולבסוף נותרת העלילה פתוחה בפני הקהל.

המחזה הוא בעצם אליגוריה על נדיבות ועל ניצול, על אהבה ועל חומרנות.

ההפקה בתיאטרון גשר העלתה מחזה בתצורה של מעין פארודיה וביצועים ייחודיים ונפלאים.

יבגני אריה העלה הצגה ססגונית, רבגונית, אפופה בשירים ומוזיקה, תנועה, קצב ורגש. הבמה מכוסה בחול שלפרקים הופך בוצי בשל הממטרים וההליכה היא בהתפלשות בחול או על גבי קרשים.

שלושת האלים מופיעים בדמותם של נוצרי, קדוש הודי ורבי יהודי. יובל ינאי ויטאלי פוקס ומנדי כהאן מפליאים בגילום האלים הללו.

נטע שפיגלמן מגלמת את שן טה ואת הדודן הכוזב שוי טה. נטע מפגינה ביצוע מרשים, מרגש , במיוחד בסצנה האחרונה והיא מגישה משחק נהדר ורב עוצמה.

אלון פרידמן גונב את ההצגה בדמות ואנג מוכר המים. משחקו הוא כליל השלמות, מקצועי ומופלא.

יחזקאל לזרוב משחק את הטייס המובטל והנוכל ןמשחקו הוא מעולה. הוא גם פוצח בשירה והביצועים הם נהדרים.

נטשה מנור היא בעלת המגרש ומשחקה מוצלח מאוד.

פירה קנטר מגלמת את מרת יאנג, אימו של הטייס ומשחקה מקצועי ומשובח במיוחד.

אלכסנדר סנדרוביץ מצויין בדמות הספר. פאולו א. מואורה הוא הנגר ומשחקו מצויין.

דניאל סטיופין בדמות המפקח במפעל והמלצר , מגיש משחק מקצועי מוקפד וטוב מאוד. דניאל הוא גם עוזר הבמאי.

לוסי דובינצ'יק היא הילד המסיע את הסבא בעגלת ילדים, יבגני טרלצקי . שניהם משחקים יפה מאוד.

סבטלנה דמידוב היא מצוינת כגברת שין.

יש לשבח גם את הופעתם של נטע קולר, ניקולאי טוברובסקי, קארין,טרויה, שיר שנער,אדי אלתרמן, דוד זיסלסון.

תשואות מיוחדות מגיעות לאיגור ממונוב וסילינה סמירנובה על הפקת פעלולי צליל וקולות במהלך ההצגה.

התרגום של שמעון זנדבנק הוא נעים ומוצלח אם כי הוא שופע מליצות ושפה גבוהה, לפעמים.

אבי בנימין אחראי למוזיקה הנפלאה.

התפאורה הייחודית היא של מיכאל קרמנקו המעולה. התלבושות היפות הן בעיצובה של סטפניה גראורוגקייטה. יחזקאל לזרוב אחראי גם לכוריאוגרפיה המופלאה במיוחד.

איגור קפוסטין עיצב תאורה מדוייקת והסאונד הברור עוצב בידי מיכאל וייסבורד.

ההצגה היא קולחת ומעניינת, ססגונית וייחודית, אם כי ייתכן והיא מעט ארוכה.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.